צילום ועריכה: דרור פיקלני
אריק זאבי הוכיח שהוא ספורטאי נדיר דווקא בשני הכשלונות הכי גדולים שלו במשחקים האולימפיים בבייג'ינג ובלונדון. כמעט ואף אחד לא ביקר אותו על ההפסדים הכואבים שלו באותם קמפיינים, למרות שמדינה שלמה חיכתה למדליות האולימפיות שלו. מצד שני, תמיד יזכרו לו את ההישג הגדול באתונה 2004 ואת העובדה שהוא הישראלי שהביא הכי הרבה צופים לתחרות אולימפית כלשהי.
זו גם הסיבה שפרישתו של אריק זאבי הייתה כל כך אלגנטית ויפה, ובעיקר כל כך אמיתית. היינו שם כדי לשמוע את הספורטאי הכל כך נערץ ביומה האחרון של הקריירה הספורטיבית שלו, וכדי ללוות את היום הזה דרך נקודתהמבט שלו ושל מקורביו. היה מנחם לגלות שאריק זאבי, בניגוד לתחזיות שלו מלפני כמה חודשים, ימשיך ככל הנראה בספורט - תחילה כמאמן נבחרת ישראל לקדטים ואולי בעתיד כיו"ר הוועד האולימפי הישראלי. כן, הרעיון שנזרק על ידי יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי הפך לנושא השחיה המרכזי באירוע הפרישה של אריק זאבי. מי יודע? היו לא מעט דברים גדולים שהתחילו כרעיונות "הזויים".
זולגות הדמעות מעצמן: אריק זאבי פורש
23.10.2012 / 7:30