צפו בשער הנהדר של מנגה מול סכנין
ב-19 באוגוסט דויד מנגה כבש שער בגביע הטוטו נגד בית"ר ירושלים. בסוף ספטמבר הקבוצות נפגשו שוב, הפעם בליגה. "בגלל שהוא עשה לנו צרות התכוננו אליו במיוחד", אמר השבוע מאמן בית"ר אלי כהן, "אבל זה לא עזר". מנגה הסתנן לרחבה ושחרר טיל מצח לתוך השער של אריאל הרוש. לא שער שרואים פה בכל יום. מצד שני, לא בכל יום רואים פה שחקן כזה.
מנגה הוא גם לא סיפור שאנחנו רואים בכל יום. מדובר באחד משחקני הרכש המפתיעים והמעניינים שהגיעו הקיץ לישראל. הוא כנראה בכלל לא היה אמור להגיע לכאן, וסיפור חייו מלמד כמה מקרי יכול להיות הכדורגל, כמה הוא בלתי צפוי, ואיך קבוצה כמו הפועל רמת גן יכולה לקלוט שחקן מוכשר כמו שד במחיר סמלי. רגע לפני שהוא ינסה לקרב את הקבוצה לחצי גמר גביע הטוטו, שווה להבין מה קרה בעצם בסיפור המקסים הזה.
מנגה, 23, גדל בבית הספר לכדורגל של פ.ס.ז'. אחרי עונה הזויה באוסטריה, הוא הגיע לקבוצת המילואים של מינכן 1860, ונתקע שם שלוש שנים, במהלכן הרשית 14 שערים. כשהרגיש שהוא מוכן לעלות כיתה דפק מנגה על דלת מאמן קהקבוצה הבכירה, ריינר מאואר. "אני רוצה לשחק, זה הזמן שלי", אמר הטאלנט מהרפובליקה המרכז אפריקאית. "אתה טוב", השיב מאואר, "אבל אתה צעיר". לתקשורת הסביר המאמן: "מה יכולתי לעשות? אני יכול לשחק רק עם שחקן אחד בצד שמאל של ההתקפה, והסיטואציה לא אפשרה לי לתת לו לשחק עד עכשיו. נראה איך הוא מתמודד עם התחרות".
הוא לא התמודד. פעמיים הוא התלבש על הספסל. לא יותר. אז, בעונה השלישית בגרמניה, הוא הבין שהוא צריך לרדת עוד כדי לעלות, ונדד עד ארץ הקודש. הוא נבחן בסכנין, ושוחרר. "הוא היה צעיר מאוד", נזכר מאמן סכנין דאז, סלובודן דראפיץ'. "ראינו את העוצמה שלו בבעיטות ובאחד על אחד, אבל במשחקים עצמם הוא הלך לאיבוד. בקבוצה כמו סכנין חושבים הישרדות, ואין זמן לטפח זרים. שאלו אותי מה אני חושב, אמרתי שאולי ישחק 15 דקות פה ושם". אז דראפיץ' אמר לו ביי. הם עוד ייפגשו בהמשך.
מנגה, שכבר רגיל לנדודים, המשיך לתחנה הבאה: אשדוד. אבל גם ג'ון גרגורי לא התעניין בכישוריו, והבחור המשיך לבאבלסברג מהליגה השלישית בגרמניה. לא, תודה, אמרו גם שם. מנגה החליט להעלות את הרף והגיע למבחנים בפרטיזן בלגרד בהמלצת מירוסלב סטביץ', שחקן העבר הסרבי, שמחזיק בתפקיד ניהולי במינכן 1860. "יש לי דעה חיובית עליו", אמר אז סטביץ', "אבל יש לו עוד הרבה עבודה".
מנגה הגיע לפרטיזן, ושם נאמר לו שיוחתם רק אם הקבוצה תעפיל לליגת האלופות. זה לא קרה, אבל מנגה הספיק לתפוס את העין של המאמן אלכסנדר סטויאנוביץ', וחתם לשלוש שנים. מינכן העבירה אותו ללא תמורה, ותפסה נתח מהעברה עתידית. בינואר 2012 מונה אברם גרנט למאמן פרטיזן. גרנט הזמין את דראפיץ' להצטרף לצוות המקצועי, שכלל גם את מרקו בלבול. דראפיץ' הגיע למחנה האימון שעשתה הקבוצה בישראל, ראה שמנגה קלט אותו בעין והרגיש אי נעימות. מנגה לא היסס לרגע, התקרב במהירות ושחרר: "מיסטר! מה עניינים? זוכר אותי?". כשהחלוץ גילה שהמאמן שלא קיבל אותו לעבודה בסכנין יאמן אותו בפרטיזן, הוא הוסיף "איזה יופי" וחיבק את הקואץ'. שום טינה, שום כלום. "זו האישיות של הבנאדם", מחמיא דראפיץ'. "במקום לרטון הוא שכח הכל ופתח דף חדש".
