לא קל להיות תומר סויסה. הילד רק בן 24, אבל בקורות החיים שלו יש כמה סיפורים שכבר אפשר לשמור ברזומה כדי לספר לנכדים. "מסע ההתעללות", כפי שמכנים מקורביו, אותו עבר בקרית שמונה, שייך בדרך כלל לשחקנים ותיקים יותר. בגיל 21 איזי שירצקי כבר ידע מה יש לו בשק. אז איך קרה ששנה אחרי שהחלוץ מתחיל לפרוח מגיעה מערכת היחסים שלו עם המועדון לנקודת רתיחה? איך קורה שמועדון לא יודע לשמור על שחקנים כאלה? ומדוע, אם בכלל, השביל בו בחר ללכת מוביל אותו דווקא למועדון כמו הפועל באר שבע? הנה כמה תשובות לאלה שלא ספרו אותו.
"הרגשתי מושפל"
הקריירה של סויסה, למי שלא יודע, התחילה דווקא במועדון בו התחנך אלישע לוי הפועל בית שאן. במשפחת סויסה יש מי שמכנה את התופעה סגירת מעגל. המאמן הנערץ מהעיר הקטנה שלקח שתי אליפויות וחצי במכבי חיפה הוא זה שהבטיח לסויסה בתחילת העונה שיחזור לתודעת ציבור האוהדים. בגיל 16 הוא בחר לעבור לקרית שמונה, המועדון של איזי שרצקי שהבטיח לו שיהפוך לשחקן מוביל, אבל הצליח מאוחר יותר להפר את שלוותו בפיצוץ שהוביל לעזיבתו. בגיל 19 הוא שיחק בקביעת בבוגרים, אבל קרית שמונה ירדה ליגה ועונה אחרי הוא היה שם כדי להציל אותה 17 שערים, לא פחות באותה עונה מחזירה את הקבוצה מהצפון לליגת העל.
ממש לקראת סיום העונה סויסה נפצע ובעונה שאחרי הוא לא משחק עד חודש דצמבר. הוא מסיים את העונה עם שני שערים, ואז מתחיל קרקס שהוביל את משפחתו להתערב כדי להוציא אותו מהמועדון שמאוחר יותר מתברר שיעשה היסטוריה.
"חצי גמר גביע המדינה נגד הפועל תל אביב. הגעתי למלון, אבל באותו יום הודיעו לי שאני לא מתלבש, בלי שום סיבה כמובן. משם התחילו הצרות איתם", משחזר סויסה את מה שקרה במועדון מהצפון. "באותו רגע הבנתי שרן (בן שמעון, א"י) לא סומך עליי. הוא חיפש אותי והחלטתי לא לחכות יותר מדי. ידעתי מה אני שווה, החלטתי ללכת קדימה. הוא זימן אותי אליו הביתה, לשיחה. ישבנו, הוא הסביר לי שהוא בונה עליי. הסתיימה העונה, ואז יצאתי למחנה".
ומה קרה שם?
"הייתי טוב מאוד, הרגשתי שנפתח דף אחד. הוא החליט לשתף אותי במשחקי טרום העונה, אבל כשהגיעה הליגה הוא התהפך. ישבתי על הספסל, פתאום אני רואה שהוא מחמם ילד שרק עלה מהנוער. הרגשתי מושפל. כשמחממים שחקן צעיר במקומך, זה אומר משהו. לקחתי אתה זה לכיוונים שלי, ואז ביקשתי לעזוב".
מה הייתה הסיבה?
"לא יודע לומר לך. איזי (שירצקי) התערב, אבל לא התערב. הוא דיבר עם רן אבל אתה יודע, רן זה רן, אף אחד לא קובע ולא יגיד לו מה לעשות. אני לא בקטע של כעס, אבל מה שרן עשה לא בסדר. כל החיים שלי הייתי שם, העליתי את הקבוצה ליגה, כל משחק נתתי הצגה. במקום להחזיר אותי אחרי פציעה לעניינים, הוא חיפש אותי בכל דבר קטן".
