זה קרה באולימפיאדת אתונה 2004. רוג'ר פדרר ואנדי רודיק, אז שני המדורגים הראשונים בעולם, נתקלו אחד בשני בחדר ההלבשה לאחר משחקי היחידים שלהם בסיבוב השני. רודיק, שבדיוק ניצח במרתון אדיר 4:6, 6:3, 7:9 את טומי האס, שאל את השוויצרי איך הלך לו. "הפסדתי", אמר לו פדרר, "7:5 במערכה השלישית". אחר כך יצא RF לתקשורת ונראה שבור כשהוא אומר: "זה פשוט יום נורא בשבילי. כיוונתי לתוצאה אחרת לחלוטין מזו. לא הייתי מרוצה מההגשה שלי, מהפורהנד, מהבקהנד, מהתנועה. זה חבל מאוד".
מי שהצליח להדהים את עולם הטניס באותו יום היה לא אחר מאשר ילד בן 18 עם שיער ארוך מצ'כיה, שעונה לשם תומאש ברדיך. הצ'כי, שדורג באותה התקופה במקום ה-79 בעולם וניצח רק משחק אחד בטורניר גרנד סלאם עד אז, הדהים את עולם הטניס עם 6:4, 5:7, 5:7 על המדורג מספר אחת בעולם והטניסאי שהגיע לטורניר האולימפי כמי שזכה בשניים משלושת טורנירי הגרנד סלאם האחרונים (אוסטרליה ו-ווימבלדון). ברדיך ההמום, שנעצר בהמשך רק ברבע הגמר מול טיילור דנט, בקושי הצליח לדבר ואמר: "זה בלתי ייאמן. כנראה שרוג'ר לא היה בשיאו".
מאז, עברו שמונה שנים בהן הספיק הכישרון העצום מהעיר הקטנה ולאשקה מזיז'צ'י לעבור כברת דרך משמעותית כדי להפוך את עצמו לאחד הטניסאים הגדולים בעולם. עכשיו, רגע לפני שהוא פותח את טורניר גמר הסבב ומארח עם נבחרת צ'כיה את ספרד בגמר גביע דייויס, מעניין להעיף מבט אל הטניסאי הזה שבדרך כלל חומק מהזרקורים.
התחלה קשה
הניצחון ההרואי על פדרר באתונה עורר תקוות עצומות, ובכל העולם החלו לדבר על הדבר הבא בטניס העולמי. גם במדינה שלו, צ'כיה, החלו כבר לדבר על ילד הפלא כמי שיירש את איבן לנדל הגדול וספרו את השנים שעברו מאז האחרון תלה את המחבט כשנים של ציפייה עד לבואו של כוכב כמו ברדיך. הילד הצ'כי עוד רכב על גלי המומנטום לשמינית הגמר באליפות ארצות הברית, כשהוא מנצח בדרך טניסאים מצוינים כמו יונאס ביורקמן ומיכאיל יוז'ני ואפילו זכה לקראת סוף השנה בטורניר ה-ATP הראשון שלו בפאלרמו.
כשהכל נראה מוכן לקבלת הטניסאי הגדול הבא, הגיעה תקופה לא טובה של ברדיך, שהודח משישה טורנירים ברציפות כבר בסיבוב הראשון ולמעשה לא עבר את הסיבוב השני באף טורניר עד מאי (פרט לאינדיאן וולס, שם הפסיד בסיבוב השלישי). בדריך הלך ואיבד אוויר ככל ש-2005 התקדמה והיה נראה שהפוטנציאל מתחיל ללכת קצת לאיבוד והוא פשוט לא מצליח לקדם את הטניס שלו בשום פרמטר. אמנם בדרך היה הפסד מרשים מאוד לאנדרה אגאסי באליפות ארצות הברית, אבל בסופו של דבר ברדיך נתקע באזור המקום ה-50 בעולם. בטורניר האחרון של 2005 הצליח ברדיך לרשום את אחד ההישגים הגדולים בקריירה שלו עד היום, כשזכה בטורניר המאסטרס 1,000 בברסי, אבל גם זה לא בדיוק משך אותו קדימה לאחר מכן.
ברדיך החל להתעשת ולהיכנס לכושר מצוין, שהקפיץ אותו כבר עד למקום העשירי בעולם, אבל גם זה לא היה דרך הישגים יוצאי דופן בטורנירי גרנד סלאם. בשנים 2008-2009 ובתחילת 2010 המשיך ברדיך להסתובב בעשירייה השלישית בעולם, כשהוא לא מצליח לעשות את קפיצת המדרגה שהופכת טניסאי טוב מאוד לאחד הטובים בעולם.
