פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ענף שלם באופסייד

        בעוד בסטמפורד ברידג' השופט החריב משחק, במשחק הפוטבול שהתקיים בוומבלי הראו כיצד עושים הכל כדי שהצדק ייעשה וייראה. אורן יוסיפוביץ דורש הכנסה מיידית של מצלמות למגרש

        ענף שלם באופסייד

        לפי מישהו שמתיימר להבין בגיאוגרפיה, רק עשרה קילומטרים מפרידים בין סטמפורד ברידג' לוומבלי. עשרה קילומטרים, אבל שמיים וארץ. באותו סטמפורד בדיוק נגמר אתמול (ראשון) המשחק בין צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. עוד משחק נהדר עם הקצב האנגלי המפורסם, ועוד משחק שנהרס בגלל שהעין שלנו יכולה ללכת רק עד גבול מסוים. את ההרחקות של איבאנוביץ' וטורס יפרשנו שופטים בכירים, אבל זה לא העניין. בסופו של דבר, המשחק הזה הוכרע על שער אחד. שער לא חוקי. שער מנבדל. צוות השידור בספורט1, מהמקצועיים שיש כאן, היה צריך שלוש שניות לפני ההצהרה על האופסייד של הגב של צ'יצ'ריטו. וגם זה בעזרת ריפליי משובח, קו שחור מפריד וסימון חגיגי של האזור הנגוע.

        לעוזר השופט הנכבד ולדגל העוד יותר נכבד שלו, לא היו אותן מותרות. החלטה של רגע, כן או לא, מיליונים בעולם מחכים אדוני, תן גז. אז הוא נתן גז והרים דגל. הוא לא אשם, אפילו לא לשנייה. אין אדם בעולם שיכול לראות אופסייד כזה ברגע שהוא קורה. אין אדם בעולם שיכול לשים עין על המוסר ועל הכובש בדיוק באותה השנייה. אין אדם כזה. אבל מצלמות יש. איפה הן? בוומבלי, תודה ששאלתם.

        במשחק שנערך באותה שעה, 10 קילומטרים משם, שיחקו ניו אינגלנד פטריוטס וסיינט לואיס ראמס מה-NFL. גם שם שיחקו "פוטבול", אבל בפוטבול של היאנקים עשו הכל כדי שהטוב ינצח, וכדי שלא יהיה סיכוי שאחרי משחק צמרת השם היחיד שתזכרו זה קלאטנברג. שם משתמשים בכל העזרים האפשריים כדי לשפוט את המשחק הכי הוגן שיש. שופטים מקצועיים, ספר חוקים עדכני וברור, ובעיקר – שימוש במצלמות טלוויזיה. נכון, גם שם טועים (שופטים מחליפים, גרין ביי בסיאטל, אלוהים שישמור). אבל שם טועים פחות. ואם טועים, אפשר לתקן. ואם לא מתקנים, לפחות יודעים שעשו את הכל כדי למנוע טעות. הלילה, אגב, כאילו כדי להשוויץ, נפסל טאצ'דאון ניצחון בדאלאס רק לאחר שימוש במצלמות. אוטופיה חוקתית.

        השופט מארק קלאטנברג מראה כרטיס אדום לשחקן צ'לסי פרננדו טורס (GettyImages , Michael Reagan)
        בפוטבול השופט היה מחליט את ההחלטה הנכונה. קלאטנברג מראה לטורס את הכרטיס האדום (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        דווקא כשסוארס החליט לא לרמות

        במשחק שקדם לאותו קרב בסטמפורד ברידג', שיחק הכדורגלן המרגש בתבל כיום, שמשום מה יש המתעקשים למצוא בו רק רמאי. אין ספק, לואיס סוארס הוא לא מהחנונים ששיחקו קלאס במסדרון. הוא ערמומי, הוא חצוף והוא יעשה הכל כדי לנצח. אבל הוא עושה את זה מאינסטינקט. הרמאות שבו היא בגלל שהיצר גובר על השכל.

        האדם שבגללו אין עדיין שימוש בעזרים טכנולוגיים בכדורגל הוא רמאי הרבה יותר גדול מלואיס סוארס. כי לעומת האורוגוואי, הוא יכול להפסיק את הגועל הזה. הוא פשוט לא מספיק רוצה. כמה אירוני שדווקא בכדורגל האנגלי, שהכריז מלחמת חורמה בצלילות, הרחיקו שחקן שבכלל לא צלל, ופסלו שער חוקי של אותו צולל. אבל אין מצלמות, אין אפשרות לתקן, אז שולחים את טורס למקלחת ואת אוהדי צ'לסי לדפוק את הראש אנדר דה ברידג'. ואם כבר מדברים על צלילות, באמת שהגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בכדורגל יקפצו ראש לתוך החרא, יודו שהענף הזה פרימיטיבי באותה מידה שהוא פופולרי, וייצאו כבר מהאופסייד. ואם הם לא יודעים איך, שישאלו את סוארס.

        לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

        orenjos@walla.co.il

        השופט אנדרה מארינר נוזף בשחקן ליברפול לואיס סוארס (GettyImages)
        אדון שופט, במקרה הזה אתה צריך להינזף, לא סוארס (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)