את המחשבונים אפשר להוציא, ואפשר גם להשאיר עמוק בכיס. גם ה-0:9 הכולל מול לוקסמבורג טוב בעיקר לאגו. ההשלכה האמיתית של צמד המשחקים האחרונים היא שנבחרת ישראל מצאה כוכב חדש. וטוב שנזכרנו.
מכנסי ספורט אפורים, חולצה שחורה וזיפי ניצחון כך יצא אתמול תומר חמד מחדר ההלבשה. הבנאדם כבש חמישה שערים בארבעה ימים, נמצא בטופ של מצעד הכובשים בספרד (5 שערים, בשערי שדה הוא שני רק למסי) ומוביל בטבלת מבקיעי מוקדמות המונדיאל באירופה (5, ביחד עם אוזיל ודזקו). האיש כבש אתמול את השער השמיני שלו בנבחרת. ב-11 הופעות הוא כבש יותר שערים רשמיים מזהאי ארמלי (23 הופעות), מפיני בלילי (29), ממשה סיני (47) ומרוברטו קולאוטי (20). ועדיין, למרות הכל, כשהוא צעד מהמקלחת לאוטובוס, העיניים בקושי התרוממו מהרצפה.
תמיד נראה שחמד הקדים את זמנו. הוא לא בלט באחי נצרת, לא הרשים בבני יהודה, לא הדליק במכבי הרצליה וחזר למכבי חיפה. בירוק הוא נתן בקושי חצי עונה טובה, וקודם לספרד. במאיורקה, במקום לשבת על הספסל ולתכנן את החזרה לארץ, הוא רק חידד את הארסנל. שני השערים שלו אתמול כאילו יצאו מתוך קורות החיים עצירה בימין, טיל בשמאל, תנועה בלי כדור ונגיחת דג. החבילה המושלמת. בלי כל ספק, ולמרות ש"זו בסך הכל לוקסמבורג", אפשר לומר בלי חשש זו ההתקדמות הכי גדולה של שחקן ישראלי בשנים האחרונות.
בגיל 22, בין אכזבה לאכזבה על שלא סופרים אותו במכבי חיפה, החלוץ היה מציק למנהל מחלקת הנוער שמוליק חנין שיערוך לו אימונים אישיים. שחקני הנוער לא הבינו מה עושה "הקרנף הזה", למה הוא בא שעה לפני כל אימון ולמה הוא נשאר לעבוד גם שעה אחרי. "אולי אתכם זה מפתיע", הוא אמר אתמול, "אבל המשפחה והחברים שלי תמיד האמינו בכל רגע שאגיע לאן שהגעתי. לא נתתי לעצמי רגע לנוח אימוני כושר, מאמן מנטלי. בכל פעם הצבתי לעצמי מטרה קרובה והגשמתי אותה. כשלא הלך בחיפה, נסעתי לשחק בעילוט מול 500 איש וידעתי שאגיע למעמדים האלה".
אתה שומע אותו אומר את זה ולא מבין איך תוך שנתיים עוברים מכנאפה לפלקאו ולא חוטפים מחלת גבהים. "לפעמים אני רוצה לתת לעצמי סטירה", הוא אומר. "לעצור הכל, להסתכל אחורה, לראות שאני באותה רשימה עם רונאלדו ומסי, וליהנות. אבל אני פשוט עסוק כל הזמן בלהתקדם כך שאין לי זמן לזה. אייל ברקוביץ' אמר לי פעם שרק בסוף הקריירה אבין מה עשיתי. הוא צודק. בינתיים אני פשוט לא מצליח לעצור".
ואז אתה מבין. הבחור באמת לא שם לב לאיפה שהוא נמצא. הוא לא מריח את מסי. הוא לא קולט שהוא מלך השערים במוקדמות. הוא לא מרוכז באפשרות שלמשחק מול פורטוגל הוא יגיע כנראה מקבוצה אחרת. וכשאתה לא מבין איפה אתה נמצא, אין לך סיבה להתרגש ואתה לא רואה כלום חוץ מרשת. ואז אתה פשוט עושה גולים. ברגל, בראש, בפנדל. בסוף הוא עוד יביא לנו פיצ'יצ'י.
בתקופה קשה לנבחרת, ובכלל לענף, תומר חמד הוא כל מה שהכדורגל שלנו צריך. צנוע, גבוה, רחב, וחזק. מישהו להזדהות איתו. ובימים טרופים אלו, זה מצרך נדיר.
***
"צעיפים, צעיפים", שאג המוכר אתמול לפני המשחק. כמה מכרת עד עכשיו? "אף אחד, אנשים לא רוצים לקנות". כל כך שומם היה לפני המשחק, שאנשים החלו לספסר בשקיות גרעינים. ובכל זאת, 20 אלף איש מול לוקסמבורג זה נתון שאי אפשר לזלזל בו. לא חשוב כמה מהם קנו כרטיס וכמה הוזמנו. להפך. אם רבים הוזמנו, זה מראה שבהתאחדות התחילו לחשוב.
המון ילדים היו אתמול באיצטדיון. הם שמחו בגולים, שרו שירים ובאמת שנהנו מכל רגע. אם מישהו רוצה להוציא פה את הכדורגל מהבוץ, הוא צריך לכוון אליהם אל הדור הבא. המבוגרים מאוכזבים מדי, בני ה-30 ציניים מדי. עוד כמה הזמנות, ועוד כמה ניצחונות, ואולי יתפתח פה דור תמים שאפילו יאהב את הנבחרת שלו. בינתיים נסתפק בחמד.
***
מגרש החניה כבר התרוקן, כשאלי גוטמן, חולצה לבנה בלי ז'קט, נשען לאחור, הוציא אוויר וחייך. לא ייאמן מה עשו ארבעה ימים באמצע אוקטובר, לא ייאמן איזה גאון היה האיש ששיבץ את שני המשחקים מול לוקסמבורג אחד אחרי השני, לא ייאמן כמה רגוע היה נראה המאמן הלאומי אחרי הסערה שעבר. שעתיים לאחר מכן צפון אירלנד עשתה תיקו בפורטוגל והחזירה את הכדור למגרש שלנו. לעזאזל, חשב בטח גוטמן, בשביל מה הייתי צריך את זה?
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
ישראל הביסה 0:3 את לוקסמבורג
פורטוגל הסתפקה ב-1:1 מול צפון אירלנד
נבחרת ישראל בוואלה! ספורט