רק שהדף בפרטיזן לא היה כל כך חדש. מנגה המשיך לספק נתונים מדהימים, אבל המשיך להיות רק פוטנציאל. הוא היה השחקן הכי מהיר בקבוצה, אחרי שבמבדקים ניצח בספרינטים ל-10, 15 ו-20 מטרים. באפריל בדקו בסרביה מי בועט הכי חזק. מנגה עצר את המחוג על 127 קמ"ש, והגיע למקום השני אחרי מרקו סטאנויביץ' מראד בלגרד. החלוץ המשיך לנסות הכל. הוא רצה ללמוד, רצה להשתפר, נשאר לאימונים אישיים עם בלבול. הוא היה כל כך נחוש להוכיח את עצמו, עד שפצע באימונים את הכוכב מרקו שצ'פוביץ', השוער ולדימיר סטויקוביץ' ומילאן סמיליאניץ'. "בגלל הפציעות האלה לא ניצחנו את הכוכב האדום בדרבי", משחזר דראפיץ', "אבל הוא לא עשה את זה בכוונה, הוא פשוט התלהב יותר מדי. צחקנו ובכינו באותו זמן". מנגה לקח קשה את המקרים. "אוהדי פרטיזן בטח חושבים שאני רוצח", אמר לתקשורת הסרבית. "לא היתה לי כוונה לפגוע. כששמעתי ששצ'פוביץ' גמר את העונה לא הצלחתי לישון".
כל אלו הנתונים, הרצון והרעל לא סייעו. באותה עונה הוא פתח רק בשני משחקים, החליף בשבעה וכבש רק שער אחד. בקיצור הנדודים לא נגמרו. בקיץ ניסה את מזלו בליגה השנייה בצרפת, וגם שם זה לא ממש הלך.
ואז פרדי דוד ואבי נמני הגיעו לאימון של פרטיזן בלגרד.
גרנט ועוזרו המליצו להם לכוון את העיניים לחלוץ הצעיר. "הוא לא שיחק אצלנו בפרטיזן כי הסגל היה חזק מדי", אומר בלבול, "אבל באימונים יכולת לראות איזה שחקן הוא ואיזה נתונים פיזיים יש לו. כשפרדי התקשר, המלצתי בחום". זמן קצר לאחר השיחה עם פרדי, השם של מנגה הופיע על צג הנייד של בלבול. הוא שאל על רמת גן, בלבול אמר שזו הזדמנות מצוינת להתפתח, מנגה הבין שזו תחנת מעבר טובה עבורו, ואז השניים עברו לדבר תכלס: מה לעשות עם הילדים. כן, דויד מנגה, 23, כבר אבא לשניים. "בחור רציני", טוען בלבול.
בצד השני של הסיפור, פרדי דוד ראה הקיץ עשרות זרים, אולי יותר. כשהוא קלט את מנגה הוא הפסיק לחפש. "לא הסתכלתי על זה שהוא שיחק רק שני משחקים", אומר הקואץ'. "אתה רואה את האיכות של השחקן. אתלט, מקצוען, לא כל יום מוצאים שחקן כזה. הוא יהיה פקטור משמעותי מאוד בליגה, למרות שיש לו עוד הרבה מה ללמוד מבחינת הבנת משחק". דוד כבר סימן וי על כמה בינגואים בקריירה. יאניק קמאנאן, אליה יברויאן, יא יא פטי. וכשהוא מדבר בהתלהבות על מנגה, מקשיבים. "הוא כל כך צעיר וכל כך מוכשר, הגיע עם המשפחה, יש לו התנהלות תרבותית, רק רוצה לינוק ידע".
"בחור צנוע, שקט, ביישן", מוסיף החבר לקבוצה טל חן. "פרדי שלף אותו. שחקן כזה זו מתנה למועדון כמו הפועל רמת גן. שיחקתי עם הרבה זרים במהלך הקריירה שלי, ומנגה ברמה גבוהה מאוד. אם שואלים אותי, הוא פה עד סוף השנה, לא יותר מזה. הוא בדיוק מסוג הזרים שצריכים להגיע לישראל שחקן שמשדרג מועדון ולא יהיה סתם עוד אחד בליגה".
