קאלה דרשלר יודע מה לא עובד בהפועל חיפה. "בשנים האחרונות התחלפו בהפועל חיפה הרבה מאמנים בזמן קצר", הוא מנתח בראיון לוואלה! ספורט. "כל מאמן בא עם שיטה חדשה. ניר קלינגר דורש דברים אחרים ממה שהמאמנים האחרים ביקשו. צריך להחליף ראש ולשנות את הפילוסופיה, וזה לא פשוט וקל לעשות. לא צריך להחליף מאמנים כל כך מהר. רק אם יהיו דברים קטסטרופליים, או אם המאמן לא מקצוען, רק אז צריך להחליף. ניר הוא מקצוען והוא מראה קטעי וידאו ומתקן שחקנים, אבל אם הוא צריך להסביר עשר פעמים לשחקן מסוים משהו במקום פעם אחת, זה רק מעיד על האינטליגנציה של אותו שחקן".
זו לא הפעם הראשונה שדרשלר בא בביקורת על הכדורגל הישראלי, סביר להניח שגם לא הפעם האחרונה. בשבע השנים האחרונות הפך השוער לחלק בלתי נפרד מנוף הכדורגל שלנו. הוא עבר מאבקי צמרת, זכה בתארים וגם חווה מאבקי תחתית. ערב המשחק הקריטי מול האקסית הפועל באר שבע, קאלה נזכר בחוויות הלא נעימות מהעונה בדרום, שופך אור על הנעשה בהפועל חיפה, וכמו תמיד, יש לו הרבה מה להגיד.
העונה של קאלה בבאר שבע זכורה בעיקר בגלל אותו משחק ביתי נגד הפועל עכו ב-10 באפריל 2010. עבור באר שבע זה היה עוד משחק, ואולי בגלל זה, אחרי 90 דקות תוססות וארבעה שערים, שניים לכל צד, טברקטו קאלה (עוד לפני ששינה את שמו) פנה למאמן השוערים אסי רחמים וביקש ממנו לעלות לרחבה של עכו לכדור קרן בתוספת הזמן. אחרי שקיבל את האות לעלות, השוער הגיע לרחבה, התמקם כמו חלוץ גדול, והמשיך את הקרן של דוד רביבו בנגיחה היישר לרשת של דודו גורש.
מלבד הרגע הזה, רוב הזיכרונות הם ממשחקים קשים, מהפסדים, ובעיקר הרבה לחץ מצד האוהדים שלא הפסיקו לקלל את כל מי שקשור למועדון. "היה לי דווקא טוב. אני היחידי שלא קיבל שם קללות", נזכר השבוע קאלה. "היה לי כיף מאוד, אבל לא היו לנו בכלל שחקנים טובים. שום דבר לא היה בסדר שם. זו הייתה השנה הראשונה אחרי החזרה לליגה, והיה קשה להם להתמודד עם זה. הבאתי הרבה נקודות, אבל בסוף העונה לא רצו אותי יותר שם".
קאלה, 38, עזב להפועל חיפה והפך לאחד השחקנים המשמעותיים, היציבים והרציניים במועדון. הראיון, שנערך במתחם האימונים בקרית חיים, החל כבר בשעת בוקר מוקדמת. בזמן ששאר השחקנים עוד כנראה היו שקועים בשינה, קאלה כבר הגיע (כמו תמיד) שעה לפני כולם כדי לעשות אימון כושר אישי, להרים קצת משקולות ולהתכונן כמו שהוא מאמין שמקצוען אמיתי צריך לעשות. אלא שגם הוא, שהגיע לפסגות בקרואטיה ובישראל בקדנציות במכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, התרגל בשתי העונות האחרונות שלו בחיפה למאבקי תחתית, ללחץ ולתכונות של קבוצה קטנה.
"באופן אישי אני חושב שהשחרור של חנן ממן היה טעות גדולה", מסביר השוער את פתיחת העונה החלשה. "לא הביאו שחקן יותר טוב ממנו, ואפילו לא באותה רמה. שחקנים כמוהו עולים הרבה כסף ולא היו צריכים לשחרר אותו. הוא נותן שם 20 או 30 אחוז יותר מה-100 אחוז שלו בגלל התנאים והשחקנים שסביבו, אבל כאן הוא חסר מאוד".
ולמרות השחרור של ממן ציפו שתהיו במקום הרבה יותר גבוה.
