אחד מהעשורים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד עמד אז בפתח. שנות ה-80 בהן היא תזכה בחמש אליפויות ברציפות, עשור בו היא תגלה לעולם את ה"קינטה דל בויטרה", קבוצת השחקנים הגדולה בראשותו של ה"עיט" אמיליו בורטגניו ושכללה גם את מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, מרטין ואסקס ולתקופה מסוימת את מיגל פארדוסה.
זה היה עשור שהתחיל רגע אחרי שריאל מדריד זכתה בדאבל מרשים - אליפות מספר 20 בתולדותיה וקופה דל ריי מספר 14 אותו הניפה אחרי ניצחון ב"גמר הגביע הכי לבן בהיסטוריה", כפי שהוא מתואר בדברי הימים של המועדון באתר הרשמי שלו.
קאסטייה, קבוצת המילואים של מועדון הפאר מבירת ספרד, הוקמה במתכונתה הנוכחית ב-1972, כדי לתת מענה לשחקנים צעירים שסיימו את גילאי הנוער ולשמש להם חממה במסגרת המועדון - דבר נהוג בספרד. בשלבים שונים בהיסטוריה חלק מהמועדונים רצו להעניק לקבוצות המילואים זהות עצמאית במידה מסוימת וכך נולדו שמות דוגמת קאסטייה, סביליה אתלטיקו, ולנסיה מסטאייה ואחרים.
על פי חוק הטבע וחוק ההתאחדות הספרדית, קבוצות המילואים של המועדונים המקומיים לעולם לא תפגשנה עם קבוצות האם שלהן במסגרת הליגה מחשש מוצדק לחוסר ספורטיביות. כך למשל, כשקאסטייה זכתה באליפות הליגה השנייה בעונת 1983-4, היא לא הייתה רשאית לעלות לליגה הבכירה, בדיוק כמו בילבאו אתלטיק, שסיימה כסגנית שלה באותה עונה. בגביע לעומת זאת, לא היו הגבלות דומות עד עונת 1990-1 וכך נעשתה היסטוריה.
משזה הובהר, נתקדם.
קאסטייה העמוסה בשחקנים צעירים, נאבקה לכל אורך עונת 1979-80 בצמרת ליגת המשנה ולבסוף סיימה אותה במקום השביעי. בקופה דל ריי לעומת זאת, היא הלכה כמעט עד הסוף. הרקולס אליקנטה הייתה היריבה הראשונה מהליגה הבכירה שהודחה על ידיה ואחר כך הגיע תורה של אתלטיק בילבאו. ריאל מדריד הפסידה באותה עונה 3:0 בסן מאמס, אבל קבוצת המילואים שלה ניצחה שם 1:2 (יש לציין שאתלטיק לא התייצבה בהרכב החזק ביותר שלה) אחרי 0:0 במשחק הראשון.
למשחק בבילבאו הגיע גם מאמן הקבוצה הראשונה, וויאדין בושקוב, שאמר: "באתי לראות את שחקני העתיד של הקבוצה והתרשמתי". ספק אם היוגוסלבי תיאר לעצמו אז שבהמשך הוא ישחק נגד אותם צעירים.
במשחק הראשון ברבע הגמר קאסטייה הפסידה 2:1 לסגנית האלופה שבדרך, ריאל סוסיאדד, אבל בגומלין ניצחה 0:2 ועלתה. הסיפור חזר על עצמו גם בחצי הגמר, במפגש הכפול עם ספורטינג חיחון שהייתה אז בשיאה ודורגה בתום העונה במקום השלישי בליגה. הפסד 2:0 באל מולינון נשכח אחרי מהפך אדיר בגומלין, הפעם עם 1:4 שהבטיח מקום מפתיע מאוד בגמר.
אחרי שהפכה לקבוצת ליגת משנה הראשונה בהיסטוריה שמדיחה מהגביע ארבע קבוצות מהליגה הבכירה, מילואי הבלאנקוס האלמוניים החלו לעשות כותרות. למשחק הגומלין נגד ספורטינג חיחון בחצי הגמר הגיעו קרוב ל-85 אלף צופים - כמות בלתי נתפשת במונחים של קבוצת מילואים ואחרי ה-1:4 המרשים העיתונים היללו: "קאסטייה שוב ריגשה בברנבאו עם תצוגה יוצאת מן הכלל שכללה את היופי, התבונה והגמישות שמאפיינים את הכדורגל הספרדי. ספורטינג לא הצליחה לספק אפילו התנגדות קטנה במה שהיה נראה כמו משחק בין קבוצה מקצוענית לקבוצת נוער".
