תוכנית המשחק של טמפה ביי נגד דרו בריס מעוררת תמיהות. יש שתי דרכים להתמודד עם התקפה קטלנית - או שהולכים איתה צעד בצעד, מחליפים מהלומות ומקווים שהכדור יהיה אצלך בסוף המשחק, או שטוחנים את השעון ומצמצמים את כמות ההזדמנויות שנותנים להתקפה כזאת. טמפה ביי חשבה שהיא מסוגלת לנצח משחק בסגנון שוט אאוט עם ניו אורלינס. אין סיכוי. עם כל הכבוד לפרימן, בריס הוא לא וההתקפה של טמפה היא לא בדיוק ההתקפה של ניו אורלינס. וזה לא שטמפה ביי הייתה בפיגור ונאצלה לזרוק בכדי לחזור מפיגור. נהפוך הוא, הבאקנירס פתוח חזק ועלו ליתרון, מפה הם היו צריכים לנסות לטחון שעון בדרייבים ארוכים ולצמצם את הזמן של בריס על המגרש. עם כל הכבוד להגנה ולמוטיבציה הגבוה של שחקני טמפה תחת גרג שיאנו, ולמרות יכולת טובה של רונדה ברבר הלא נגמר, גם הוא יודע שהם לא ממש ההגנה של טמפה ביי מעונת האליפות. תוכנית המשחק צריכה להיות בהתאם.
ואל תבואו בטענות לשופטים על המהלך האחרון במשחק, תבואו בטענות למאמן טמפה ביי שיאנו, שהיו לו ברבע השלישי ארבע ניסיונות מקו היארד אחד של ניו אורלינס והוא הלך על שלושה מהלכי ריצה שבלוניים. בדאון האחרון פרימן אפילו לא התקרב לחצות את קו השער. פה הבאקנירס הפסידו את המשחק, לא במהלך האחרון.
מנגד, הסיינטס וההתקפה עוד לא מוכנים לוותר על העונה. כל עוד בריס שם הם יהיו חזק כמעט בכל משחק, אבל ההגנה לא יכולה להמשיך לספוג כל כך הרבה נקודות ובעצם לגרום להתקפה לסחוב עוד יותר מהנטל. בכל מקרה, הפיגור אחרי אטלנטה גדול, ואם זה לא מספיק, הם יוצאים לסדרת משחקים קשה מאוד - בשבוע הבא הם פוגשים את דנבר, אחר כך את פילדלפיה ולקינוח את אטלנטה. הפסד נגד דנבר ואפשר להתחיל לסכם את העונה, ניצחון משאיר להם את החלום בחיים. הבעיה היא שמולם לא יעמוד פרימן אלא פייטון מאנינג.. הבדל משמעותי.
יוסטון נתנה חתיכת משחק הצהרה. זו הקבוצה הכי טובה ב-AFC, נקודה. רק לחשוב שזה בא שבוע אחרי שהטקסאנס קיבלו בראש בבית מגרין ביי. לחזור ככה אחרי שבוע למשחק כל כך חשוב מלמד על העבודה הנפלאה שצוות האימון בראשות גארי קוביאק עושים שם. אבל המאבק על מספר 2 פתוח ויותר מעניין. בעצם מי יכולה לקרוא לעצמה מספר 2: בולטימור? דנבר? ניו אינגלנד? המאבק לפלייאוף בחטיבה הזו פתוח כמעט לגמרי.
בולטימור מציגה מאזן טוב של 2:5, אבל הרבה נורות אדומות נדלקו בכתישה של יוסטון. זה עוד לא הזמן לדבר על מערכת שנכנסת לפאניקה טוטאלית וקורסת, אבל בולטימור הזכירה אלוף עולם באגרוף שתם זמנו, שאם היה יכול היה עוצר את הקרב ומבקש להתחיל את מחדש. כן, יש להם חורים בהגנה, נו, אז? תסתכלו טוב ברחבי הליגה, רוב הקבוצות כבר סובלות מחיסרון של שחקני מפתח ונאלצות להסתדר עם מחליפים. בשביל זה יש ספסל ובשביל זה יש 53 שחקנים בקבוצה. איפה העומק? איפה צוות האימון שאמור להכשיר את שחקני המשנה לרגעים הללו? קצת מפתיע שאומרים את זה על בולטימור, בכל זאת יושב שם אוזי ניוסום, שעשה עבודה נפלאה במשך שנים.