"יש כאן הרבה חיילים, והם לפעמים לא יכולים לבוא לאימון. בושה למועדון כמו הפועל חיפה שלא מסדר לשחקנים האלה להגיע לאימונים ולהסתדר עם הצבא. ראיתי במועדונים אחרים איך חיילים כמעט ולא הולכים לצבא ומסדרים להם אישור. בושה שאצלנו זה לא ככה. אני הייתי בצבא ויודע שכששחקנים קמים בחמש בבוקר זה לא קל. יש גם שאלה גדולה איך הם אוכלים שם ואם הם מנהלים אורח חיים מקצועני או לא. המועדון צריך לתת להם את המקסימום ולעזור להם כמה שיותר, במיוחד כש-50 אחוז מהשחקנים הם חיילים".
השלד שלכם רץ ביחד כבר הרבה שנים ואתם לא מצליחים להתרומם אפילו להיות קבוצת מרכז טבלה.
"אני אהיה מאמן מצוין. אני יודע את זה בדיוק כמו שאני שוער טוב מאוד. אני אומר שבכל עמדה בקבוצה צריכים להיות שני שחקנים כמעט באותה רמה. עובדה שממן הלך ואין מחליף מספיק טוב שנותן הרגשה שיכול להיכנס לנעליו. אם מישהו מהקשרים לא יהיה בכושר טוב, אין למאמן שחקן שיכול להחליף אותו, אז הוא מנסה לעשות מיקס מהצעירים. הבעיה שלנו היא לא כישרון. יש כאן שחקנים כישרוניים מאוד, אבל הם צריכים לעבוד יותר ולתת באימונים יותר ממה שנותנים אפילו במשחק".
אז הפועל חיפה קבוצת תחתית?
"לא אמרתי את זה. אני חושב שאנחנו קבוצת מרכז טבלה. יש לנו סגל טוב. במחנה האימונים עשינו בית ספר לקבוצות מהליגה הפולנית, שזה לא פשוט. אבל אז הגענו לארץ ופתאום היו לחלק מהשחקנים בעיות עם הבקרה. אחרי שהתרגלתי למערך מסוים, אני צריך לשחק עם בלם זר כי אין את אושרי (רואש ש"ו) ואז פתאום אושרי חוזר ואז אושרי לא בכושר. לא קל לשחק כך וזה לא פשוט. יש מצבים שאי אפשר להתמודד איתם. אין לנו ספסל מספיק חזק כמו הפועל תל אביב או מכבי חיפה שאנחנו יכולים להגיד: 'אה, לא נורא שמישהו נפצע יש מישהו לא פחות טוב ממנו'. עם כל הבעיות וכל התנאים הקשים שיש פה, אני חושב שאנחנו ראויים למקום גבוה יותר".
מלבד השחקנים שהגיעו ועד עכשיו מתקשים להרים את הקבוצה מעלה, הרכש הכי משמעותי העונה של הפועל חיפה העונה היה מאחורי הקווים. קלינגר הגיע למועדון והביא איתו הרבה תקוות, אלא שבשבועות האחרונים עולים קולות מהמועדון שמדברים על חוסר חיבור עם השחקנים. קאלה בטוח שקלינגר לא צריך לפנות את המקום ושהשחקנים צריכים להתחיל לשמוע לו יותר: "אותי לא מעניין מי המאמן. זה יכול להיות אלוהים, קלינגר, אפרים גבאי או יואב כץ. אותי לא מעניין וזה לא אכפת לי כי הוא לא יכול לעזור לי יותר מדי. אני צריך לעזור לקבוצה לא לקבל גולים. באופן אישי, ניר גבר איתי ואין לי בעיה איתו".
בשבת קאלה יפגוש שוב את באר שבע עם קבוצתו הנוכחית. להפועל חיפה יש רק שתי נקודות משישה משחקים ולכולם ברור שהפסד נוסף ימשיך את כדור השלג. המשחק קיבל כבר את המונח "להיות או לחדול", והשוער אופטימי לגבי הסיכויים: "אני צריך לבוא עם רצון גדול לא לספוג. המשחק הזה חשוב מאוד. כל נקודה חשובה לנו. אני כבר לא זוכר מתי השגנו שלוש נקודות. זה חשוב מאוד גם למאמן שלנו ובשבילי, כי שנינו היינו בבאר שבע, אז אנחנו רוצים לתת מאמץ חזק ולקחת נקודות".
יש לחץ לקראת המשחק?
"אולי לצעירים יש לחץ. למנוסים אין לחץ. גם הצעירים יודעים להתמודד עם הלחץ ולקחת את זה לכיוון של אנרגיה ותחושות חיוביות".
