תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 19:47
סיימו את העונה: במקום השני במערב ובהפסד בגמר ה-NBA. הדרך לשם: 0:4 על דאלאס, 1:4 על הלייקרס, 2:4 על הספרס והפסד 4:1 למיאמי
הפרויקט של סם פרסטי לא סוטה במילימטר מגרף ההתקדמות הצפוי. אחרי גמר המערב אשתקד, בשנה שעברה הת'אנדר נעצרו רק בגמר הליגה ולרגע נדמה היה שהם מסוגלים ללכת עד הסוף מעט מוקדם מהמתוכנן. התחושה הזאת נבעה משלושה סיבובים מופלאים במערב שכללו סוויפ על האלופה היוצאת מדאלאס, נפנוף קליל של האלופה שלפניה מלוס אנג'לס וחזרה מאוד מאוד מרשימה מפיגור 2:0 מול הקבוצה המוכשרת מסן אנטוניו שעד אז נראתה בלתי ניתנת לעצירה. קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן, בזכות הכשרון, האתלטיות, חוכמת המשחק, התיאום והמוטיבציה שלהם, הבהירו לדירק נוביצקי, קובי בריאנט וטים דאנקן שההווה שייך להם.
בגמר חיכתה הקבוצה היחידה בליגה שמסוגלת להתמודד עם שילוב הכישרון והאתלטיות של הת'אנדר. אך לא פחות מכך, בגמר OKC נתקלה בתחושה המשתקת שמייצר ריחה של הטבעת הקרבה אצל קבוצות שעדיין לא בשלות להגיע עד אליה. זה דומה מאוד למה שקרה למיאמי לפני שנה. אם כי הפעם לברון ג'יימס היה זה שהגיע בשל לזכייה באליפות בזמן שדוראנט היה זה שצריך ללמוד להתרגל למעמד. הארדן, שעד אז נראה בוגר באופן מתמיה, התחיל לזייף וגם המאמן סקוט ברוקס, שניהל בהצלחה את הדו קרב מול גרג פופוביץ' בגמר המערב, התקשה לבצע את ההתאמות הנדרשות למיאמי.
העונה הרגילה עניינה בעיקר בזכות הפריצה של הארדן כסופרסטאר השלישי והשחקן השישי של העונה, ההתפתחות של סרג' איבקה לחוסם הטוב ביותר בעשור האחרון ב-NBA עם 3.7 חסימות למשחק והזכייה של דוראנט בתואר מלך הסלים בפעם השלישית ברציפות. ההתקפה התבססה לחלוטין על שלושת הגדולים - בעיקר פיק&רול ותרגילי קליעה לדוראנט; הם ייצרו נקודות באחוזים גבוהים אבל איבדו הכי הרבה בליגה. שחקני המשנה הבולטים - איבקה, קנדריק פרקינס ותאבו ספולושה, תרמו קודם כל בהגנה. דרק פישר שהועבר מהלייקרס ושוחרר מיוסטון הצטרף לקראת הפלייאוף ותרם מהנסיון והווינריות שלו, אבל גם הוא לא ממש תפקד בגמר.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: פרי ג'ונס השלישי (רוקי, בחירה 28), האשים ת'אביט (חופשי, מפורטלנד), הוליס תומפסון (רוקי, לא נבחר בדראפט), דניאל אורטון ודיאנדרה ליגינס (חופשיים, מאורלנדו), אנדי ראוטינס (חופשי, מלוקנטום אליקנטה הספרדית), ווקר ראסל (חופשי, מדטרויט)
עזבו: דרק פישר (חופשי, דיבורים על כך שיחזור ללייקרס), נאזי מוחמד (חופשי, לשיקאגו), רויאל אייבי (חופשי, לפילדלפיה)
פרסטי בחר להמשיך עם אסטרטגיית "הופ הופ טרללה, גדלנו בשנה" שעד כה עבדה נהדר. כשלוקחים בחשבון שדוראנט בן 24 ו-ווסטברוק, הארדן ואיבקה בני 23, מפחיד לחשוב כמה טובים יותר הם יוכלו להיות עם עוד שנתיים-שלוש משותפות בקילומטרז'. הארבעה נפגשו גם בגמר האולימפי, כחלק מהתוכנית שלהם להשתלט לחלוטין על הכדורסל העולמי. השיפור הכי מעניין עשוי לבוא מכיוונו של איבקה, שעבד בקיץ על משחק הפיק&רול שלו וכבר קלע כמה שלשות מהפינה במשחקי ההכנה.
