מה עובר על ההגנה של בולטימור? יכול להיות שהגנת הריצה שלהם... פגיעה? לא היה דבר כזה בעשור האחרון, לא זכור מתי היא הייתה כל כך פגיעה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של העורבים שהם מרשים בשני משחקים (ביחד) מעל 400 יארד על הקרקע. לקבוצה שבעבר לא הייתה נותנת מעל 80 יארד למשחק זה שינוי קיצוני. האם ריי לואיס, שסיים את העונה בעקבות פציעה והיה הלב של הגנת הרייבנס במשך שנים, מגיע לסוף הקריירה? לפחות טרל סאגס חוזר בקרוב.
דאלאס בצרות אמיתיות כרגע. כן, הקאובויס רצו כמו שלא רצו שנים ואספו כמות נכבדת של יארדים על הקרקע, אבל מה זה עזר? רומו ממשיך בעונה החלשה וגורר את דאלאס יחד איתו למרתף הבית, וכאילו זה לא מספיק, הרץ המוביל שוב פצוע. לפני המשחק דיברו בדאלאס על זה שיורידו את העומס מרומו ויפשטו את תוכנית המשחק עבורו. אתם צוחקים עלי? הבנאדם 10 שנים בליגה וזו העונה השביעית שלו בתור פותח. להקל עליו? נהפוך הוא, בשלב הזה הוא צריך לקבל יותר אחריות ויותר החלטות בהתקפה, ומה שקורה בדיוק הפוך.
משעשע שרק הג'איינטס לא הצליחו לכפות על מייקל ויק איבוד כדור. בינתיים, כל העולם ואחותו מצליחים. תירוצים יש בשפע ודי נמאס לחפש אשמים. אלמלא יכולת עלובה במיוחד של מת'יו סטאפורד וכמות עבירות אסטרונומית, המשחק הזה היה נגמר כבר בחצי הראשון. מצד שני, זה עניין של זמן עד שקבוצה תגיע ותדע לנצל את כל איבודי הכדור והיכולת הפושרת מאוד של האיגלס, לא? אז זהו, שהיא הגיעה וקוראים לה דטרויט. אם ויק ימשיך לקבל את המכות שהוא קיבל במשחק הזה, את העונה הוא לא יגמור.
טוב נו, אם אין לך ביצים לספסל את ויק, מפטרים את הבנאדם הראשון שנכנס בבוקר דרך הדלת. הדבר היחיד בערך שכן עובד העונה בפילדלפיה זו ההגנה, שלמרות כל איבודי הכדור של ההתקפה שומרת אותם במשחק. כן היא לא מייצרת הרבה מהלכים גדולים, אבל לבטח היא לא האשמה לפתיחת עונה פושרת. אז מה עושה אנדי ריד? מפטר את מתאם ההגנה שלו. בוקר טוב, ריד, למה חשבת מלכתחילה שמי ששימש כמאמן קו התקפה בעבר יהיה מסוגל לעשות את המעבר ולמלא את תפקיד החשוב הזה? אבל, אם אתה באמת רוצה לדעת מי אחראי לפתיחת העונה הפושרת של הקבוצה שלך, זה אחד עם חולצה ירוקה, מספר 7 על הגב שמשחק בהתקפה, בעמדת הק"ב, ועונה לשם מייקל ויק. כנראה שגם ריד צריך שעיר לעזאזל.
הנהלת דטרויט שוקלת לפרסם את תמונתו של סטאפורד על קרטוני חלב. הבחור של השנה שעברה פשוט נעלם ויחד איתו כל ההתקפה של הליונס.
אטלנטה עדין מושלמת, אבל ריח ההפסד הראשון נמצא באוויר כבר שלושה מחזורים רצופים. שבועיים ברציפות היא הייתה זקוקה לניסים של הדקות האחרונות על מנת להשיג ניצחון. השבוע, ממש בעור שיניה, אטלנטה נחלצה בשניות האחרונות מהקבוצה הכי מטורללת שיש בליגה. מאט ריאן אכן הצליח בסוף להציב את הקבוצה שלו בעמדת ניצחון והיא אכן ניצחה, אבל בואו לא ניתן למאזן המושלם לבלבל אותנו. היכולת לא ממש משכנעת ומאז השבחים ריאן לא ממש מציג יכולת מבריקה. לפחות אטלנטה מראה אופי. זה גם משהו.
כל הדיבורים על נקמה של סן פרנסיסקו הדאיגו את אוהדי הג'איינטס. המחשבות על המשחק נדדו בין הפסד משפיל לבין הפסד בשניות האחרונות משער שדה. אישית, שאלתי את בתי בת ה-6 מי לדעתה ינצח. היא, כמובן, נתנה את התשובה שאבא רצה לשמוע, אבל זה לא ממש עזר להפיג את המתח. אפשר לדבר ולנתח עד מחר, אבל בשורה התחתונה הכחולים נתנו תצוגה מהסוג הישן והאהוב ופשוט בעטו לניינרס חזק בישבן. ג'ים הארבו צריך לדעת שמאחורי צ'קים חייב להיות כיסוי. שאלת הפרופורציות היא כבר עניין אחר יש הבדל בין גמר חטיבה למשחק בעונה הסדירה.