בריאל מדריד חגגו במתינות והמתינו למשחק הגומלין של הקבוצה הראשונה נגד אתלטיקו מדריד בחצי הגמר השני. 3:4 לבלאנקוס בפנדלים קבע גמר חד פעמי ובלתי נשכח, למעשה הבטיח לריאל מדריד זכייה בגביע ימים ארוכים לפני שריקת הפתיחה למשחק הגמר. איזה גמר.
זה היה משחק האימון הפנימי הכי גדול, מסוקר ונצפה בהיסטוריה. לקאסטייה לא היו אוהדים באותו משחק בסנטיאגו ברנבאו חוץ ממשפחות השחקנים, אבל מצד שני היו לה 65 אלף אוהדים. ריאל לבשה את הלבן המסורתי, קבוצת המילואים את הסגול שבמשך שנים ארוכות שימש כצבע של חולצות החוץ.
כמו במשחק אימון שגרתי בין הקבוצה הראשונה לקבוצת הנוער, שחקני קאסטייה רצו להרשים את הצוות המקצועי הבכיר, אלא שבמקרה הזה תואר היה מונח על הפרק ואבוי למי שינסה לגזול אותו מהקבוצה הראשונה.
הכל התערבב באותו יום. עוזר המאמן של בושקוב בריאל מדריד היה חואן סנטיאסטבן, שבתחילת העונה עוד הדריך את קבוצת המילואים. בקאסטייה שיחק למשל ריקרדו גאז'גו בן ה-21, שעלה לקבוצה הראשונה שנה לאחר מכן, זכה איתה בהמשך באינספור תארים וגם לבש את מדי נבחרת ספרד 42 פעמים. גם השוער אגוסטין והחלוץ פרנסיסקו פינדה כבר לבשו את מדי ה-א' של המועדון חודשים ספורים בלבד לאחר מכן.
90 דקות של כדורגל איטי, כמעט עצלני, הסתיימו ב-1:6 מוחץ של הקבוצה הראשונה. חואניטו (צמד), סנטיאנה, אנדרס סאבידו, ויסנטה דל בוסקה ופרנסיסקו גרסיה הרננדס כבשו בקלות. את השערים לא ליוו חגיגות אופייניות, בטח לא לגמר גביע. 65 אלף הצופים בסנטיאגו ברנבאו הריעו לשער המצמק של ריקרדו אלברס מקבוצת המילואים, יותר מלכל שער שהקבוצה הראשונה כבשה.
"התוצאה הסופית בגמר הגביע לא הייתה חשובה", כותבים היום באחד מאתרי האתרים של הבלאנקוס, "ריאל מדריד הראתה באותו זמן שהיא המועדון היחיד שמסוגל להביא לגמר של מפעל רשמי גם את הקבוצה הראשונה וגם את קבוצת המילואים שלה".
בסיום המשחק שחקני שתי הקבוצות הצטלמו ביחד עם הגביע. לבן וסגול התערבבו בזהב. איזו אידיליה. בגמר הזה לא היו שחקנים שמיררו בבכי אחרי הפסד שובר לב, לא היו בו מפסידים. אולי חוץ מאנשי ואוהדי הכדורגל האחרים בספרד.
"גביע למדריד, אבל גמר עלוב במיוחד לטורניר שהגיע לו יותר", כתבו יום למחרת ב"אל מונדו דפורטיבו" היוצא לאור בברצלונה, "אי אפשר להגיד שהייתה כאן הסכמה מראש על התוצאה, אבל אין ספק שלקאסטייה הייתה כל הזמן בראש מחשבה שהקבוצה מולה היא מתמודדת היא גם קבוצת האם שלה והשחקנים הרגישו שהם צריכים לתת את הכדור לאלילים שלהם, המורים שלהם".