בשנת 2010 הגיעה הפריצה הגדולה של ברדיך, לה הוא חיכה שש שנים בדיוק מאז אותו ניצחון על פדרר באתונה. הצ'כי רשם את החודשיים הטובים בקריירה שלו כשהגיע לחצי גמר הרולאן גארוס, תוך שהוא מנצח את אנדי מארי בדרך, ולגמר ווימבלדון, כשבדרך לשם הוא רושם ניצחונות מדהימים על רוג'ר פדרר ונובאק דג'וקוביץ'. מי שניסה להסביר את הפריצה המחודשת היה מאמנו של ברדיך, תומאש קרופה, שחבר אליו בינואר 2009 לאחר שבע שנות עבודה עם בן ארצו ראדק סטפאנק ובמטרה לעזור לו לגוון את המשחק שלו. "זה עניין נפשי. במנטליות הצ'כית, אנחנו זקוקים לזמן נוסף על מנת להיות טובים", אמר קרופה.
גם ברדיך עצמו הסביר את השיפור האדיר ואמר: "צברתי ניסיון, אני מבוגר יותר, מרוכז יותר ובעיקר חזק יותר מבחינה מנטלית ממה שהייתי. לא הייתי קורה להגעה לגמר ווימבלדון 'חלום', זו תוצאה טובה. אבל תוצאות טובות מגיעות רק אחרי עבודה קשה וזה מה שאני עושה. לכן אני עובד קשה כל יום, זה לא קורה דרך נס, לא מזל".
מאמן הטניס והפרשן בראד גילברט אמר אז: "ברדיך נשאר תקוע במשך כמה שנים ושאר השחקנים למדו אותו והקשו עליו. בשנת 2010 הוא פתאום נראה בכושר גופני הרבה יותר טוב ומהיר יותר, כי זו הייתה חולשה שלו. יחד עם התנועה שהלכה והשתפרה, הוא צבר יותר ביטחון בחבטות שלו. הוא לא משתולל והולך על ווינרים בכל מחיר כמו בעבר, הוא זורם עם התנועה ומשחרר את הנצרה בצורה הרבה יותר חכמה ובוגרת". גם בן ארצו ראדק סטפאנק החמיא לו ואמר: "הוא התבגר מאוד ואפשר לראות את זה בגישה שלו. בעבר, הוא היה מתחבא ומאשים את כולם: את המגרש, את השופט ואת הרוח, אבל הוא הפסיק עם זה ומתרכז בכל כדור מחדש".
מחפש את הפריצה
מאז אותם חודשיים קסומים, ברדיך שוב חווה עליות וירידות, כשהעלייה הכי גדולה ללא ספק הייתה באליפות ארצות הברית האחרונה. הצ'כי פשוט עשה בית ספר לרוג'ר פדרר ברבע הגמר והפסיד לאנדי מארי ובעיקר לרוח משוגעת שנשבה בניו יורק בחצי הגמר. ברדיך שיחק באותו הטורניר את הטניס הכי טוב בחיים שלו ויכול בהחלט להרגיש החמצה על אותו הפסד בחצי הגמר, ששוחק בתנאים מחפירים.
לברדיך יש למעשה את הנתונים שכל טניסאי בעולם חולם עליהם. הוא גבוה וחזק מאוד (1.96 מטר על 91 קילוגרם) ובעל יסודות טניס נהדרים. יש לו סרב שבלתי אפשרי לשבור כשהוא במומנטום ופורהנד פלאט מושלם, אליו הוא הולך ומצרף גם את הבקהנד לאורך הקו שלו שנראה כמו נשק קטלני. הבעיה של ברדיך, בעל מוסר העבודה הגבוה, תמיד הייתה עבודת הרגליים שתמיד קשה למישהו במימדים שלו והמשחק שלו מחצי המגרש והלאה לאזור הרשת. בדיוק בגלל זה הוא צירף אליו את קרופה, שעזר לסטפאנק להפוך לאחד הטניסאים האחרונים בעולם שעדיין מתבססים על סרב-וולי ולשחקן זוגות מהטובים בעולם.
