כבר שנים שאנחנו יודעים מה נקבל מבולטימור - הגנה יוצאת מן הכלל והפסד בפלייאוף. בדיוק בגלל זה, החליטו הרייבנס על תהליך של מספר שנים שאמור לעזור להם להגיע לסופרבול לראשונה מאז שנת 2000. אותו תהליך שם דגש על הצד ההתקפי בו הקבוצה הרגישה שהיא לוקה. מדי שנה בדראפט, בולטימור בחרה שחקנים התקפיים, תחילה את הקוורטרבק ג'ו פלאקו, אחריו הרץ ריי רייס ולבסוף אנקואן בולדין (שהגיע בטרייד) וטוריי סמית', מצאו את עצמם כחלק מהתקפת העורבים. שיאו של התהליך אמור היה לקרות השנה. המאמן ג'ון הארבו ומאמן ההתקפה קאם קמרון, האמינו שיש להם את הנוסחה לניצחון, לאחר שכמו מרבית קבוצות הליגה, הם החליטו לאמץ את טרנד הנו האדל ולתת יותר אחריות לפלאקו. אחרי שבעה מחזורים, לא רק שהנוסחה לא עובדת, הקבוצה איבדה את הזהות שלה.
ביום ראשון הגיעה בולטימור ליוסטון, למפגש בין שתי קבוצות שחלקו את המקום הראשון ב-AFC, עם מאזן זהה ערב המשחק. אחריו, כבר היה ברור לכולם מי הקבוצה הטובה בחטיבה ולצערה של בולטימור, זו ממש לא היא. הרייבנס הרשו 43 נקודות, מספר שיא מאז מונה הארבו למאמן. יתרה מכך, מתחילת העונה הקבוצה הרשתה 2,800 יארדים, המספר הכי גבוה שלה בתום שבעה משחקים מאז 1996, עונת הרוקי של ריי לואיס. אם המספרים קצת מבלבלים אתכם, הנה הנתון הכי פשוט, שאומר הכל: ההגנה של בולטימור נמצאת רק במקום ה-28 בליגה.
הזכרנו את לואיס, הליינבקר והסמל של הקבוצה בעשור האחרון, שנפצע בשבוע שעבר, גמר את העונה ואולי גם את הקריירה. לפי המספרים של הקבוצה, זו כבר לא היכולת שלו על המגרש שעושה את ההבדל, אלא המנהיגות ודפוסי ההתנהגות שלו בחדר ההלבשה, שמשמשים כדוגמא לשחקנים הצעירים. ללא לואיס, הרייבנס זקוקים לניצוץ אחר ולמזלם טרל סאגס חזר מפציעה בדיוק בזמן הנכון, כי לפלאקו אין יכולת כזאת, כפי שלמדנו ממסיבת העיתונאים של הקבוצה לאחר ההפסד ביוסטון.
סאגס עלה לפודיום באותו אירוע מיד אחרי מאמנו הארבו. בעוד האחרון היה מאוכזב ומדוכך מהתוצאה ומהיכולת של קבוצתו, שפת הגוף של סאגס לימדה עד כמה הוא שמח לחזור לשחק אחרי פציעה, שהשביתה אותו למשך ששת המשחקים הראשונים של העונה. "ידעתי שברגע שאכנס למקלחת, ארטב, אבל לא חשבתי שזה יהיה מבול", הוא סיכם במטאפורה את התצוגה של הטקסאנס, "הרגשתי מוכן לחזור וזה הרגיש כמו הזמן הנכון בשביל הקבוצה. עכשיו יש לנו שבוע חופש, שמגיע בזמן הטוב ביותר בשבילנו. נגיע מוכנים לנובמבר ודצמבר". סאגס לא היסס לחייך ולצחוק עם העיתונאים ובעיקר להזכיר לכולם דבר מאוד חשוב: "אנחנו במאזן 2:5 אחרי שבעה משחקים ואני מבטיח לכם שהייתי לוקח את זה גם בתחילת השנה". היה חשוב לסאגס לסיים עם משפט חיובי וגם לטפוח על גבו של אחד העיתונאים. הוא רצה להבהיר לכולם שהוא חזר.