נראה שעם הפציעה של ריי לואיס בולטימור איבדה את דרכה. כמו טנסי בעבר, שבבסיסה הייתה קודם כל קבוצת הגנה חזקה וקשוחה מלווה במשחק ריצה, קבוצה שדרשה מהק"ב שלה רק לנהל את המשחק ולא לעשות יותר מדי טעויות. בבולטימור לקחו הימור ושינו את הדרך. הרייבנס החליטו להמר על התקפה רבת עוצמה על הנייר, ובשביל זה הקיפו את פלאקו בתופסים טובים ורץ אחורי מהטובים בליגה, הכל על מנת שייקח את הצעד או שניים קדימה שיציבו אותו ברשימת הק"ב המובילים בליגה. אפילו פלאקו טען שהוא שייך לעלית של הליגה. הבעיה שפלאקו הוא לא עלית. פלאקו, למרות הכישרון הגלום בו, פשוט לא יציב, וכל עוד אין יציבות, עלית הוא לא יהיה. אבל לא הכל שחור, הרייבנס עדיין במאזן 2:5, הם רק צריכים להתאושש ופשוט לחזור לשחק פוטבול חיובי. וחיובי, מבחינתם, אומר לחזור ליסודות, ריצה ומשחק הגנה קשוח. חזרתו של סאגס עוזרת ומזלם שהם בשבוע מנוחה, זה ייתן להם די ויותר זמן להרהורים ומחשבות ואולי אף למציאת פתרונות לפני שהעונה הזאת מתבזבזת לה.
רוברט גריפין השלישי איבד כמה וכמה כדורים במהלך המשחק נגד הג'איינטס, אבל את הדבר הכי חשוב הוא לא איבד, הראש וקור הרוח. מייק שנאהאן לא מעמיס עליו יותר מדי וכרגע נשען יותר על היכולת של גריפין ליצור מכלום משהו. להבדיל מגרסאות קודמות של ק"ב רץ, כמו מקנאב, ויק וניוטון, הגרסה הנוכחית בדמות גריפין באה עם שדרוג משמעותי ביכולת המנהיגות. למרות הטעויות הוא שמר את הראש מורם, ולבסוף שם את הקבוצה שלו ביתרון שמול הרבה קבוצות בליגה היה מנצח את המשחק. רוברט גריפין הולך להיות קוץ בתחת של בית ה- NFC מזרח להרבה שנים, בתנאי שיראה התקדמות כמוסר מתוך הכיס והכי חשוב שיצליח להישאר בריא. שוב, בניגוד לגרסאות קודמות.
הג'איינטס פשוט לא שיחקו טוב. זה היה המשחק הגרוע ביותר של איליי מאנינג זה תקופה ארוכה והאמת, לא הגיע להם לנצח. כן, ההגנה שיחקה מספיק טוב, אבל ההתקפה בראשות מאנינג הייתה מזעזעת. קווין גילברייד, מתאם ההתקפה, היה חלש בתוכנית המשחק שלו ובניגוד למשחקים האחרונים לא שמר על האיזון ההתקפי בין מהלכי ריצה למסירה. זה היה טפשי לנוכח היכולת החלשה של איליי. טעות שכזו כמעט עלתה לכחולים במשחק. הרדסקינס היו צריכים לנצח, אבל לא ידעו לסגור את המשחק כשהייתה להם הזדמנות ומי שלא יודע משלם. איליי הטוב חזר דקה לסיום והכריע את המשחק. יכולת התקפית שכזו לא תספיק בשבוע הבא נגד דאלאס, גם כשהיא מגמגמת.
הלהיט החדש של הליגה הוא לפטר GM באמצע עונה. במקרה של קליבלנד, אפשר להבין זאת. בעלים חדשים רוצה אנשים שלו בתפקידי מפתח. במקרה של קרוליינה זה קצת אחרת. שם החליטו לזעזע את המערכת ובעצם לשלוח מסר לפיו אף אחד לא מוגן, ושלחו הביתה את הג'נרל מנג'ר מרטי הורני.
להורני וגם למאמן רון ריוורה אשמה לא קטנה בכך שהקבוצה נראית זוועה. את הורני פיטרו, אבל קאם ניוטון ממשיך לייצר כותרות, לאו דווקא חיוביות, ופשוט מושך עוד ועוד אש לכיוון שלו. ביום ראשון, במסיבת העיתונאים אחרי עוד הפסד, יושב לו ניוטון ואומר שהוא פותח תיבת הצעות ומבקש לשלוח אליו טיפים היכן ומה צריך לשפר כי הוא אובד עצות. זו פשוט שערורייה. לא זכור לי אי פעם מאמן או כל איש בכיר אחר בקבוצה כלשהי שמבקש הצעות לשיפור, כאילו מדובר פה במוקד שירות לקוחות שמבצעת סקר לשיפור השירות.
כשהק"ב ה"כוכב" שלך מבקש דבר כזה זה פשוט רע. אז הנה הצעה לניוטון: תוציא את הראש מהמקום בו השמש לא זורחת ותתחיל לעבוד על להיות ק"ב בליגה. תהיה מקצוען לא רק על המגרש אלא גם מחוץ למגרש. 20 וקצת משחקים לתוך הקריירה המקצוענית שלך, ואתה לא הרבה יותר טוב ממה שהיית במכללות. ואם הרמז לא ברור, נגיד את זה: תתבגר כבר! תשפר את יכולות המסירה שלך, את היכולת לקרוא הגנות. זה המפתח האמיתי להתקדמות מקצועית ולא פוזות של סופרמן לצלמים.
