למה הליגה מתעקשת עם המשחקים האלה בלונדון? זה לא ממש מעניין מישהו שם. בעצם, אני חוזר בי, זה כן מעניין את הבריטים אבל רק אחרי קליעת חצים למטרה, בערך הענף השביעי או השמיני ברמת הפופולאריות שלו באי הבריטי. אפשר להבין את רצון הליגה להתרחב, אבל קצת בעייתי להרחיב עסק של 20 מיליארד דולר בשנה. בנוסף, בכלל לא בטוח שמשחק בלונדון עושה טוב לקבוצות שצריכות לשחק אותו, ואל תקחו את 84 אלף הצופים שהגיעו לוומבלי כדוגמה, שיווק אגרסיבי למשחק אחד יעשה את זה, אבל ראינו לאן הגיעה NFL אירופה.
אפשר לחיות עם משחק או שניים בעונה בלונדון, אבל אי אפשר להתעלם מרצון הליגה לכך שבעוד כחמש שנים תהיה קבוצה לונדונית קבועה, בתור התחלה. האם פוטבול בדרך להיות ענף הכדור הראשון שהליגה שלו תתקיים על כל רחבי הגלובוס? קשה לי להאמין שזה יצליח, קבוצות לא יעמדו בנסיעות. אם הליגה האירופית ז"ל, שקיבלה את מלוא גיבוי ה-NFL, כשלה בגלל שלל סיבות כולל רייטינג נמוך לאחר שנוסתה פעמיים, לא ברור מה גורם לראשי הליגה ובראשם רוג'ר גודל לחשוב שקבוצה לונדונית בשלב ראשון ואחר כך בעוד כמה ערים הן משהו שכן יצליח.
אבל היה גם משחק בלונדון, חד צדדי ככל שהיה. ניו אינגלנד סיפקה את המשחק הכי טוב שלה העונה ופירקה לגורמים ובלי הרבה רחמים את הראמס. ואם בראדפורד לא מסוגל לשם נקודות על המסננת שנקראת הגנת הפטריוטס, בסנט לואיס אפשר להתחיל לחפש אחר ק"ב העתיד, כי העתיד לא נמצא אצל בראדפורד.
אוי, מינסוטה, מה אתם עושים? לתת לטמפה ביי לבוא אליכם הביתה ולנצח? לתת לגרין ביי לסגור עליכם את הפער? לתת לשיקגו לברוח? לא לתוצאה הזאת קיוו הוויקינגים במשחק הזה. אבל האמת, לכל קבוצה בדרך כלל תמצאו איזה ניצחון נגד קבוצה בכירה יותר ומנגד תגלו הפסד מפתיע ומעצבן לקבוצה נחותה, לכאורה. זה בדיוק המקרה פה, אלא שזה גם מקרה שמעלה תמיהות על תוכנית המשחק. פונדר שיחק זוועה נגד אריזונה, ובמקום לתת לפיטרסון את הכדור, מינסוטה התעקשה על מסירה ומהר מאוד מצאה את עצמה בבור.
ועדיין, בתחילת הרבע השלישי המשחק עוד היה קרוב, ובשלב הזה פיטרסון נגע בכדור רק 10-11 פעמים. למה? שחקן כזה, במיוחד כשהק"ב שלך שוב מתקשה, צריך לקבל הרבה יותר נגיעות. אין חבר יותר טוב לק"ב צעיר, במיוחד אחד שמתקשה, מאשר משחק ריצה, ופיטרסון מספק את זה בלי בעיה. הווייקינגס חייבים למצוא דרך לנצח את שני המשחקים הבאים נגד סיאטל ודטרויט לפני שבוע החופש שלהם, בשביל להישאר צמודים בצמרת הבית טרם המפגשים הכפולים עם גרין ביי ושיקגו בישורת האחרונה של העונה.
טמפה ביי, לעומת זאת, עדיין במאזן שלילי, אך קשה שלא להרגיש את הבאזז שנוצר סביב הקבוצה הזו. הבאקנירס יצאו למשחק חוץ קשה מאוד במינסוטה ולקחו אותו בקלות. מרשים. הם משחקים חזק, מנצחים את המשחקים שאמורים לנצח נגד קבוצות מהדרג שלהם ומדי פעם עוקצים קבוצה עדיפה מהם. לא להיסחף, הם עדיין לא יכולים להתחרות בקבוצות העילית של הליגה, אבל עם קבוצות נוסח מינסוטה, שזה בעצם רוב הליגה, הם נותנים פייט טוב.