אחרי סאגס מגיע פלאקו. הקוורטרבק נראה כבוי, עייף, מתוסכל וכאילו שהדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לדבר עם התקשורת. התשובות שלו קצרות ולא מפורטות, חוץ ממשפט אחד, שמבליט את ההבדל בינו לבין סאגס: "הייתי מופתע שטרל חזר כל כך מוקדם. אם זה היה תלוי בי, בטח הייתי נותן לו לנוח עוד שבוע, כדי שיוכל ליהנות גם משבוע החופש". אולי זו הגנת הטקסאנס שהוציאה מפלאקו את האוויר, אבל אי אפשר להתעלם מחוסר הכריזמה של הבחור. בעוד סאגס מציג את יצר התחרותית שבו, פלאקו מפגין אפאטיות מעצבנת וממליץ להושיב את אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר שלו על הספסל.
קשה להאמין שחוסר היכולת ההגנתית היא חלק מאותה נוסחה חדשה של בולטימור, אבל בואו נתעלם ממנה לרגע. אחרי הכל, הסופרבול בשנה שעברה הפגיש את ההגנות שסיימו את העונה במקום ה-27 ו-31. מלבד חוסר המנהיגות של פלאקו, מה הבעיה האמיתית בהתקפה או יותר נכון, מה הבעיה עם הקוורטרבק, שרשם ביום ראשון את התצוגה הגרועה ביותר בקריירה בת חמש השנים שלו?
הצרה הכי ברורה לעין של התקפת הרייבנס היא ההבדל בין משחקי הבית למשחקי החוץ. את עשרת הרבעים האחרונים שלהם בחוץ (ביוסטון, קנזס סיטי ופילדלפיה), העורבים סיימו עם טאצ'דאון בודד, שש בעיטות שדה, 13 פאנטים, ארבע חטיפות והרשתה סייפטי אחד. "אין לי הסבר לזה", אמר טוריי סמית', שהשיג העונה ארבעה טאצ'דאונים בבית לעומת אפס בחוץ. גם כאן, כל החולשה מתחילה בפלאקו, שמוסר בחוץ ל-188 יארדים ב-50% דיוק, אל מול 317 יארדים ו-67 אחוזים בבית.
"אני מודאג מהכל", סיכם הארבו, "יש לנו את כל הכלים והשיטות שאנחנו צריכים. כל מה שנשאר לנו זה לארגן אותם, כך שיאפשרו לשחקנים שלנו לשחק בצורה המהירה ביותר והטובה ביותר תחת לחץ, אם זה בבית או בחוץ". לפני שהמאמן מעביר את שבוע החופש במציאת פתרונות למצב, הקבוצה התאספה אתמול בקומפלקס האימונים שלה לתמונה המסורתית ומי אם לא סאגס דאג לכך שכולם ילכו הביתה במצב רוח טוב, למרות התבוסה בטקסס, לאחר שהצליח להסתנן לתמונה כשהוא לבוש בחולצה מספר 92 של הלוטי נאטה, במקום במספר 55 השייך לו.
הרבע הרביעי בין הרייבנס לטקסאנס היה גארבג' טיים. חצי מהקהל עזב כדי להקדים את הפקקים או פשוט להעביר את המסיבה למקום בו בירה לא עולה שמונה דולר וגם העיתונאים העדיפו להעביר את הדקות האחרונות מול מסכי הטלוויזיה, שם שודר הקרב בין ניו יור קג'איינטס לוושינגטון. הרדסקינס הפסידו בו, אבל יצאו מעודדים, כי העתיד שלהם מעולם לא נראה ורוד יותר.