אולי זו סתם קינאה באהבה שגריפין מקבל מהתקשורת, אבל למה ניוטון ציפה, להמשיך לקבל אהבה כשהוא משחק גרוע? כנראה שהוא חשב שהליגה תפתח רגליים ותקבל אותו כמעין משיח, או אולי תכתיר אותו כשחקן הטוב אי פעם אחרי עונה אחת. לא משנה מה הוא חשב כי הוא טעה, ובגדול. יותר מהכל, ניוטון מתחיל להזכיר את הקריסה המנטאלית שעבר אחד בשם וינס יאנג. עכשיו נראה ממה הוא באמת עשוי, וכרגע לא נראה שהוא עשוי מחומר של אלופים.
מעניין אם טום בריידי וביל בליצ'יק שלחו פרחים ושוקולד למארק סאנצ'ז ביום שני. אחרי הכל, בזכות היכולת הבלתי נלאית שלו להיחנק, לעשות שטויות ולאבד כדורים הם לא היו חוזרים ומנצחים את המשחק. המספרים של סאנצ'ז לא היו רעים, אבל מספרים משקרים כי קבלת ההחלטות שלו מעוררת זעם. מישהו בג'טס צריך לא רק לעבוד עם סאנצ'ז על איך מוסרים ואיך משפרים את אחוזי הדיוק, אלא גם על הצד המנטאלי וקבלת ההחלטות. אם יש משהו שבאמת יגרום לק"ב לעוף מהליגה מהר זו לא יכולת פיזית דלה אלא יכולת מנטלית חלשה. כרגע, יותר מהכל נראה שהצד הזה של המשחק גדול עליו בכמה וכמה מידות.
כיף לראות את אדריאן פיטרסון וגם את כריס ג'ונסון חוזרים לעצמם. פיטרסון סוחב על הגב את מינסוטה לעונה טובה שעולה על הציפיות, ולכן אם ימשיך כך בהחלט ידברו עליו כמועמד לתואר MVP. מנגד, יש את ג'ונסון שמתחיל להזכיר לנו למה הוא כל כך מסוכן שהכדור אצלו ביד. 19 פעמים הוא רץ עם הכדור ל 190 יארד. 10 יארד כל פעם שהוא נגע בכדור. זו דומיננטיות. זה קרה נגד בפאלו אבל עדיין, זה ממוצע מרשים והופעה מצוינת. בכלל, שבועיים רצוף שג'ונסון משחק מעולה, שבועיים רצוף שטנסי מנצחת. צירוף מקרים?
מסכנה אריזונה, שרואה את פתיחת העונה הטובה שלה יורדת לטמיון. קו ההתקפה של הקרדינלס לא מסוגל להגן על הק"ב גם אם היו שמים אותו בתוך כספת שנמצאת בבונקר 20 מטר מתחת לאדמה אי שם באיראן. כמו שקו ההתקפה משחק, שחקני הקו הקדמי של סן פרנסיסקו בטח מלקקים את השפתיים. זה לא הולך להיות משחק מבריק מצד ההתקפות כי בכל זאת, ההגנות חזקות בשתי הקבוצות. אבל מי שתנצח את המשחק עבור הניינרס תהיה כמעט כרגיל ההגנה, והקו הקדמי שהולך לאכול את ג'ון סקלטון חסר המזל, שיהיה הק"ב של אריזונה. אולי כדאי לו מראש לקחת יום מחלה.
גרין ביי ממשיכה במגמת ההתאוששות וצלחה מבחן קשה בדמות סנט לואיס. הראמס לא בדיוק יכולים להשתוות התקפית לפאקרס אבל ההגנה שלהם קשוחה ועושה צרות, כך שזה היה מבחן חשוב והם עברו אותו בהצלחה. עכשיו גרין ביי מקבלת קבוצה גרועה, ואם זה לא מספיק, גם חבולה ופצועה בדמות ג'קסונוויל. זו אמור להיות ומרבית הסיכויים שגם תהיה הליכה בפארק עבור החבורה מגרין ביי, שממשיכה לצבור מומנטום ומונעת משיקגו וגם ממינסוטה לברוח.
איזה פלאשבק התלבושות הרטרו האלה. לחלק מהקבוצות זה מייצג היסטוריה עשירה ומגוונת, אבל מה יגידו בטמפה ביי? למה להם לעורר זכרונות רעים לעצמם ולאוהדים ולחזור לתלבושות שמסמלות בעיקר את עידן היותם סמרטוטי הליגה?
