פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פיניקס סאנס: שקיעתה של הזריחה

        מחממים את הפרקט: דראגיץ' חזר מהדלת הראשית, סקולה נגנב בחוכמה, אבל פיניקס בעידן שאחרי סטיב נאש לא שווה פלייאוף

        סטיב נאש, פיניקס סאנס (GettyImages , Christian Petersen)
        קשה לדמיין את הסאנס בלעדיו. נאש (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 33:33.

        סיימה את העונה: מאזן 50% ניצחונות במערב לא תמיד מספיק בכדי להתברג לפליאוף, וכך גם הפעם – הסאנס ניצבו במקום העשירי במערב.

        העונה שעברה התחילה בתחושה אמביוולנטית: מחד, הייתה הסכמה שכל עוד סטיב נאש המזדקן עדיין נמנה בין חברי הסגל וכוחו עדיין במותניו, הקבוצה כיוונה להופעת פליאוף מכובדת. מנגד, אחרי עוד עונה מחוץ לפליאוף, וסגל בינוני גם ביום טוב, נראה שהגיע זמנם של השמשות להתחיל מחדש. בהיעדר נכסים ובנוכחותו של נאש, העונה של הקבוצה נידונה לעבר אזור הדמדומים המסוכן, קצת מחוץ לפליאוף, עוד לפני שהתחילה. ואכן כך היה, כאשר החצי הראשון של העונה אופיין בבינוניות לא נעימה, כאשר הקבוצה לא מצליחה לגרד את טווח ה-50%. אולם, מלבד נאש הבלתי נגמר ניתן היה למצוא שתי נקודות אור נוספות.

        הסממן המרכזי של אותה חצי שנה הייתה פריחתו של מרצ'ין גורטאט. הסנטר הפולני שהגיע לקבוצה כבר בעונה שקדמה לזאת, בטרייד עם אורלנדו, שם שימש כגיבוי לדוויט האוורד, מצא את עצמו בעונה שקדמה לה, במאבק על דקות מול רובין לופז. אולם, בעונה שעברה לא היה מי שימנע מגורטאט את תפקיד הסנטר הפותח, ויחד עם נאש הוא היה השחקן הטוב של השמשות על המגרש בכל ערב נתון.

        נקודת האור השנייה מגיע מכיוונו של שחקן נוסף שחצב לעצמו מקום בטוח בהרכב הפותח של הקבוצה - ג'ראד דאדלי. הרקע לפתיחת העונה הייתה הגעתו של שאנון בראון שאיים על מעמדו, וכן חודש ראשון לא מוצלח. בדיוק אז דאדלי התעורר, ועד ה-23 למרץ, כאשר הסאנס עלו לראשונה למאזן חיובי באותה עונה, הוא שיחק כאחד הגארדים היעילים בליגה, עם 15 נקודות וחמישה ריבאונדים בלבד, אבל ב-52% מהשדה, 78% מהקו ופחות מאיבוד וחצי למשחק. לקראת סוף העונה, דאדלי נחלש, וכמוהו הקבוצה כולה, עד שמצאו עצמם במקום העשירי במערב – לא רלוונטיים לפליאוף, ולא רלוונטיים בלוטרי.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: גוראן דרגיץ' (שחקן חופשי, מיוסטון), ווסלי ג'ונסון (טרייד ממינוסוטה), קנדל מרשל (רוקי, בחירה מספר 13 בדראפט, מצפון קרוליינה), מייקל ביזלי (שחקן חופשי, ממינסוטה), לואיס סקולה (דרך האמנסטי, מיוסטון), ג'רמיין אוניל (שחקן חופשי, מבוסטון), פי ג'י טאקר (שחקן חופשי, מבאמברג).

        עזבו: סטיב נאש (סיין אנד טרייד, ללייקרס), גרנט היל (שחקן חופשי, לקליפרס), רובין לופז (טרייד, לניו אורלינס), האקים ווריק (טרייד, לניו אורלינס), ג'וש צ'ילדרס (דרך האמנסטי, לברוקלין), רוני פרייס (שחקן חופשי, לפורטלנד), מייקל רד (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה).