רבות נאמר ונכתב על מגבלותיו של אלכס סמית', מגבלות שנחשפו בפעם השנייה בעונה הקצרה. לא שסן פרנסיסקו לא יכולה לקחת אליפות איתו, היא יכולה, אבל זה לא יקרה בזכותו, כמו מקרה טרנט דילפר ובולטימור של 2000. המתכון פשוט, לכאורה - הגנה קשוחה שמייצרת איבודי כדור ולא סופגת הרבה נקודות והתקפה שנשענת על הריצה ולא מסבכת את הק"ב שלה, אלא נותנת לו לנהל את המשחק מעמדת יתרון. אלה המפתחות ובתוכם גם המגבלות. המפתח של הניינרס וסמית היה ונשאר להימצא בתחום המגבלות של אלכס. הוא אף פעם לא היה ולא יהיה מסוג השחקנים שיכול להעמיס קבוצה על הגב ולהחזיר את הקבוצה מפיגור. את זה הארבו צריך להפנים.
ועוד מילה על הארבו, שמתעקש לבצע רוטציה בעמדת הק"ב. אם זה לא היה משעשע, היה עצוב לראות אותו עושה רוטציה בעמדה הכי חשובה במגרש, כאילו זו חמישיית כדורסל שמבצעת חילוף בעמדת הרכז. לא רק שתמוה להחליף כל רגע ק"ב, זה גם לא תורם לביטחון העצמי של סמית וגם פוגע בהרמוניה ההתקפית. אם תרצו, זה מהווה הוכחה ניצחת למוגבלות ההתקפית, ובמידה מסוימת גם נואשות שדוחפת אותו לחפש פתרונות בגימיקים כדי לשים נקודות על הלוח. והוא עוד ילמד שגימיקים בליגה לא ממש עובדים והם לא פתרון.
מעניין איך הניינרס יתאוששו מנטלית אחרי ההפסד הצורם. הם צריכים להתאושש מהר, כי סיאטל מגיעה לביקור והסיהוקס לא פראיירים. זו קבוצה ששורטת, בועטת ונושכת ומוצאת דרך לנצח גם יריבות עדיפות ממנה. זה הולך להיות קרב רציני בין שתי קבוצות שכרגע נראה שמאבק אליפות הבית יוכרע ביניהן.
מה נסגר עם הפטריוטס? בעצם, לסגור, או כל פועל יוצא של השורש ס.ג.ר, הוא בעיה עבורם, אז נשאל אחרת: מה עובר על הפטריוטס? בין אם זה בליצ'יק או בריידי וההתקפה ובין אם זו ההגנה שלא מסוגלת לייצר עצירה ברגעי האמת, אין להם כבר שנים את היכולת לתת נוק אאוט ליריבה. אולי במיוחד עבור הג'טס הם ימצאו את היכולת לגמור מהר את המשחק. ועוד דבר קטן - לתת לבריידי למסור נגד ההגנה המרשימה של סיאטל קרוב ל-60 פעמים זה מיותר, זה הרבה וזה עלה להם במשחק. כן, הריצה לא ממש עבדה, אבל גם כשהיא לא ממש עובדת חשוב לפחות לנסות לשמור על איזון מסוים ולא לשדר להגנה שכל מהלך יהיה מהלך מסירה.
אחרי שבוע שבו כמעט ולא נשמעו דברים בתקשורת מהקרקס, הג'טס באו ושיחקו חזק נגד הקולטס, ממש לפי הזמנה ואולי לא במקרה. ניצחון זה ניצחון ולא משנה על מי הוא מושג. אבל יש דברים שצריך לקחת בעירבון מוגבל. הקולטס באו למפגש הזה אחרי משחק עצום מבחינתם שבוע שעבר, ניצחון מאוד אמוציונאלי, וקבוצות בליגה בדרך כלל מתקשות מאוד לאחר הישג שכזה. מנהל הקרקס ירה את יריית הפתיחה במלחמת המילים עם הפטריוטס, והצהיר שהג'טס הולכים לנצח את זה. אתה רציני? כולה ניצחת משחק אחד, נגד הקולטס שהם לא בדיוק מאריות הליגה, אחרי כמה וכמה תצוגות זוועה, ואתה כבר ממהר לפתוח את הפה? מתי כבר ריאן יבין ששקט תעשייתי יכול להוביל לתוצאות טובות?