דאג מרטין מצא את הזמן הנכון לפרוץ קדימה, הופעה מעוררת השראה נתן הבחור. השאלה היא האם הוא יידע למנף את ההופעה הנהדרת שלו בדרך לדרג הבכיר של הרצים, או שמא זה היה אירוע חריג. אבל האיש שמרשים הוא ג'וש פרימן. הוא לא בריס, פייטון או רוג'רס, אך אי אפשר להתעלם מההתקדמות שלו העונה ונראה שהוא בדרך לעונה הכי טובה שלו בליגה. המפתח להתקדמות? מייק סאליבן, מי שהיה מאמן הק"ב של הג'איינטס ואחראי על ההתקדמות של איליי, מתפקד עכשיו כמתאם ההתקפה של טמפה ביי. עונת 2010 הייתה מבחינת סטטיסטיקה ומספרים נטו העונה הטובה ביותר של הקוורטרבק, אך אשתקד הוא לקח צעד ואפילו שניים אחורה, והנה בא סאליבן ומחזיר אותו למסלול. השאלה לגבי פרימן היא בדיוק אותה שאלה כמו למרטין: האם יהיה עקבי.
אנדי ריד נראה חסר חיים על הקווים. אפשר להבין אותו אחרי מה שעבר עליו ומשפחתו בפגרה, אבל זה מקרין על כל הקבוצה. האם ריד באמת חשב שהבעיות מתחילות בהגנה שלו? אמנם זה היה רק משחק אחד תחת מתאם ההגנה החדש, אבל זו גם הייתה התצוגה הגרועה של החלק הזה העונה. מאט ריאן קרע אותם לגזרים והתחושה הייתה שאטלנטה יכולה לשם נקודות מתי שהיא רק רוצה.
מה שאי אפשר להגיד על האיגלס. איפה ההתקפה המלהיבה משנה שעברה או לפני שנתיים? הכל מתחיל במייקל ויק, שנראה מהוסס, לא חד בקבלת ההחלטות שלו ופשוט חסר חשק בדיוק כמו במסיבת העיתונאים אחרי המשחק. ריד לא מדבר על שינוי בעמדת הק"ב אבל ויק כן. אפילו הוא מבין שהוא משחק רע ויש מצב שהוא יסופסל בקרוב. הבעיה העיקרית של ריד היא שאת השעיר לעזאזל הוא כבר פיטר, ככה שהוא הבא בתור ללכת ויחד אתו הקוורטרבק. הבעיה היא שלטוב ולרע, ויק הוא האופציה הכי טובה שיש כרגע בפילדלפיה, אם היא רוצה להציל משהו מהעונה הזאת. אם המפתחות יעברו לרוקי פולס, זו תהיה הצהרה לא רק הנפת דגל לבן על העונה, אלא גם שריד זורק את המגבת ובעצם מסיים את קדנציית ארוכת השנים שלו בעיר האחווה.
עוד קבוצה שנראית בדרך לפירוק טוטאלי היא הג'טס. זו הייתה תצוגת זוועה מבית היוצר של הקרקס הנודד, רק שהפעם זה קרה בבית. אם מסתכלים טוב על המפגש הקודם נגד מיאמי, אפשר לומר שהג'טס גנבו שם ניצחון. הפעם הם נכנעו ללא תנאי. אולי באמת הגיע הזמן לשינוי ולתת לטים טיבו לשחק. הרי כמה גרוע זה יכול להיות? זה לא שהג'טס מנצחים, הם נראים זוועה בכל שלושת הפרמטרים של המשחק התקפה, הגנה וקבוצות מיוחדות. אפשר לתת לטיבו משחק אחד לראות מה הוא יעשה. ילך טוב? ממשיכים איתו. לא ילך? אפשר לחזור לסאנצ'ז. אולי זה אפילו ישרת מטרה נסתרת שכרגע רק מזיקה לג'טס. יש לחץ תקשורתי גדול לפתוח עם טיבו, ובמקרה שהוא ייכשל הוא ישתיק את כל הקולות. אולי הספסול יגרום לסאנצ'ז להתעורר להתאפס ולהשתפר.