מדהים שויתרו עליך.
"במיוחד אחרי שעלינו, כשלא שיחקתי חצי שנה ואז חזרתי להבקיע. הייתי מלא מוטיבציה אחרי הפציעה, ולאורך זמן קשה לשמור על זה. הרגל לא הייתה 100 אחוז, קיבלתי גם פחות דקות ולא הייתי מרוצה. בהתחלה לא הייתה לי בעיה עם זה, אבל אז התחלתי לראות ספסל ויציע בלי שום סיבה. זה לא קשור ליכולת. אני לא יודע עד היום מה קרה שם".
רוצה לשמוע סוד? אומרים שהוא לא אהב את ההתנהלות של המשפחה שלך.
"זה לא מדויק. המקרה הזה קרה אחרי שהוא בחר להכניס ילד מהנוער. נכון, הייתי חולה באותו שבוע, אבל הייתי בסגל, לא? אז לא ברור לי מה הוא רצה. זה דבר שגומר שחקן, וזה ממש גמר אותי. המשפחה שלי בעניינים, ראו את זה ולא אהבו. הם בסך הכל אמרו לו שזה לא בסדר ושהוא יכול לשחרר אותי. בלי שאיש יידע מזה, פניתי אחר כך לרן באופן אישי ואמרתי לו שאני לא ממשיך. בסוף זה הסתדר. פרחתי מחדש ברמת השרון".
"אני קשר, חלוץ, שחקן קו"
אחד הנושאים המרתקים במועדון כמו הפועל באר שבע מעלה תהיות לגבי רמת ההצלחה של שחקני רכש בשנים האחרונות. דוד רביבו רשם נפילה גדולה בקריירה שלו, ערן לוי עבר עוד תחנה ומלבד מאור מליקסון אף שחקן לא באמת התקדם. דווקא בעונה בה אלישע לוי החליט לשנות את פני הקבוצה, סויסה חושב שדווקא מכאן אפשר להגיע לאירופה.
"אלישע נותן לי כאן שקט, וזה דבר חשוב", הוא מסביר את ההחלטה להגיע לבירת הנגב. "הוא ידע שחזרתי מפציעה לא קלה, בכל זאת, שברתי את הפיקה בעונה שעברה. ככה זה אצלי, הרבה יותר קיצוני מאצל כל שחקן אחר. אני ממש שחקן של מאמן. כשהוא מחובר ונותן לי לעשות מה שאני חושב במגרש, אני מוכיח את עצמי. בכל עונה שבה היה לי מאמן שהאמין בי, לא נגע בי, פרחתי. תמיד הייתי שחקן של מספרים. תראה מה קרה לי אצל מומי זפרן ברמת השרון, הוא שם אותי במרכז ואמר לי 'יאללה, שחק, רוץ'. למדתי ששקט זה מה שאני צריך ממאמן. רק שקט".
ורן?
"אחרי שהוא חזר ממכבי תל אביב הוא ערך איתי שיחה ואמר לי 'אתה נשאר פה, אני משחרר את גיא צרפתי. אתה שחקן בית, הכי חשוב לי מכולם זה אתה'. מה קרה באותה עונה? הבקעתי, והרבה".
יש לך מה להוכיח הערב לקרית שמונה?
"בעונה שעברה היה קצת יותר מרגש, העונה אני כבר לא שם. תמיד כיף לחזור למקום שבו גדלתי, לראות אנשים וקהל טוב. אנחנו רוצים לנצח אותם, גם בשבילנו, גם בשבילי. אם ננצח, נעלה למקום השישי. מה זה יעשה להם? זה פחות מעניין".
אתה יודע מה לא הצלחתי להבין? איזה שחקן אתה. ברמת השרון היית חלוץ 'תשע', בקרית שמונה פליימייקר, אצל אלישע אתה משחק במגוון תפקידים.