למרות ש-OKC בהחלט תוכל להיעזר בשחקן עם משחק פוסט ובעוד קלע שלשות יציב, פרסטי לא התאמץ לחזק את הקבוצה. הוא מקווה לקבל את החיזוק מתוך הסגל, בעיקר מהפוינט גארד היעיל אריק מיינור שהיה פצוע בעונה שעברה. מיינור יוכל לשפר את המשחק הקבוצתי, לאפשר לווסטברוק יותר מנוחה ולשחק גם יחד איתו. גם קול אולדריץ', אולי אכזבת הדראפט המשמעותית היחידה של פרסטי עד כה, נראה בשל לקפיצת מדרגה ולכניסה לרוטציה כסנטר המחליף. רוב רשימת הרכש כוללת שחקנים שבעיקר ינסו לתפוס את המקומות האחרונים בסגל, יוצא הדופן המרכזי הוא הרוקי המוכשר, המגוון והבעייתי פרי ג'ונס. הענק הטנזני האשים ת'אביט, הבחירה השנייה בדראפט ב-2009, הוחתם לשנתיים על חוזה מינימום כדי לגרום לאולדריץ' להרגיש מוכשר. מומחה השלשות הוליס תומפסון ינסה לגנוב לדקוואן קוק, שאכזב בעונה האחרונה, את המקום ברוטציה.
אך גולת הכותרת של הקיץ של OKC היא דווקא מה שעדיין לא קרה - הארכת החוזה להארדן. מי שכן קיבל הארכה הוא איבקה - 49 מיליון דולר ל-4 שנים, ובכך הוא מצטרף לדוראנט ו-ווסטברוק שסיכמו על הארכה עוד לפני השנה האחרונה בחוזה, לכן הייתה ציפייה שגם עם האיש והזקן העניינים יסוכמו. הארדן רוצה חוזה מקסימום, ואין ספק שיקבל הצעה כזאת אם יהפוך לשחקן חופשי מוגבל בקיץ הבא, אבל הסברה הרווחת היא שהוא יהיה מוכן לבוא לקראת הת'אנדר ולהסכים גם למעט פחות מהמקסימום. הבעיה היא שגם במקרה הזה לא בטוח שבעלי הקבוצה יהיו מוכנים לכך.
העניין הוא כזה: החוזה של הארדן, אם ייחתם, יהיה החוזה הכבד הרביעי ש-OKC מספקת לצעירים המבטיחים שלה, מה שיכניס את הת'אנדר עמוק לתחום מס המותרות דווקא בעונה בה ייכנסו לתוקף החוקים החדשים שמקפיצים באופן משמעותי את כמות המיסים. האם החבילה הנהדרת שנבנית באוקלהומה סיטי תתפרק בקרוב? אם זו ההחלטה שבעלי הקבוצה יקבלו, נצפה לראות טרייד על הארדן במהלך העונה בו פרסטי ינסה לקבל שחקנים משמעותיים עם חוזה נוח. ואם זה אכן יקרה, אז האפקט המשמעותי הראשון של החוקים החדשים, שנוצרו בכדי להגביר את השוויוניות בליגה, הוא שקבוצה משוק קטן נאלצת לוותר על שחקן מפתח שבחרה בדראפט בסיטואציה בה קבוצה משוק גדול לא הייתה חושבת פעמיים ומחתימה אותו.
מה מי מו
חמישייה: ראסל ווסטברוק, תאבו ספולושה, קווין דוראנט, סרג' איבקה, קנדריק פרקינס
ספסל: אריק מיינור, רג'י ג'קסון, ג'יימס הארדן, דיאנדרה ליגינס, לזר הייוורד, דקוואן קוק, הוליס תומפסון, פרי ג'ונס, ניק קוליסון, קול אולדריץ', האשים ת'אביט
מאמן: סקוט ברוקס (עונה חמישית)
מועמד לפריצה:
פרי ג'ונס נפל חזק בדראפט בגלל סימני שאלה הקשורים לאופי ולברכיים שלו, אבל יתנחם בכך שהגיע למקום המושלם עבורו. כגארד בגוף של שחקן פנים, הוא יוכל להשתלב בקלות בחבורת האתלטים הארוכים בראשות דוראנט. באוקלהומה סיטי אף אחד לא יצפה ממנו למנהיגות או יציבות, אלא פשוט להשתמש ביכולות המגוונות שלו בכמות מוגבלת של דקות כדי לייצר נקודות בחמישייה השנייה ולמצוא את טווח הקליעה בו הוא אפקטיבי. חמישייה שתכלול שילוב שלו עם דוראנט ואיבקה צריכה להפחיד יריבות בכל חלק של הפרקט. מכיוון שכל דולר חשוב ל-OKC כרגע, היכולת להרוויח שחקן רוטציה איכותי לארבע שנים בחוזה רוקי של בחירה 28 אמורה לפתות את הצוות המקצועי להשקיע לא מעט בפיתוח הפוטנציאל הענק הזה.