"אני די כועס על אלוהי הפוטבול ששמו אותו ב-NFC מזרח", אמר שחקן ההגנה של הג'איינטס ג'סטין טאק לאחר המשחק, על רוברט גריפין השלישי, "אני לא חושב שיש אף אחד כמוהו בליגה. אם תשאלו אותי את מי הייתי מעדיף מבין קאם ניוטון, מייקל ויק או גריפין, רוב הסיכוים הם שאבחר בבחור הזה". המחמאות של טאק לרוקי של וושינגטון רק מוכיחות עד כמה ההייפ סביבו מוצדק. בניגוד לויק או ניוטון, גריפין הוא בראש ובראשונה מוסר ואת זה ראינו בדאון הרביעי האדיר שלו, שבו הוא פשוט האכיל אבק את מפלצת ההגנה של ניו יורק ג'ייסון פייר פול. בזמן כל אותו ניסיון של גריפין להשאיר את המהלך חי, הוא תמיד חשב על מסירה. הוא ידע שהרגליים והמהירות האולימפית שלו לא ינצחו את המשחק, אלא הידיים ודיוק המסירה. גם אם אתם לא אוהדים של וושינגטון, יש לכם סיבות להתרגש, כי הולכת להיות יריבות גדולה בין גריפין לאיליי לאורך השנים הבאות.
ובעוד שבוושינגטון מפסידים, אך יוצאים עם תחושה טובה, בניו אינגלנד המצב הפוך לגמרי ולמרות הניצחון על הג'טס בהארכה, עולים קולות של ביקורת סביב הקבוצה. יש צדק בהאשמות כלפי ביל בליצי'ק על התאהבות החדשה שלו במשחק הריצה, הבעייה של הקבוצה לסגור משחקים או החולשה הגדולה בסקנדרי. לחמשת הקוורטרבקים האחרונים שפגשו את הגנת הפטריוטס (מארק סאנצ'ז, ראסל ווילסון, פייטון מאנינג, ריאן פיצפטריק וג'ו פלאקו) יש ממוצע רייטינג של 51.7 העונה, אך מול ניו אינגלנד המספר קופץ ל-76, כשהסיבה העיקרית לכך היא המסירות לעומק. היריבות של ניו אינגלנד זרקו העונה 64 מסירות ל-16 יארד ומעלה, יותר מאשר מול כל הגנה בליגה ואחוזי ההצלחה עומדים על 45%.
לצד שנתונים המאכזבים האלה, כדאי לעשות התאמת ציפיות לגבי הפטריוטס. נאיבי לחשוב שטום בריידי יזרוק לחמישה טאצ'דאונים ושהפטריוטס ינצחו ב-14 נקודות בכל משחק, במיוחד אם שמים לב איך הליגה מתנהלת השנה. אסור לקחת אף ניצחון כמובן מאליו והקלישאה לפיה צריך לקחת כל משחק ברצינות, מעולם לא הייתה נכונה יותר. בראשון הפטריוטס יפגשו את סנט לואיס בוומבלי ומי שחושב שזה יהיה ניצחון קל עבורם, פשוט טועה.
אנתוניו קרומארטי לא צחק כשאמר שלג'טס עדיין יש את מגן הפינה הטוב בליגה, גם אחרי הפציעה של דארל ריוויס. קרומארטי התעלה בשלושת המשחקים האחרונים, בהם כל התופסים הבכירים שפגשו אותו (אנדרה ג'ונסון, רג'י ווין וברנדון לויד), רשמו את המספק התפיסות הכי נמוך שלהם העונה.
ולסיום, אם המדור הזה היה סיכום ה-WWE , מהלך השבוע היה שייך לנדמוקונג סו, שסידר תרגיל סיום מושלם מול ג'יי קאטלר מהברס במאנדיי נייט, אבל התכנסנו כאן לפוטבול, כך שמהלך השבוע מגיע מטמפה ביי. לוינסנט ג'קסון המארח הייתה הזדמנות אדירה לרשום טאצ'דאון של 95 יארד ולהשוות את המשחק של הבאקנירס מול ניו אורלינס, אבל למלקולם ג'נקינס היו תוכניות אחרות. למרות ששחקן הקודשים היה רחוק למעלה מ-15 יארד מהתופס של שודדי הים, הוא נתן כל מה שיש לו ותפס את ג'קסון יארד וחצי לפני האנדזון. ארבעה מהלכים לאחר מכן, ג'נקינס עצר את לגארט בלאונט על קו האנדזון בדאון רביעי והבטיח ניצחון שני העונה לסיינטס.
פוטבול בוואלה! ספורט