"אתה צודק, בשנים האחרונות אני קשר ימני, קשר שמאלי פליימייקר וחלוץ. כל שנה משהו אחר. בעונה זה יותר בלט כחלוץ תשע, כשאורן ניסים ומאוחר יותר דמיאנוביץ' הצטרפו אליי. שם הייתי מעין 'סקנד סטרייקר', מסביב לחלוץ שלידי. קשר-חלוץ זו ההגדרה הכי טובה בשבילי. אני אוהב לשחק כקשר שמאלי, וגם כחלוץ או מתחת לחלוץ. שים לב מה קרה בעונה שעברה. כבשתי 10 שערים, הגעתי במחזור השלישי לרמת השרון, הורחקתי באחד המשחקים וקיבלתי עוד שני משחקים בחוץ. אחר כך נעדרתי עוד ארבעה בסוף העונה, בגלל פציעה. אם לא הייתי נעדר 10 מחזורים הייתי יכול למקסם את עצמי".
ומכאן לאן? אתה חושב על מועדון גדול יותר?
"אני חתום כאן לארבע שנים. באר שבע זה מועדון גדול, בכל הסטנדרטים, מפה אני אצא רק החוצה. כלומר, לאירופה. אני לא חושב שיש לי לאן להתקדם בארץ. אני מאמין במועדון הזה. אגב, הייתי אמור להגיע לכאן עוד בעונה שעברה. דיברנו עם קלינגר ואלונה, על השאלה, כמו שאיזי רצה. שאלת קודם למה הגעתי לכאן התשובה ברורה. בגלל אלישע. כשהוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא, לא היססתי. הוא מאמן גדול, בנאדם טוב, אין אישיות כזאת בכדורגל. הקהל צריך להיות קצת יותר סבלני ונלך קדימה".
הצהרת כוונות
הנקודה שאותה סויסה מנסה להסביר במשפט האחרון היא פשוטה ככל שהציפיות גבוהות יותר, רמת הלחץ במועדון עולה ורמת ההשפעה על השחקנים גבוהה יותר. הבעיה, לדבריו, היא הקיצוניות הזאת שמטלטלת את המועדון פעם אחר פעם. "מה שאלונה עשתה בקיץ, מלמד על הצהרת כוונות. הציפיות גבוהות עכשיו ולכן כל פעם שהגיע משחק ולא הלך, שמענו את האוהדים. גם שריקות בוז היו בסיום לפעמים. אני חושב שהם צודקים, וגם שהתמיכה שלהם מאוד חשובה לנו. כשאתה שומע שריקות בוז, זה משפיע עליי, על כולם. אבל אי אפשר לספר סיפורים. כשלא הולך, הקהל לא מרוצה. אנחנו חייבים שיתמוך בנו בכל מצב".
תגיד, איך קורה שהתקפה שמורכבת מפלצ'וק, גבאי, אקסברד, נאסר וסויסה לא מצליחה להבקיע?
"בנו כאן קבוצה חדשה, זה קצת בולט שאנחנו לא מגיעים מספיק למצבים וגם אנחנו מתוסכלים מזה. לא יכול להיות ששחקנים שנותנים 12-14 גולים בעונה לא מגיעים למצבים. אנחנו עושים שיעורי בית ומקווים לשפר את זה. התוצאות יגיעו".
ואקסברד? הוא קצת מתוסכל.
"רק אלישע קובע את ההרכב והסגל. עידו חבר טוב שלי ושחקן טוב מאוד, ההזדמנות שלו תגיע. שמע סיפור. במחנה האימונים הוא היה אמור לפתוח איתי במשחק אימון. בחימום הוא נפצע, גבאי עלה במקומו וכבש צמד, והשאר היסטוריה. אמרתי לך, כדורגל זה דבר נזיל. למדתי את זה טוב בקריירה שלי, שככה זה בכדורגל. פעם אתה למעלה, פעם למטה".
