"לא מוותר ולא אוותר לעולם": צפו במסיבת העיתונאים של ראובן עטר לפני המשחק מול רמת השרון
מספר ימים לאחר ההפסד של מכבי חיפה 3:0 להפועל תל אביב סימסתי לאיציק הברמן, האיש שמכיר כל פסיק בהיסטוריה של המועדון. "תגיד", שאלתי, "מדברים על זה שקטן החטיא בכוונה את הפנדל. מה דעתך על השמועה הזו?". הברמן לא חיכה יותר מדי. "הוא בעט 26 פנדלים בקריירה. עשרה מתוכם הוא החטיא", השיב. כך מתה במהרה הספקולציה, המופרכת מראשיתה, לגבי הפנדל המוחמץ בבלומפילד.
אבל מופרכת ככל שהייתה, היא עדיין עלתה בגלוי על ידי אוהדים רבים. עוד לפני המשחק הזה היה ברור שדברים גדולים עומדים לקרות במכבי חיפה. במהלכו כבר היה ידוע שהם עומדים לקרות בקרוב וביום שישי רשמה הקבוצה את רגע השיא עד כה, וזה לא היה שיא חיובי במיוחד: ראובן עטר הודיע לקטן שהוא לא בתוכניות שלו להמשך עונה הנוכחית.
סביר להניח שזרעי הפרשה הזו נשתלו ביום שבו הגיע עטר למכבי חיפה. מאז ימי ג'וני הארדי בשנות השבעים לא היה במכבי חיפה מאמן עם חיבור כל כך שורשי למועדון. שלמה שרף, גיורא שפיגל, אברהם גרנט כולם היו פיגורות חזקות, כאלה שבאופן היפותטי יכלו להעיף את קטן מהסגל לו רצו. אבל גם בעולם דמיוני שבו הקפטן הנוכחי משחק אצלם, סביר להניח שאיש מהם לא שולח יד לגחל החם הזה. עטר, שאפילו בעונה כושלת במיוחד תמונתו מתנוססת ביציע ג', שגם אחרי התיקו מול בני יהודה לא ספג את מרבית קריאות הבוז מהיציעים, רצה. הוא גם עשה.
השאלה במקרים מהסוג הזה אינה מקצועית, כמובן. המחשבה של עטר שקטן אינו הסוס שיוציא את מכבי חיפה מהבוץ מובנת ולגיטימית. קטן הוא כבר מזמן לא אותו שחקן שהתרגלנו לראות, שמפרק הגנות וזורה אימה באגף. אבל הוא עדיין יניב קטן, עדיין השחקן שמכבי חיפה הכי מזוהה אתו בעשור הנוכחי; הוא עדיין האיש שחתום, בראש הדף בעיקר, על שבע אליפויות; הוא עדיין הדמות שמכבי חיפה לא מכירה את עצמה בלעדיה. יניב קטן הוא לא סמל וונאבי, הוא סמל. אולי הסמל האחרון בליגת העל.
מהמהלך הזה עולות הרבה תהיות אחרות: מתי בדיוק החליט עטר שקטן הוא הבעיה של מכבי חיפה; מי טפטף לו על כך; עם מי התייעץ, אם בכלל, לפני שיצא לדרך; האם מדובר במהלך של ייאוש או בצעד מתוכנן מראש; וחשוב מכל כיצד וממי קיבל המאמן, שמעמדו שלו נראה רעוע לאור הישגי הקבוצה במחזורי הפתיחה, אור ירוק לבצע מהלך שישנה את פני המועדון לא רק העונה, אלא גם בשנים הקרובות?
בסאגות מורכבות כאלה יש, בדרך כלל, יותר מתשובה אחת לכל שאלה, אבל דומה שהאחרונה שבהן היא לא רק המסקרנת אלא גם המשמעותית מכולן. סביר להניח שמהלך כזה נעשה על דעתו של יעקב שחר. אם אכן כך, המסקנה היא שלא רק עטר חשב שקטן הוא בעיה מרכזית, אלא גם הנשיא, וזו כבר הצהרה ברובד שונה לחלוטין. ייתכן גם שעטר שיגר לשחר מסר של "או אני או הוא" ודרך התשובה שקיבל גילה שהתמיכה בו רחבה. אם אכן כך, המסקנה היא ששחר לא סתם מצהיר על גיבוי מלא למאמן, כפי שעשה כמעט עם כל מאמן של מכבי חיפה, אלא שהוא מתכוון להשאיר את עטר עד סוף העונה ואולי אף מעבר לכך. ויש את האופציה השלישית, שעטר ומכבי חיפה ייפרדו כבר אחרי המחזורים הקרובים. אם אכן כך, מכבי חיפה תישאר ללא עטר ואז נראה מה יהיה מעמדו המחודש של קטן בקבוצה. הכל השערות, יש לציין, אבל הסיטואציה בכל מקרה מרתקת, משום שציר העניינים לא ינוע לאורך הזמן בין קטן לעטר אלא בין קטן לשחר.
מתבקש להשוות את מקרה קטן לזה של אבי נמני. ניר קלינגר היה אז בסיטואציה דומה, אם כי טובה במעט מזו של עטר. מכבי תל אביב כבר השלימה עם הבינוניות ועם עונה אבודה, בניגוד למכבי חיפה של היום, שעדיין לא יודעת האם להסתגל לסטטוס של קבוצת תחתית או להמשיך לפזול לעבר מקומה הטבעי בצמרת. קלינגר החליט להוציא לפועל את המהלך הכי לא מתקבל על הדעת, הכי גדול, הכי מזעזע ואכן זעזע כל הדרך אל האליפות. אין טעם לשחזר ולמחזר את שורשי הסכסוך ההוא, רק לציין עובדה שידועה לכולם: בטווח הקצר המהלך הזה הציל את מכבי תל אביב. בטווח הארוך הוא מוטט אותה.
אם עטר ינצח כבר הערב ברמת השרון, הוא עשוי לקבל רוח גבית אדירה, בדומה לתנופה שקיבל קלינגר אחרי הניצחון בקרית אליעזר. אם מכבי חיפה תמשיך לאבד נקודות בשבועות הקרובים, הוא יצטרך להתמודד עם השאלה האם קטן אכן היה הבעיה. הוא יודע שביום שישי הוא השתמש בקלף הכי חזק שלו, את המסר לפיו אף אחד לא חסין אי אפשר לשלוח יותר.
אומץ או פחדנות? סמכותיות או בריחה מאחריות? לכך כל אחד ייתן את הפרשנות שלו. עטר, מבחינתו, מבין שהוא לחץ על הכפתור שעליו אפשר ללחוץ פעם אחת בלבד. מעכשיו, הוא חייב להתחיל לנצח.
ראובן עטר זעזע את מכבי חיפה: הודיע לקטן שהוא לא בתוכניות של הקבוצה