לצערי אני עדיין לא כל כך מתלהב מאנדרו לאק. הוא מראה ניצוצות פה ושם, אבל הוא עדיין רוקי, וככזה הוא חסר סבלנות ונתון לעליות ומורדות באופן קיצוני. רקס ריאן וההגנה של הירוקים הצליחו לבלבל אותו, וזה היה צפוי. אבל יותר מעצבן היה חוסר הסבלנות שלו להישאר בכיס ולתת למהלך להתפתח. במקום זה הוא מנסה לייצר יש מאין ולרוץ. אולי במכללות הרגליים שלו היו לוקחות אותו למקומות מסוימים, במקצוענים אם ימשיך כך דינו יהיה כדין רוברט גריפין השלישי, שרשם פציעה ראשונה ולא אחרונה בשבוע שעבר. לאק צריך להפנים שהוא הפרנצ'ייז ק"ב, והדבר האחרון שהמאמן והבעלים רוצים לראות זו התפזרות שלו במגרש. כמה חבל שסבלנות בכיס זה עניין של ניסיון ואומץ לעמוד שם ולחכות, גם אם תיכף יגיע תיקול חזק.
לנוכח החוסר עקביות משני צידי הכדור, לא הרבה ציפו להתפוצצות התקפית שכזו של גרין ביי, ועוד על יוסטון בביתה. אותה יוסטון, שעד לפני כמה ימים נראתה כמו הקבוצה הטובה בליגה. מדהים מה שפציעה אחת ומשחק אחד יכולים לעשות. ארון רוג'רס היה צריך משחק שכזה להחזיר את הביטחון העצמי שנראה די נמוך. אבל בואו לא נרתום את העגלה לפני הסוסים - משחק אחד, גם אם הוא ממש טוב, לא אומר שראשי הגבינה חזרו לעצמם. יש לפאקרס הזדמנות לאסוף 3-4 ניצחונות יחסית קלים במחזורים הקרובים, אז פשוט נעמיד אותם במבחן הזמן ונראה אם הם מסוגלים לחבר שני משחקים טובים ברציפות לפני שנכריז על שובם.
וושינגטון מתעקשת להפוך את רוברט גריפין לגרסה מעודכנת של ויק או מקנאב. לא שזה רע, אבל גימיקים סופם להסתיים, ולאו דווקא בטוב. ייקח למתאמי הגנה שנה בערך להבין במה מדובר ואיך מתמודדים עם זה, בדיוק כמו שקרה וקורה עם הסנסציה של עונה שעברה, קאם ניוטון בקרוליינה. מצד שני, נראה שמקרה זעזוע המוח שגריפין חווה שבוע שעבר, הדליק לליגה נורות אדומות והסקינס כנראה יקבלו עונש חמור בעקבות חריגה מנהלי הליגה. מאוד טפשי מצד וושינגטון להתנהל ככה - מדובר בשחקן שנתת והקרבת את העתיד הקרוב וגם הרחוק של המועדון על מנת להביא אותו, שחקן שאתה רוצה שיהיה לב הקבוצה שלך לעשור הקרוב לפחות, ואתה מסכן אותו בצורה חסרת אחריות בעונה שגם ככה לא אמורה להיות היסטרית? ואולי, בעצם, בוושינגטון לא רוצים שתהיה לו קריירה ארוכה? כל ההתנהלות שלה בעניין הזה מקרינה איוולת טהורה. כנראה שככה זה כשהבעלים של הקבוצה הוא דניאל סניידר. מה שמעניין אותו יותר זה למכור כרטיסים ולקבל כותרות מאשר לזכות באליפויות.
בשבוע שעבר ציינו את הכמות האדירה של הפעמים שקווין קוב, הק"ב של אריזונה, הופל העונה. נחשו מה? גם השבוע הוא הופל חמש פעמים, מספר לא מבוטל שרק מתווסף לסכום עצום של 28 מתחילת העונה. ההבדל הוא שהפעם זה גם נגמר בפציעה באזור החזה, שמטילה בספק את השתתפותו במשחק שבוע הבא. לטוב ולרע הק"ב הפותח, גם אם הוא לא משחק הכי טוב בעולם, הוא האופציה הכי טובה, אחרת הוא לא היה הפותח. איתו אתה תפסיד ואיתו אתה תנצח. אבל בשביל שזה יקרה, הוא קודם כל צריך להישאר בריא.
מזל שהצד המנטאלי והאופי אף פעם לא היו הצד החזק של סן דייגו ופיליפ ריוורס בפרט, אחרת עוד היינו בהלם מהצורה בה הצ'ארג'רס הפסידו את המשחק. ובכל זאת, להוביל 24 הפרש בבית ועדיין להפסיד מצריך כישרון מיוחד, ואת זה יש בשפע בסן דייגו. מצד שני, גם כשנותנים צריך לדעת לקחת והברונקוס לקחו בשתי ידיים את שש המתנות שריוורס חילק. שאפו על הקאמבק.
שמתם לב שרק שתי קבוצות ב- AFC עם מאזן חיובי? כל יתר הקבוצות עומדות על מאזן של 50% או פחות. מוזר. או שבעצם זה מראה כמה החטיבה הזאת חלשה.