מועמד לדעיכה:
קנדריק פרקינס הוא שומר אישי נהדר על סנטרים דומיננטיים ובימיו בבוסטון הוכיח יכולת התמודדות מרשימה עם דוויט הווארד, מה שיהפוך לרלוונטי במיוחד השנה. הוא גם יודע לנטרל את הצבע מול חודרים ברמה גבוהה וצבר נסיון פלייאוף לא מבוטל בשנים האחרונות. אבל מול יריבות נטולות סנטר קלאסי אין לו יותר מדי מה לחפש, וזה בלט במיוחד בגמר מול מיאמי. השנה, עם מיינור וג'ונס שמצטרפים להארדן וקוליסון על הספסל, הפיתוי לשחק בהרכב נטול סנטר יהיה גדול במיוחד. גם במקרה זה המצב הכלכלי רלוונטי - החוזה של פרקינס הוא החוזה המשמעותי היחיד פרט לארבעת הגדולים, לכן הפתרון ההגיוני ביותר, וגם זה שאני מהמר עליו, הוא שהת'אנדר יחתימו את הארדן וישחררו בקיץ את פרקינס באמנסטי, כך נטל המיסים לא יהיה נורא. במצב כזה, פרקינס יישאר בעיקר לקראת סדרה פוטנציאלית מול הלייקרס, אך בשאר הזמן ייבחנו אופציות של הרכבים שונים והרצת אולדריץ' כיורש פוטנציאלי.
אקס פקטור:
סקוט ברוקס. הוא הוכיח בשנים האחרונות שהוא מאמן ראוי לחלוטין והגיע לשיאו כשסיפק לקבוצה דחיפה מנטלית מרשימה בפיגור 2:0 מול הספרס בגמר המערב, אך נכשל כשנזקק לגמישות מול מיאמי. ההתעקשות לשמור על חמישייה עם שני גבוהים שיצרה מיס מאץ' קבוע שעבד רק לטובת ההיט הייתה אחת הסיבות להפסד בגמר. אם לא יהיו תקלות מאוד לא צפויות, העונה של הת'אנדר תקום או תיפול על שתי סדרות מול שתי יריבות שונות מאוד.
כדי להתמודד בהצלחה עם שתיהן, ברוקס יצטרך לבוא עם שתי תוכניות משחק שונות ולהכין גם את השחקנים שלו לכך. זה בולט במיוחד ברוטציה- מול הלייקרס פרקינס אמור להיות שחקן מפתח, מול מיאמי הוא לא צריך לשחק בכלל. מאמנים ב-NBA לא נוטים לשנות חמישיות בהתאם ליריבות, אבל הפעם מדובר בצעד מתבקש ואולי הכרחי. מעבר לכך- ברוקס יצטרך למצוא פתרון יעיל להגנה על לברון ג'יימס ולגוון את משחק ההתקפה. היכולת של ברוקס והצוות שלו (שכולל עכשיו גם את הבלוגר הנהדר סבסטיאן פרואיטי, עוד מהלך מעניין של פרסטי) לגלות גמישות ויצירתיות ברגעי האמת יכולה להיות ההבדל בין אליפות לעוד כמעט.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: הארדן חותם עוד לפני פתיחת העונה, כך שהשאלה היחידה במהלך העונה הרגילה היא אם OKC תגיע ל-70 ניצחונות. דוראנט MVP, ווסטברוק בחמישייה הראשונה, הארדן שוב השחקן השישי, ספולושה בחמישיית ההגנה, ג'ונס בחמישיית הרוקיס. בפלייאוף לא משתנה כלום, כך שהשאלה היחידה היא אם תהיה קבוצה שתנצח מולם שני משחקים. עכשיו תורה של מיאמי לחפש תשובות.
תסריט פסימי: לאחר שנסיונות השכנוע של קליי בנט נכשלו, פרסטי מטיל את הפצצה שבוע לפני הדד ליין ושולח את הארדן ליוסטון תמורת שלושה מהצעירים שלהם. שאר השחקנים מתקשים להסתיר את הכעס, מאבדים גובה ומפסידים לדנבר בתחרות ריצה בסיבוב הראשון.
תחזית: את התחזית הראשונה ניתן יהיה לבחון מאוד בקרוב - הארדן יחתום לפני ה-31 לאוקטובר על משהו כמו 56 מיליון דולר ב-4 שנים. בשביל השנייה נצטרך לחכות עד סוף העונה - אני מאמין בתהליך ההתבשלות של הת'אנדר ובתרומה של מיינור וג'ונס, סימני השאלה ב-OKC הם הכי פחות משמעותיים מבין שלוש הגדולות ובינתיים הם הפייבוריטים שלי לאליפות.