משחק חזק בשבוע הבא, עם פוטנציאל להשלכות פלייאוף. מי הקבוצות? מיאמי והקולטס, כמובן. אם הייתם אומרים דבר כזה בתחילת העונה היו אומרים שאתם משוגעים, אבל בחטיבה כל כך בינונית בהחלט אפשר שאחת מהן אכן תראה את הפלייאוף ולא בטלוויזיה. אלה ממש לא קבוצות עלית, מיאמי עושה את זה בעיקר בזכות הגנה טובה וניצול לו"ז משחקים קל יחסית, הקולטס מסתמכים על התלהבות נעורים וניסים.
לאבי סמית לא ממש הכין את הקבוצה שלו למשחק נגד קרוליינה. נראה שהוא קצת נרדם ולא קרא עיתונים בשבוע וחצי האחרונים, שהרי היה ברור שהפנתרס ישחקו חזק. למה? כי הם רק פיטרו את הג'נרל מנג'ר שלהם והגרזן היה על הצוואר. אבל נראה שלא רק סמית נרדם קצת אלא גם התקפת הדובים. למזלם, מולם שיחקה קרוליינה ולא קבוצה פחות מוגבלת. זו הפעם השלישית העונה שהגנת קרוליינה מפסידה לה את המשחק. גם לניוטון היה דבר או שניים שעזרו להפסד, אבל כשההתקפה נותנת לך יתרון וצ'אנס לסגור את המשחק ואתה נכשל, מה הפלא שאתה נמצא במאזן 6:1?
מי שעוד לא נכנס לתרדמת חורף זו ההגנה של הדובים שבהחלט שווה פלייאוף, אבל ההתקפה בראשות קאטלר לא מתקרבת להיות ראויה למרות הצירוף של ברנדון מרשל. כל עוד ההתקפה לא משתפרת, קשה לראות את הדובים משחקים עמוק בינואר, במיוחד כשגרין ביי מתחילה לנשוף להם בעורף, וחזק. כמה מחזורים הם עוד יצליחו לשמור על ראשות הבית?
הנה משחק שלא ממש שווה התייחסות, זה שבין קליבלנד לסן דייגו. זהו, אפשר להמשיך ליום חמישי. הבעיה היא ששם יש עוד משחק שלא ממש שווה להתעכב עליו, בין הצ'ארג'רס לקנזס סיטי. אה כן, אם הייתי איש מהמר הייתי שם את הכסף על הצ'יפס. למה? כי נראה שההתפרקות המנטאלית שחוזרת בסן דייגו שנה אחרי שנה לא מאכזבת, וגם לעונה הנוכחית היא הופיעה. אם זה ימשיך ככה, לא רק שנורב טרנר ילך הביתה, יתחילו דיבורים גם על ריוורס. הוא בטח יקבל עוד הזדמנות במסגרת טורניר הזדמנות אחרונה בעונה הבאה, אבל האיש לא פוגע הרבה זמן, והשעון, כמו שאתם יודעים, לא ממש עוצר (במיוחד בשתי הדקות האחרונות...). כמה עוד ימשיכו בסן דייגו לחכות בשבילו?
ג'רי ג'ונס צריך לשנות את שם האצטדיון של הקאובויס לאצטדיון איליי. מאז שהקניון עם המסך הענק נפתח לפני כמה שנים, מאנינג לא מפסיד שם. בכלל, הג'איינטס לא נוהגים להפסיד באוקטובר. הכחולים בשליטה מוחלטת כרגע בבית ה-NFC מזרח, אבל פה יש גם בעיה היסטורית - הג'איינטס כבר היו במצב הזה כל כך הרבה פעמים בעונות הקודמות, שנדמה שאפשר לחזות את הנפילה הקרובה, ואיך במקום להבטיח מוקדם את אליפות הבית וההשתתפות בפלייאוף הם כמעט כרגיל ימצאו דרך לאבד את היתרון. הרי אחת ההתמחויות של הקבוצה הזאת היא לסבך מצבים פשוטים.
אבל היה גם משחק בדאלאס, וחתיכת משחק. גם פה הכחולים היו יכולים וצריכים לסגור עניין עוד ברבע הראשון עם כל ההזדמנויות שהקאובויס נתנו להם וזה לא קרה. יש משהו ב DNA של הג'איינטס שפשוט מונע מהם ניצחונות קלים. זה היה משחק שני ברציפות שהתקפת הכחולים ובייחוד איליי לא ממש מתפקדים. עם הלו"ז שרק הולך ונהיה יותר ויותר קשה, ההתקפה חייבת להשתפר ולנצל הזדמנויות ומתנות שההגנה מספקת להם, ואסור לה להתפשר על שערי שדה. אומרים שפוטבול הוא משחק של אינצ'ים. נראה שכולנו קיבלנו שיעור חינם באדיבות דז בריאנט לנכונות שלו.