        קיץ 2012 היה סופו של עידן – סטיב נאש, השחקן הטוב ביותר שלבש את מדי הקבוצה מאריזונה (וד"ש לצ'ארלס בארקלי), עזב לקונטנדרית מלוס אנג'לס. מלבדו עזב גם גרנט היל הוותיק, גם הוא לקונטדרית (אחרת) מלוס אנג'לס. בקבוצה נפתחו שתי משבצות פנויות בחמישייה, וכך החל לו תהליך הבנייה מחדש.

        כדי למלא את משבצת הרכז הפותח שהשאיר נאש, הוזמן לו חזרה גוראן דראגיץ'. דראגיץ', שהועזב מהמועדון רק שנה לפני כן, בטרייד רע מאוד על ארון ברוקס, ליוסטון, לאחר שבזמנו הוחלט שהוא אינו מתאים להיות היורש של נאש, חזר לקבוצה בדלת הראשית, לאחר שאת העונה שעברה סיים בחודש וחצי מהסרטים. דראגיץ' ניצל את הפציעה של קייל לאורי ביוסטון, בכדי לזכות בתפקיד הרכז הפותח ל-24 המשחקים האחרונים של העונה, בהם העמיד את הסטטיסטיקה המרשימה ביותר לרכז שאינו כריס פול: 36 דקות למשחק, 18 נקודות, כמעט שתי שלשות, 8.3 אסיסטים, כמעט שתי חטיפות, ואחוזים חתיכיים למדי – 48.7% מהשדה, ו-83.9% מהקו (על 4.5 הליכות).

        פיניקס החתימו את דראגיץ' לחוזה ארוך טווח – 30 מיליון לארבע עונות – לא רק בשל אותם 24 משחקים, אלא כנראה גם בגלל 23 נקודות ברבע הרביעי בפליאוף מול היריבה סן אנטוניו, ובהיותו שחקן שמכיר את המערכת, ומסוגל להיכנס לאותה שיטת משחק שאפינה את הקבוצה בעונה שעברה. בדקות בהן ייאלץ דראגיץ' לנוח, יעלה מן הספסל הרוקי קנדל מרשל, שנבחר בבחירה מספר 13 בדראפט בשל יכולת המסירה הגבוהה שלו (הוביל את המכללות באסיסטים), ועל אף יכולת התקפית העלובה (8 נקודות ב-33 דקות משחק, כסופמור), ובתחילת הקיץ עוד היו שמועות שישמש כרכז הפותח בקבוצת הריסטרט של פיניקס. ואז הגיע דראגיץ'.

        את המשבצת של גרנט היל ימלא מייקל ביזלי, שמביא עימו במזוודה מלא חופן היסטוריה שלילית מעונות מאכזבות במיאמי ומינסוטה, אבל גם עונת פרשמן מהמרשימות ביותר שהציג שחקן מכללות אי פעם. ביזלי ככל הנראה מצא את הקבוצה האחרונה שתהייה מוכנה להמר עליו כשחקן ראשי, ובשבילו זה דין עכשיו או לעולם לא. כתעודת ביטוח הגיע שחקן נוסף מהרוטציה של מינסוטה, ווסלי ג'ונסון. הסיפור של השניים דומה מאוד ושונה מאוד: שניהם נבחרו גבוה בדראפט ונעלמו לבינוניות במהרה. אולם בעוד שביזלי הגיע לליגה כהבטחה של אולסטאר עתידי לאחר עונה אחת היסטורית במכללות, ג'ונסון הגיע כאחד השחקנים המבוגרים בדראפט (23 דאז), והציפייה ממנו הייתה בעיקר לתפוקה מיידית כרול פלייר. אולם ג'ונסון הצליח לפקשקש גם את זה, וכעת הוא יתחיל מחדש בפיניקס וינסה להזכיר לכולם למה רק לפני שני קיצים הוא נבחר בבחירה הרביעית בדראפט.