בסך הכל, אפשר לומר בביטחון כי תומאש ברדיך הוא אולי הטניסאי היחיד בעולם שיכול לנצח כל אחד מארבעת הגדולים ביום נתון ובשלבים מתקדמים של טורנירי גרנד סלאם והוא וחואן מרטין דל פוטרו הם אולי שני הטניסאים היחידים כרגע שבאמת יכולים לנפץ את תקרת הזכוכית הזאת שנקראת "ארבעת הגדולים". הבעיה עם הצ'כי היא שכמו שהוא יכול לשחק טניס מושלם, כמו בניצחון על פדרר השנה, הוא גם יכול לשחק טניס רע מאוד ולראיה הוא הודח כבר בסיבוב הראשון בווימבלדון ובטורניר האולימפי השנה מול יריבים נחותים בהרבה (ארנסטס גולביס וסטיב דארסי) בלי לקחת מערכה.
"ברדיך הוא טניסאי מטורף בשבילי", אומר לוואלה! ספורט הכתב הבכיר של ספורטס אילוסטרייטד ג'ון ורטהיים, "הוא כזה כישרון עצום, מסוגל לנצח כל שחקן ביום נתון. יש לו חבטות פלאט פשוט אדירות שלא נותנות ליריבים שלו זמן להתכונן. הבעיה שרק לעיתים רחוקות הוא מחבר את זה ליותר מכמה משחקים ברציפות. ברדיך יכול לנצח כל אחד מארבעת הגדולים בטורנירי גרנד סלאם והוא הוכיח את זה כבר בעבר. אני חושב שהבעיה שלו היא יותר מנטלית. לא מנטלית, במובן של מי ש'נחנק' ברגעי אמת, אלא במובן של מי שמתקשה להתרכז לפעמים. לפעמים אתה ממש רואה עליו שהוא כאילו אומר לעצמו: 'היום זה לא היום שלי' ומוותר על המשחק".
מודל לחיקוי
לברדיך היו בעבר מספר תקריות עם יריבים. הוא סימן לקהל במדריד שקט במשחק מול רפאל נדאל והרתיח את השור ממאיורקה. הוא סירב ללחוץ את ידו של ניקולס אלמגרו ברולאן גארוס לאחר שלדידו הספרדי חבט עליו כדור בכוונה. הוא הצהיר בפומבי ב-2010 כי הצביע לנדאל כטניסאי השנה, לאחר שאמר כי פדרר הרגיז אותו והתנהג בחוסר ספורטיביות כשאמר שסבל מכאבים באותו רבע גמר בווימבלדון של אותה השנה.
למרות כל אלה ועל אף שהוא ובת זוגו אסתר סאטורובה היפיפייה (בעבר ניהל מערכת יחסים עם הטניסאית הצ'כית לוסי ספארובה) הפכו לזוג חביב על מדורי הפפראצי בצ'כיה, ברדיך הוא טיפוס שקט ומופנם. כמעט ולא תמצאו ראיונות בהם הוא מדבר בחופשיות ולא נגרר לקלישאות סתמיות, וגם אחרי שהגיע לגמר ווימבלדון הוא לא תכנן איזו מסיבה בפראג, בקושי מסיבת עיתונאים. חשוב לציין שעל אף ההצלחה והמסורת האדירה, הטניס הוא הענף השלישי מבחינת הפופולאריות שלו בצ'כיה. הוא בא אחרי כדורגל והוקי קרח, אך גם כך הכרטיסים לגמר גביע הפדרציה מול סרביה (1:3 לצ'כיה) וגמר גביע דייויס מול ספרד, שנערכים שבועיים זה אחר זה, נחטפו ואזלו תוך שעות.
סטפאנק, שמהווה יחד עם ברדיך זוג נהדר בדייויס, התראיין לאתר הרשמי של ה-ATP, לגבי בן ארצו וסיפר על אופיו: "אני מכיר אותו מאז שהיה נער והוא תמיד היה בחור שקט מאוד. אם ישבנו בשולחן של 20 איש, הוא פשוט היה יושב שם בשקט. הוא לא אחד שהיה מבדר את כולם ומספר בדיחות".
ברדיך, שבילדותו בכלל חלם להיות נהג מונית, הוא ללא ספק הראשון שאתה חושב עליו כמי שמסוגל למצוא את הטניס שלו בטורניר גרנד סלאם מסוים (הוא משחק על כל המשטחים ברמה גבוהה מאוד) וללכת בו עד הזכייה ההיסטורית. ב-2012 זה כבר לא יקרה, אבל אין ספק שגם זכייה בגביע דייויס ו/או בטורניר גמר הסבב יוכלו לספק אותו בינתיים.