טוני רומו בהחלט יכול להתחרות במייקל ויק ביכולת לאבד כדורים, אבל תנו לו קרדיט - למרות כל האיבודים, הוא החזיר את הבוקרים למשחק והם כמעט ניצחו. השבוע הם יוצאים למשחק העונה מבחינתם מול אטלנטה המושלמת, שדרסה את פילי ללא רחמים. זה מאצ' אפ שעל הנייר נראה מעולה מבחינת הגנת דאלאס, יש לה את היכולת לעצור את מאטי אייס וחוליית התופסים שלו. השאלה היא איזה רומו יגיע לאטלנטה ואיך הם מייצרים משהו שדומה למשחק ריצה. במשחק חיים ומוות שאם הם מפסידים בו, אולי אפשר יהיה להתחיל לסכם לא רק את העונה, אלא גם את הקדנציה של ג'ייסון גארט. אפשר לדמיין שדאלאס תגיע מוכנה ואולי אף תנחיל לאטלנטה הפסד ראשון.
משחק טיול בפארק של גרין ביי כמעט הפך לסיוט בפארק. כנראה שהפאקרס לא ממש לקחו את ג'קסונוויל ברצינות, אולי חשבו בגרין ביי שהליגה תעניק להם את הניצחון באופן אוטמטי רק על כך שהם התלבשו והופיעו במגרש. אפשר להבין אותם לנוכח היכולת של היגוארים העונה. ואולי המחשבות כבר היו על המחזור הבא, רק לא ברור למה לצפות במשחק מול אריזונה המתרסקת. תהיה הסיבה אשר תהיה, היגוארים כמעט נשכו אותם בישבן. מזל שמדובר ביגואר חסר שיניים, אחרת כולם היו מדברים על אחת ההפתעות הגדולות של העונה. זה רק מראה שאי אפשר לסמן אוטומטית W בטור הניצחונות וצריך להגיע לכל משחק נגד כל יריבה.
דיק לבו, מתאם ההגנה של פיטסבורג, לא מפסיד לרוקי ק"ב, נקודה. ולא, לא ממש משנה כמה טוב הרוקי משחק או כמה היסטריה יש סביבו. הסיבה? הוא פשוט מזכיר לכולם שהוא עדיין רוקי, וככזה קל מאוד לבלבל אותו. השאלה הגדולה לקראת שבוע הבא היא איזו פיטסבורג תגיע למשחק במדולנדס מול הג'איינטס: הקבוצה שטחנה לגורמים את וושינגטון וגרמה ללהיט התורן של הליגה רוברט גריפין להראות כמו סטודנט שנה א' למדעים שנכנס בטעות לשיעור שנה שלישית בפילוסופיה, או הקבוצה שהפסידה לטנסי? זאת שניצחה את פילדלפיה או זאת שהפסידה לאוקלנד ודנבר? זאת שמשחקת מעולה בבית או זאת שמתקשה במשחקי חוץ?
פיטסבורג יציבה בערך כמו המניות בוול סטריט, וזו הסיבה שכרגע היא לא נראית כמו קבוצה של יותר ממאזן חצוי או 7:9 לכל היותר. לפחות את מדי נבחרת הדבורה מאיה שלבטח עזרו לבלבל את גריפין הם ישאירו בפיטסבורג.
ודבר אחרון בהחלט. למייק שנאהאן יש אולי שתי טבעות אליפות מהתקופה שלו בדנבר, אבל הפעם הוא מקבל את גביע הכסילות של השבוע עם המהלך הכי דבילי שיש. הסקינס הריצו מהלך של מכללות בפעם המי יודע כמה, ואחרי הסנאפ והעברת הכדור לשחקן אחר גריפין ניסה את מזלו בתור תופס ורץ 20-30 יארד במורד המגרש. התוצאה? הסטילרס כמעט רצחו אותו כשהכדור היה בדרך אליו. אחלה דרך לשמור על ה-שחקן שלך. מה היה קורה אם הוא שוב היה סופג זעזוע מוח, אחד כזה שמשבית אותו ליותר משבוע? זה היה מסוג המהלכים שלו היה מסתיים בפציעה רצינית של גריפין היו עולים למאמן במשרה.
