מניות חמות
ברוק לופז (ברוקלין נטס)
בזמן שהניקס מקבלים, בצדק, את ההייפ, גם הקבוצה השנייה והחדשה של ניו יורק נראית בסדר גמור ומעלה. הקהל בברוקלין עדיין מעכל את הרעיון שיש לו קבוצת NBA בשכונה, מזל שהקבוצה נותנת לאוהדים סיבות טובות לפתח קשר רגשי. גם אחרי ההפסד הלילה ללייקרס הברוקלינאים שייכים לצמרת המזרח ושווים הסתכלות מעמיקה שעוד תגיע.
העובדה שזה קורה למרות שרוב השחקנים רחוקים משיאם רק מרשימה יותר. דרון וויליאמס ממשיך עם יחס אסיסטים/איבודים מזעזע, ג'ו ג'ונסון קולע ב-36 אחוזים מהשדה, ג'רלד וואלאס היה פצוע רוב הזמן, קריס האמפריז לקח צעד מתבקש אחורה. הספסל דווקא יעיל ומגוון, אבל בחמישייה היחיד שפתח את העונה חזק הוא הסנטר לופז, שחזר מעונת פציעה בלי שהיא השפיעה על התפקוד שלו. הוא מספק 18.3 נקודות ב-54.8 אחוזים מהשדה, מוריד 6.4 ריבאונדים ומגזים עם 2.4 גגות למשחק. מכל החוזים הכבדים שנחתמו הקיץ בליגה, הוא פחות או יותר היחיד שמצדיק את שלו בינתיים.
ג'מאל קרופורד (לוס אנג'לס קליפרס)
גם הקבוצה השנייה של לוס אנג'לס פתחה נהדר את העונה, וכרגע היא מדורגת לפני האחות הגדולה. השילוב בין האחריות והסגנון היעיל והמבוקר של כריס פול לאתלטיות העצומה של בלייק גריפין מגבש צורה ברורה יותר, דיאנדרה ג'ורדן קפץ מדרגה בשני הצדדים וההגנה הרבה יותר טובה ממה שנדמה (לא שמים לב לכך בגלל הקצב הגבוה). אבל עם כל הכבוד לכל אלה, הסיפור הגדול של הקליפרס בינתיים הוא הספסל.
צמד הקומבו גארדים ג'מאל את בלדסו מתפקדים כשני מתנקשים, שמחסלים כל יריבה שאין לה מספיק פתרונות בחמישייה השנייה. בלדסו מכתיב קצב מטורף שגורם לאיכות שלהם להתבטא בהרבה מאוד נקודות ויצירת פערים משמעותיים בדקות המשותפות. קרופורד הוא המוציא לפועל שבינתיים מוביל את קלעי הקבוצה עם 19.7 נקודות למשחק ביעילות מדהימה (49.6 אחוזים מהשדה, 2.3 שלשות ב-43.4 אחוזים, חמישה ביקורים בקו העונשין ב-92 אחוזים). בגיל 32 ואחרי שעבר קבוצות מכל סוג אפשרי, נדמה שקרופורד מלא מוטיבציה להוכיח שהוא ראוי להיות, לראשונה בקריירה, בקבוצה שיכולה להפוך לקונטנדרית אמיתית.
קמבה ווקר (שארלוט בובקאטס)
שארלוט במאזן חיובי. לאחר שיחה של עשר דקות עם מסמך הוורד שלי, הוא מוכן לקבל את קיומו של המשפט הזה בשפה העברית. הקבוצה שניצחה שבעה משחקים בכל העונה שעברה הספיקה לאסוף כבר חמישה W השנה ונראית קבוצת NBA לגיטימית לחלוטין. מירב הקרדיט חייב ללכת לשני אלופי המכללות שהגיעו לקבוצה בשנתיים האחרונות. מייקל קיד גילכריסט מביא לחתולים משהו מרוח הקרב שאפיינה אותו בקנטאקי וכל הסימנים מעידים על כך שהוא מתכוון להתעלם מקללת הבחירה השנייה.
אך מי שלקח את המושכות וסימן את עצמו ככוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הוא ווקר. עונת הרוקי של קמבה אכזבה ביחס לציפיות שיצר, אחוזי הקליעה שלו היו מחרידים ואפילו בעליבות הכללית של הקבוצה הגרועה בהיסטוריה הוא לא הצליח להתבלט. השנה זה סיפור שונה. כבר במשחק הראשון הוא קלע 30 נקודות והוביל את הבובקאטס לניצחון על אינדיאנה, לאחר מכן הוסיף לרזומה סל ניצחון בשנייה האחרונה מול מינסוטה. הוא מגיע יותר לטבעת, זורק פחות מבחוץ והמספרים שלו הם 18.8 נקודות ב-43.4 אחוזים מתקבלים על הדעת מהשדה ו-87.2 מהעונשין, 5.3 אסיסטים על 2.2 איבודים ו-2.6 חטיפות. שארלוט תחזור בקרוב למציאות, אבל תצא מהפתיחה החלומית שלה עם מישהו לסמוך עליו.