        שאר הפנים החדשות בפיניקס מציגות תמונת מצב מעט מוזרה, בהתחשב במגמת הבניה מחדש של הסגל. רובין לופז הצעיר, שהיווה חתיכה משמעותית בפאזל הקו הקדמי של המועדון, נשלח בטרייד לניו אורלינס, כאשר את מקומו יתבקש למלא ג'רמיין אוניל העתיק. ותיק נוסף שהגיע למועדון, וימלא תפקיד מרכזי הוא לואיס סקולה, שהגיע לאחר שנחתך באופן מוזר מן הסגל של יוסטון. סקולה הוא גניבה אמיתית, אולם גם במקרה שלו לא ברור מה בדיוק חלקו בתהליך הצערת הסגל. ועדיין, בהתחשב בכך שהפאוור פורווד הפותח של הקבוצה מהעונה שעברה, צ'אנינג פריי, התבשר שיחמיץ את כל העונה בעקבות גילויים של תסמיני לב מוגדל - לסקולה אמורות להיות מניות רבות בהצלחה אפשרית של העונה בעונה הבאה. בפיקנטריה ישראלית פיניקס החתימה את פי ג'יי טאקר, שאומנם היה ה-MVP של ליגת ווינר, אבל צפוי לגנוב לא יותר מחמש דקות משחק בממוצע.

        מה מי מו

        חמישייה: גוראן דראגיץ', ג'ארד דאדלי, מייקל ביזלי, לואיס סקולה, מרצ'ין גורטאט.

        ספסל: מרקיף מוריס, קנדל מרשל, סבסטיאן טלפייר, ווסלי ג'ונסון, שאנון בראון, ג'רמיין אוניל, פי ג'יי טאקר, צ'אנינג פריי (גמר את העונה).

        מאמן: אלווין ג'נטרי, יתחיל את העונה מספר 12 כמאמן ראשי בליגה.

        מועמד לפריצה: גוראן דראגיץ' יקבל העונה את אותה הזדמנות שקיבל גורטאט בעונה שעברה: לראשונה הוא ישמש מתחילת העונה כרכז פותח (לאחר שביוסטון רק נהנה מההפקר), ויתבקש להוכיח שהוא יכול להיות טוב לא רק מבחינה תפוקה לדקה, ולא רק כשחקן שנהנה מואקום ומאי הכנה של הקבוצה היריבה, אלא כמו גורטאט - למצב עצמו כאחד השחקנים הטובים לעמדה שלו. כפי שעולה מהשוואת תפוקתו אל מול הרכזים בעונה שעברה, מדובר במשימה אפשרית ביותר - דראגיץ' הצליח להיות משמעותית טוב יותר מהרכז שמנגד, ובליגה עמוסה ברכזים טובים, הוא יעשה בחוכמה אם יתמקד לגבור על המצ' אפ שנגדו בכל ערב נתון. הצלחה במשימה זאת תעבור דרך שמירה על שתי עקרונות אותם מילא בהצלחה בעונה שעברה: מכיוון שהוא מאבד לא מעט, הוא צריך להמשיך לכפות על הרכז שמולו לפחות אותה כמות איבודים, וכן לשמור על העליונות שלו בגזרת אחוזי השדה – כאשר הוא הצליח להעמיד אחוזים טובים משמעותית משל השחקן היריב בערב ממוצע: פער של 8% אחוזי שדה אפקטיביים (שקלול של הזריקות משתים ושלוש יחדיו). דראגיץ' לא צריך בהכרח לקחת על עצמו יותר, והוא לא בהכרח ימדד על יכולתו להוציא מים מסגל בינוני ובעייתי. הוא צריך להמשיך להיות רכז יעיל, ומכיוון שהוא עובר משיטת משחק ידידותית לרכזים ביוסטון, לכזאת ידידותית לא פחות תחת ג'נטרי, חובת ההוכחה עליו.