מנגה הוא לא עוד אחד. ארבעה שערים בליגה, שלושה שערים בגביע הטוטו וכל גול גול. "יש לו מגוון רחב של כישורים", מפרגן אלי כהן. "ראש, זריזות, וגם כשהוא מול שוער, מול סכנין, רואים שהוא לא עושה במכנסיים. הלוואי והיו עוד זרים כמוהו". דראפיץ' לא נרגע: "הוא ילד נהדר. הסתובב בכל העולם, מסכן, חיפש וחיפש, והלוואי שסוף סוף מצא את הדרך. הוא יגיע לקבוצות גדולות באירופה". "הופתעתי מהיכולת שלו השנה", מודה בלבול, ומוסיף שעוד לא ראינו כלום: "הוא עדיין לא מימש את הפוטנציאל שלו. הוא ב-60 אחוז יכולת. הוא צריך עוד ניסיון".
והוא צריך להישאר בריא. כמעט את כל נובמבר בילה בחוץ בגלל פציעה. הוא החמיץ את המשחקים מול מכבי תל אביב (3:1) וקרית שמונה (1:1), משחקים שמיקמו את הקבוצה של פרדי מתחת לקו האדום. עכשיו מנגה חוזר, והוא כלי הכרחי במשימות ההישרדות של האורדונים. "אולי הצד הכי טוב בו זה הצד המנטלי", בלבול מרגיע. "הוא גדל בפריס, בבית טוב, קיבל את כל היסודות שצריך לקבל. כמובן שהוא תלוי גם בקבוצה. יש לו תנועה מהירה מאוד לעומק והוא חייב מוסרים טובים. הפועל רמת גן זו קבוצה חדשה וצריכה להתחבר, אבל יש לו שם בסיס טוב מאוד. הוא טוב להם והם טובים לו".
מנגה מסכים. "אני מרגיש טוב פה", הוא אמר השבוע. "התחלתי להתאמן אחרי הפציעה, למרות שראו שהייתי עייף קצת מול אשדוד (1:0). אני אוהב להיות בישראל, במיוחד בהפועל רמת גן. הם סופסוף נותנים לי את ההזדמנות להראות מה אני יודע לעשות. בגרמניה המאמן לא נתן לי כלום, ובפרטיזן נתנו קצת". למרות הקצת, לגרנט יש לו רק מחמאות. "אברם מצחיק", הוא מחמיא, "הוא עובד מצוין והוא לימד אותי המון. גם מרקו (בלבול). הם נתנו לי את הצ'אנס האמיתי הראשון ועשו אותי שמח. לגרנט ולפרדי יש את אותה טקטיקה, וזה עזר לי".
מנגה והמשפחה התאקלמו פה מצוין. "מדינה יפה, נוחה, כולם חמים, תמיד שואלים אם הכל בסדר ומה אני צריך. ממש לא כמו בגרמניה, צרפת או סרביה". בשבוע שעבר, בגלל עמוד ענן, קראנו על יותר מדי זרים שנבהלו וברחו או תכננו לברוח. מנגה והפמיליה לא חשבו אפילו להחתים דרכון. "האישה קצת נלחצה בהתחלה", הוא מודה, "אבל נשארנו פה. הכל בראש. אם היה בא טיל ממילא הייתי בועט בו". ואז הוא נקרע מצחוק.
כשהוא מדבר על העתיד הוא שוב נהיה רציני. "יש לי חוזה בפרטיזן, אבל אני לא רוצה לחזור לשם. טוב לי פה, כיף לי, אני משחק". את השמות של הקבוצות הגדולות בישראל הוא כבר מכיר, והראש לפעמים מפנטז על מעבר שיסדר עוד מעבר בעתיד, אבל הוא מבהיר: "אני ברמת גן וחושב רק על רמת גן. הפסדנו באשדוד והראש ברבע גמר גביע הטוטו". שם הוא פוגש, ברביעי, את רמת השרון. "משחק חשוב", הוא מבהיר, "אנחנו צריכים ניצחון שייתן לנו אנרגיה חיובית. אנחנו משחקים טוב כל העונה ופשוט לא מבקיעים". במפגש בגרונדמן גם מנגה הלוהט ינסה לחזור לקצב.
תמיד כשזרים כאלה מגיעים לקבוצות כאלו, הגבות מורמות למעלה ושואלות "איך זה יכול להיות?" ו"מה הוא עושה פה?". לבלבול יש הסבר פשוט: "הוא אמנם פוטנציאל, אבל עד עכשיו הוא לא ממש שיחק בשום מקום". זה נכון. עד שהגיע, למנגה היה רק שער אחד בקבוצת בוגרים בכירה. גם בנבחרת הלאומית הוא סופר רק שני גולים. "הוא ברמה הכי גבוהה בליגה", מסכם השריף. "יש לו הכל, וכנראה שהגיע זמנו. לכל שחקן יש את זמן הפריצה שלו, וברגע שזה מגיע, זה מגיע בגדול".
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il