מניות קרות
דווין וויד (מיאמי היט)
זה עשוי להתברר כסיפור הגדול של השבוע האחרון. בזמן ששלושת הכוכבים הגדולים של שלוש הגדולות הצפויות של הליגה פתחו את העונה טוב (לברון), טוב מאוד (דוראנט) או נהדר (קובי) - הם מוליכים את טבלת קלעי הליגה, קולעים ביותר מ-50 אחוזים מהשדה ו-40 אחוזים מהשלוש וכמובן תורמים גם בשלל דרכים אחרות - מסביבם נערמות הבעיות. השבוע תורה של מיאמי להתמודד עם סימן השאלה הגדול ביותר שלה: הבריאות של וויד.
פלאש אמור היה להגיע לעונה הזאת בריא ובכושר, אחרי שהקדיש את הקיץ האחרון להחלמה מהפציעות הלא נגמרות שלו, אבל המציאות לא חיכתה יותר מדי כדי לטפוח לו על כף הרגל. הוא כבר הספיק להפסיד שלושה משחקים ולהיראות צל דהוי של עצמו ברוב האחרים. למרות שכריס בוש נראה נהדר בפתיחת העונה וריי אלן עולה על הציפיות, ההיט הבהירו במספר הזדמנויות שבלי וויד האמיתי הם מתקשים. כבר די ברור שהוא לא יחזור להיות מה שהיה, השאלה האמיתית שתטריד את מנוחת פלורידה בעונה הקרובה ובשנים הבאות היא מה נשאר.
ארסן אילייסובה (מילווקי באקס)
מילווקי היא אחת ההפתעות הנעימות של פתיחת העונה. שימוש חכם של סקוט סקיילס בצמד הגארדים המאוד מוכשרים ברנדון ג'נינגס ומונטה אליס מוציא הרבה מאוד מהשילוב המעניין הזה, ההגנה טובה, הספסל נחמד ביותר והסנטר לארי סנדרס דורש, לראשונה, התייחסות שהיא מעבר לבדיחה נוסטלגית. יש מעט מאוד דברים רעים להגיד על הקבוצה הזאת. בעצם - יש רק אחד, והוא טורקי.
אילייסובה נראה בדרך הבטוחה להיות עוד אחד מאלה שנתנו חודשיים גדולים, קיבלו חוזה גדול (45 מליון דולר ל-5 שנים) ובכך הסתיימו שאיפותיהם. הפורוורד שהרשים כל כך בעונה שעברה עם השילוב הנדיר בין ריבאונד, קליעה מבחוץ ויכולת לשים את הכדור על הרצפה - כל השלושה ברמה גבוהה מאוד לשחקני פנים, מרשים השנה ביכולת שלו לא לעשות שום דבר מזה. המספרים שלו בינתיים עומדים על 6.6 נקודות ב-31.6 אחוזים מהשדה, 26.3 מהשלוש ו-42.9 תמוהים מהעונשין ו-5.1 ריבאונדים. הנתון המעיד מכולם הוא שביותר מ-200 דקות מצטברות על הפרקט הוא הצליח לרשום שתי חטיפות וגג אחד. אפילו אל בובת שעווה אמורים להגיע מדי פעם כדורים תועים בקצב גבוה יותר.
טרבור אריזה (וושינגטון וויזארדס)
ניצח בנקודות את אייזיאה תומאס בקרב על המשבצת משלוש סיבות: 1. עונת הרוקי של תומאס הייתה סיפור כל כך כיפי שמגיע לו עוד קצת זמן לנסות למצוא את המוג'ו שהלך לאיבוד. 2. וושינגטון מצליחה להיות אפילו יותר גרועה מסקרמנטו. 3. עוד לא סיימתי לעבוד על רשימת בדיחות אייזיאה, בפוטנציאל הקומי הזה צריך לגעת רק כשמוכנים לכך. השם של אריזה, לעומת זאת, הוא בעיקר כר פורה לחידודי אבי מלר. נגיד - בוויזארדס חשבו שהם קיבלו חבילה איכותית מניו אורלינס, אך מסתבר שאין כלום בתוך האריזה.
הצלע השנייה של החבילה, אמקה אוקאפור, היה אמור להיות עוגן הגנתי, משום מה ממשיכים להתייחס אליו ולשלם לו כאילו הוא בערך כזה. במקרה של אריזה הנתונים ברורים יותר - מאז שהבריז ללייקרס אחרי האליפות בגלל הפנטזיה שהוא שחקן מוביל, אריזה רק מתדרדר עד למקום בו הוא הפסיק להיות אפילו רול פלייר ראוי. חשבנו שלפחות את עמדת הסמול פורוורד של וושינגטון הוא ישדרג, אחרי שבעונה שעברה הדקות שם התחלקו בין רשאד לואיס למטאטא, אבל עם 8.3 נקודות ב-35 אחוזים מהשדה ו-24 אחוזים משלוש, לאף אחד לא עוזר שאריזה הוא עדיין אחד החוטפים הטובים בליגה. התקווה היחידה שנשארה היא שיותר גרוע מזה הוא לא מסוגל.
