מכבי תל אביב הגיעה היום (שבת) לבלומפילד אחרי הפסד בדרבי, במצב שבו היא חייבת לחזור לסדרת ניצחונות. אומנם מהרגע הראשון ראינו את מכבי תל אביב משתלטת על המשחק, מחזיקה בכדור, דומיננטית, ונכון שבני יהודה כמעט שלא הקשתה על מכבי ומנעה ממנה לשלוט אבל כמו מתחילת העונה, הדבר שמאפיין את מכבי תל אביב זה הבעיה בחלק הקדמי. זה כבר ברור: יש לקבוצה הזאת בעיה של יצירתיות ותיאום בהתקפה.
הבעיה של מכבי תל אביב היא חוסר האונים כשהכדור עובר אליה. היא לוחצת נכון, היא עושה את הסגירות הנכונות, אבל לא יודעת לכבוש. אוסקר גרסיה משקיע המון מאמץ בסידור המשחק ההגנתי והפעלת הלחץ על היריב, אבל משום מה מתקשה למצוא את הפתרונות בחלק הקדמי של הקבוצה שלו.
בנוסף, ראינו במחצית השנייה מהלך לא ברור: כשמכבי הייתה בפיגור, נכנס קשר הגנתי (רפי דהן) על חשבון חלוץ (רוברטו קולאוטי). מכבי לא הייתה צריכה לעבות את מרכז השדה, זאת לא הייתה הבעיה. היא הייתה צריכה כוח התקפי. לכן קשה להבין את הוצאתו של קולאוטי, ולאחר מכן של דור מיכה, בעיקר לאור הדלדול בהתקפה עקב החיסרון של אלירן עטר.
אלו אותן בעיות מתחילת העונה. אנחנו רואים שוב את מכבי מתקשה כשהיא נמצאת בפיגור, וכמה קשה לה למצוא יכולת לשנות את המשחק. גם היום היא שלטה במשחק, לא התפרקה, אבל עדיין לא מראה שום התקדמות בחלק ההתקפי. אם לא יהיו שדרוג בהתקפה, יהיה לה קשה להישאר שם למעלה.
זה כבר משחק שני רצוף מבחינתה בלי להבקיע שערים.
היכולת שלה בהתקפה עדיין לא מספיקה בשביל לסחוב קבוצה לתואר. זה דל מדי, והיא לא יכולה להסתמך על מבצע כזה או אחר של אלירן עטר. מכבי לא מגיעה להרבה הזדמנויות, המשחק שלה לא שוטף, והחשיבה היום של הצוות המקצועי לא מתמקדת מספיק בפתרון הבעיות האלה. קשה גם להבין למה גונסאלו גרסיה מוצב יותר מדי באגף, וככה הקבוצה מפסידה שחקן קדמי מסוכן, ומקבלת שחקן קישור בינוני.
מנגד, בני יהודה די ויתרה על הניסיון לשלוט במשחק. היא באה בסגנון די אופייני, נתנה למכבי לעשות הכל בנוחיות עד מרחק 30 מטר מהשער, ושם צופפה. היא יצאה למתפרצות, לא הרבה, אבל ידעה לתפוס את מכבי לא מוכנה. שרשרת טעויות של שחקני ההגנה, כולל השוער אניימה שנשאר תקוע על השער ויכול היה למנוע את ההגבהה - עזרו לה לעמוד במשימה.
בשורה התחתונה, שתי הקבוצות הגיעו למעט מאוד הזדמנויות, אבל בני יהודה ידעה לנצל אותן. מכבי תל אביב כבר עם שלושה הפסדים בעשרה מחזורים, וזה לא מקרי שבכל המשחקים שבהם היא הייתה בפיגור, היא לא הצליחה לנצח. זה מוכיח את הקושי האמיתי של מכבי: לא בביטחון, אלא ביכולת, ביצירתיות, בגיוון ובתיאום. ככה לא לוקחים אליפות.
בצד השני של העיר, הפועל תל אביב יודעת בדיוק מה היתרונות שלה. היא הגיעה לקרית שמונה, ושיחקה את הסגנון שלה: עקיצה במתפרצות. היא ידעה שקרית שמונה מניעה כדור, איפשרה לה לבצע את זה, ניסתה להפעיל לחץ במרכז השדה, וכשלקחה את הכדור, העבירה היטב את הכדור קדימה לחלוצים המצוינים שלה, שיכלו להבקיע היום מספר שערים.
מבחינת הנעת הכדור, להפועל מצפה עוד הרבה עבודה. אנחנו רואים את הפערים הגדולים בין החלק האחורי לקדמי, אין צמצום מרווחים, אין יציאה קדימה כקבוצה שלמה. הפועל די מתקשה להגיע להתקפות בצורה מסודרת, הכוח שלה הוא בלחץ במרכז המגרש, ויציאה להתקפות מתפרצות.
ההבדל הוא שהפועל יודעת לנצל את היתרון שיש לה: היכולת של שחקני ההתקפה. היא לא דורסת, היא לא משחקת כדורגל יפה, ולפעמים גם לא נכון, אבל יש לה את הכלים שמספיקים להצלחה בליגת העל. בין אם מדובר במשחק בית או חוץ, יש לה את המוציאים לפועל. עובדה היא שגם במשחק חלש שלה, הפועל יכלה לנצח את קרית שמונה בתוצאה הרבה יותר גבוהה, וזאת רק בגלל יכולת אישית של שחקנים כמו תמוז ודמארי, שקשה להתמודד עם הכוח והמהירות שלהם.
מנגד, קרית שמונה מנסה לעשות את הדברים שהביאו אותה לתואר בשנה שעברה. היא עדיין מנסה לשמר את הסגנון, אבל לא מצליחה. היא עדיין מניעה את הכדור, אבל פחות טוב. עדיין מגיעה להזדמנויות, אבל משהו חסר לה. כל מה שהיא עוברת השנה - עם כל הנוגע לחילופי המאמנים, ההשתלבות באירופה, שחקני הרכש, ההסתגלות לתואר האלופה הכל מקשה עליה להתמודד עם המציאות החדשה, וליצור את אותה יכולת של השנה שעברה. בשנה שעברה הייתה לה מטרה ברורה שעמדה לנגד עיניה, עכשיו נדמה שהיא איבדה את המטרות שלה. אחרי שזכתה בתואר, קשה לה למצוא את המוטיבציה החדשה שתניע אותה. ככה זה נראה.
ולסיום, אנחנו כמובן שמחים לראות שהמשחקים עברו היום בשלום, אבל אני די שותף לדעה שלא היה צריך לקיים את המחזור הזה. שמענו את התגובה של יושב ראש ההתאחדות, שהסביר על ההגנה של כיפת הברזל, ועל בילבאו שצריכה להגיע, ועדיין, קשה להשלים עם זה. אני עדיין חושב שריכוז של כל כך הרבה אנשים, במצב כל כך עדין, זה פשוט מסוכן. יפה להגיד לפני המשחק שאנחנו לא מפחדים, ושהחיים צריכים להמשיך, אבל אם היה קורה משהו, חס וחלילה, מה אז הייתה אומרת ההתאחדות? לא היה קורה שום דבר אם המשחקים בגוש דן היו מתבטלים. אסור היה לקחת את הסיכון, אפילו הקטן ביותר.