מפחיד אתכם להפסיד שוב?
"ספורט אף פעם לא מפחיד, אני לוקח את הספורט כמתנה. מישהו נתן לי מתנה מלמעלה. כמה אנשים יש בעולם ובישראל שיש להם את הפריבילגיה לעשות מה שהם אוהבים ולשחק כדורגל? לא הרבה. יש דברים אחרים מפחידים, המצב של ניצן שירזי עכשיו הוא מפחיד. ניצחון או הפסד זה לא משהו שמפחיד".
אחרי שעברנו על הדברים הרעים, יש גם דברים טובים, למשל היכולת האישית שלך.
"לא דיברנו רע. דיברנו מקצועית. אני מדבר רק על דברים מקצועית ויש פה קבוצה טובה, אבל צריך לשפר כמה דברים. אני עובד קשה. יש לי שני אימונים אישיים בשבוע. לפעמים אני עייף כבר כי אני מעייף את עצמי, אבל אני לא מוותר. אני תמיד אומר לעצמי שאני צריך להיות רוקי, להיות מוכן לכולם. זו סטיגמה ושטויות שאומרים שאני יותר מדי מבוגר. המטרה שלי היא להיות השוער של נבחרת ישראל. יש שוערים בכל העולם שהם בני 40 ומשחקים בנבחרות ואני יכול לתת עשרות דוגמאות. אני לא מקנא במישהו שהוא צעיר. פעם אמרו שאני צעיר מדי לנבחרת, עכשיו כשאני בגיל עם ניסיון, אומרים שאני קצת מבוגר. זה שטויות".
יש בכלל יורש לדודו אוואט בנבחרת?
"אף שוער לא יכול להיות ברמה שלי או של דודו עד שהוא יתחיל לשחק באירופה, ואני מתכוון לשחק שם ולא להיות על הספסל. דודו אוואט הוא השוער הכי טוב שיש לנו בינתיים".
המצב של השוערים טוב?
"המצב לא רע, אבל המצב של מאמני השוערים לא טוב. יש אולי שלושה מאמני שוערים ברמה גבוהה מאוד ובטח שזה לא מספיק. אם הייתי במכבי תל אביב היום, הייתי שוער נבחרת בגלל שזה שם וזה כוח".
חוץ מדני עמוס אין היום שוער צעיר שפרץ.
"אני לא חושב שדני עמוס הוא שוער שאנחנו צריכים לדבר עליו כשוער שהוא 'וואו'. הוא מוכשר, אבל חייב לצאת לאירופה".
אבל הוא היחיד שמקבל הזדמנות.
"יש גם את אריאל הרוש. שניהם חומר טוב ומוכשרים, אבל הם בתוך שנה צריכים לצאת לשחק בחו"ל אחרת יהיה להם קשה מאוד להתמודד עם שוערים טובים. הכישרון שלהם יישאר באותו קו וייפול לאט לאט. אתה לא יכול להיות בשבלונה ואותם אימונים כל הזמן. כשהם ייצאו מישראל, הם יקבלו דברים אחרים".
מה המצב של הכדורגל כאן?
"כשהגעתי לפני שבע שנים, היה יותר טוב. הכדורגל הולך ומידרדר גם מבחינת כישרון, גם מבחינת זרים, גם מבחינת כסף וגם מבחינת טלוויזיה ומדיה. בכל משחק צריכות להיות ארבע מצלמות, אבל כאן יש רק אחת ואין מצלמות בקווים ובשערים. לפעמים אני מבקש את הדיסק של המשחק ומתבייש. אם הסקאוט של ארסנל ירצה לדוגמה לראות דיסק של ניר ביטון מאשדוד, הוא לא יראה כלום. בושה לתת לו. גם הכישרון של השחקנים ירד".
הכדורגל בכל העולם משתפר. למה כאן זה ההיפך?
"יוצאים הרבה שחקנים לאירופה וזה באמת לא הכי טוב. גם התקציבים ירדו משמעותית. כשהגעתי, הליגה הישראלית הייתה יותר חזקה מחצי מהליגות באירופה וזה היה כבוד גדול. היום אני כבר לא יכול להגיד את זה. אפשר לעשות כאן הרבה דברים אבל צריך כסף".
אתה כבר חושב על פרישה?
"אני רוצה לשחק עד גיל 40 בערך. אולי אסיים את הקריירה בהפועל חיפה, אבל בוא נגמור את העונה ואז נראה".