        מועמד לדעיכה: אחת מנקודות התורפה בתוכנית הבנייה מחדש שמבצעת בפיניקס היא שמייקל ביזלי, כמו שסבתא שלי נוהגת להגיד עליו: הוא משיגנע און די גנצה קופף. החוזה עליו חתם ביזלי הוא אדים של אותה הבטחה גדולה שהיה במכללות, והתקווה שבסביבה חיובית כמו הצוות המקצועי של פיניקס. הבעיה היא שביזלי פשוט לא נראה כמו שחקן כדורסל בעונה שעברה, על אף שקיבל לא מעט הזדמנויות, וכמעט 24 דקות למשחק. הסאנס עשו בחוכמה כאשר ייעדו לו את עמדה מספר 3, ולא את עמדה מספר 4, פשוט כי שם הוא יעשה הכי מעט נזק, אולם, גם שם הוא רחוק מלהיות שחקן חמישייה ב-NBA. ביזלי לעד יישאר אכזבה, ופיניקס, נטולת סטיב נאש, לא אמורה לשנות זאת.

        אקס פקטור: נקודת תורפה נוספת בתוכנית הבנייה מחדש בפיניקס, היא שאין בסגל הקבוצה צעירים רבים לבנות סביבם. לכן, השמשות יצטרכו לבנות על מי שיש, ובמקרה זה יהיה על אחד מהאחים מוריס. מרקיף הפתיע כאשר נבחר לפני אחיו מרכוס שנחשב לכישרוני מבין השניים, עת שיחקו במכללת קנזס. מוריס הצליח להבריק לפרקים קצרים בעונה שעברה, כאשר הוא הציג סט יכולות די דומה לשחקן שפתח לפניו, צ'אנינג פריי – ריבאונדר טוב (גם בהתקפה), ויכולת גבוהה, יחסית לעמדה, מטווח השלוש. הבעיה העיקרית של מרקיף הייתה אחוזי השדה שלו, שעמדו על קצת פחות מ-40%, ואם יצליח לשפר את בחירת הזריקות שלו, הוא יוכל לאייש בהצלחה את תפקידו של פריי החולה. במצב אידאלי, הוא עשוי להעמיד, יחד עם ביזלי וגורטאט, קו קדמי, שהוא אומנם בעייתי בהגנה, אבל מאוד מעניין בהתקפה.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי: דראגיץ' אינו נאש בשיאו, אבל מתגלה העונה כרכז לא פחות טוב. גורטאט ממשיך ביכולת מהעונה שעברה ונבחר לאולסטאר, והסאנס מגלים שבצוות הרפואי שלהם אין רק רופאי ברכיים מהמעלה הראשונה, אלא גם כמה פסיכיאטריים; ביזלי ודאדלי הופכים לאחד מצמדי שחקני הכנף הקטלניים בליגה, ופיניקס חוזרת לפלייאוף.

        תסריט פסימי: ג'נטרי בוחר לשנות את השיטה ההתקפית בפיניקס, ודראגיץ' הולך לאיבוד בשיטה התקפית שלא משחקת על יתרונותיו. גורטאט נפצע, וג'רמיין אוניל נקרא לשחק דקות רבות מדי בעמדת הסנטר, ביזלי משחק יותר מדי בעמדה מספר 4, ופי ג'יי טאקר משחק יותר מדי, נקודה. פיניקס מתגלה כקבוצה חיננית, אבל גם כאחת מהקבוצות הרעות במערב.

        תחזית: במציאות העכשוויות פיניקס לא טובה מספיק. קשה להגיד בביטחון שהיא טובה יותר משתי קבוצות. במצב כזה, לא ברורה ההחתמה של סקולה, שמוסיף ניצחונות מיותרים שמתבזבזים על פחות מדי כדורים בלוטרי, והעונה של הקבוצה כולה מתבזבזת בהיעדרם של צעירים משמעותיים לבנות סביבם. מקום 11-12 במערב.

        מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי

        מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי

        מחממים את הפרקט: הבית המרכזי

        לאיזור ה-NBA בוואלה! ספורט