שריקת הסיום במשחק רבע גמר יורו 2012. צרפת נכנעה לצמד של צ'אבי אלונסו, הודחה בעקבות ההפסד 2:0 לספרד וראתה את כל הפרויקט של לורן בלאן יורד לטמיון בן רגע. העצבים ניכרו על פני השחקנים והתבטאו בעיקר בהתפרצות הבוטה של סמיר נאסרי כלפי אחד העיתונאים. אך עוד קודם לכן, על כר הדשא, היה זה ז'רמי מנז שהתעמת עם השופט האיטלקי ניקולה ריצולי וגם עם הקפטן שלו הוגו לוריס. "לך תזדיין", השיב מנז לשוער, שכבר הוכיח בעבר כי מחדלים בהגנה גורמים לו לצאת משלוותו המפורסמת והפעם זעם על חוסר המחויבות של הקשר המחליף. מסתבר שהבעיות החברתיות של נבחרת צרפת לא הסתיימו באותה שביתה מפורסמת באוטובוס בדרום אפריקה. "שובם של הפרחחים", היטיב לסכם זאת עיתונאי צרפתי בחדר התקשורת בדונייצק. "קשה לומר שהתגעגענו אליהם".
מתוך הרביעייה המדוברת של דור 87', שהייתה לנושא החם בנבחרת צרפת לפני הטורניר ובעיקר לתקווה הגדולה ששוב לא התממשה, שלושה היו מעורבים בעבירות משמעת שונות והועמדו לדין. רק קארים בנזמה "התעקש" לאכזב במגרש בלבד. היתר הצדיקו את כל כינויי הגנאי שדבקו בהם. נאסרי הורחק משלושה משחקים, מנז הורחק ממשחק אחד ואילו חאתם בן ארפה (יחד עם יאן מ'ווילה הצעיר יותר) נקנס וננזף. מבין כולם, מנז היה היחיד שהסכים להתנצל. לעזרתו התגייס גם לוריס, שלקח אחריות פומבית ואמר: "תאשימו אותי, אני זה שקילל ראשון כי הייתי עצבני בעקבות השער שספגנו. אלו דברים שקורים במשחק, זה לא מונע מאיתנו לכבד אחד את השני ולהמשיך הלאה ביחד". הסיוע צלח.
המאמן החדש דידייה דשאן יכול היה להחזיר את נאסרי לאחר שסיים לרצות את עונשו, אך הבהיר כי "זה לא הזמן המתאים". את מ'ווילה הוא שלח להרוויח את מעמדו מחדש בנבחרת הצעירה ומבן ארפה הוא מתעלם בינתיים, בדיוק כפי שהתעלם ממנו בימיהם המשותפים במארסיי. מנז, שביורו הבקיע נגד אוקראינה את שערו השני במדי הנבחרת, היה הסורר היחיד שהוחזר לסגל, ואף פתח בהרכב בשני משחקים. חבריו בפריס סן ז'רמן טוענים כי הקיץ הקשה גרם לו להתבגר. בצרפת עדיין מפקפקים. כעת, נגד אותה ספרד, יש למנז הזדמנות להראות לכולם כי הוא אכן בעיצומו של תהליך. אולי בניסיון אחרון להתנער מתדמית הפרחח שמאיימת להישאר שם לעד.
על הנייר, הקיץ הטראומטי של מנז נמשך גם עם פיחות במעמדו בפריס סן ז'רמן. אסקיאל לאבצי נרכש בהון עתק, ננה וחאבייר פסטורה נשארו ונראה היה כי מנז די מיותר בפרויקט הגרנדיוזי שבנו בבירת צרפת העונה סביב זלאטן איברהימוביץ'. אלא שכל זה היה נכון, כאמור, רק על הנייר. קרלו אנצ'לוטי שם מבטחו במנז כשחקן הצרפתי הבכיר שלו, שקל אפילו למנותו לקפטן החדש ונותן לו חופש פעולה מוחלט במגרש כקשר התקפי (עם נטייה לימין) מאחורי זלאטן. בפריס סבורים כי התקרית המשמעתית בנבחרת הייתה ברכה במסווה וגרמה למנז להיות ממוקד יותר. בעוד לאבצי פצוע או סתם מאכזב, מנז נהנה משיתוף הפעולה עם הסופרסטאר השבדי וביסס את מעמדו אחרי שבעונה שעברה תרם שבעה שערי ליגה ו-12 בישולים. בינתיים יש לו העונה שער ושני בישולים בליגה, ועוד הופעה אדירה ב-1:4 על דינמו קייב בליגת האלופות. "מנז היה המפתח לניצחון שלנו", החמיא אז אנצ'לוטי לקשר בן ה-25. "הוא הפך אותנו למסוכנים ושיתף פעולה היטב עם זלאטן ופסטורה".
למרות ההופעה הפושרת שלו בקלאסיקו הצרפתי מול מארסיי שהסתיים ב-2:2, מנז שמר על מקומו בנבחרת ואף פתח בהפסד המפתיע של צרפת 1:0 ליפן. אריק די מקו, שחקן מארסיי לשעבר וכיום פרשן ברדיו מונטה קרלו, כינה את מנז "רוח רפאים" לאחר התיקו של פ.ס.ז' בסטאד ולודרום ופתח מחדש את הדיון הקבוע בנושא היעלמותו של השחקן שגדל בפרברי פריס ממפגשים קובעים. "מנז היה מצוין בפתיחת העונה, עד להפסד בפורטו", נכתב ב'פראנס פוטבול'. "בקלאסיקו הוא היה צל של עצמו, מלבד מסירה אחת טובה לקווין גמיירו במחצית השנייה. אם פ.ס.ז' רוצה אליפות ראשונה מאז 1994, שחקנים כמו מנז ופסטורה צריכים לשחרר אותה מהתלות הגדולה בזלאטן". משחק ההכנה האחרון לקראת ספרד, המחיש במדויק את הסיפור של מנז ואת הטענות כלפיו. מצד אחד מחצית ראשונה מבריקה, בה הציג לראווה את המהירות, הטכניקה והדינמיות שלו באגף הימני, אך מנגד חוסר תכליתיות ומחצית שנייה בה כלל לא הורגש.
המבקרים חזרו לחתוך וטענו כי מנז לא מסוגל לשחק פשוט ולוקה מאוד בקבלת ההחלטות. הפעם לשחקן נמאס. במוצאי שבת הופיע מנז במסיבת העיתונאים של הנבחרת ופתח חזית מול האנשים שלדעתו תמיד מחכים לו בפינה. "תאשימו אותי כמה שתרצו, זה לא מזיז לי", ירה. "אני תמיד נותן מעצמי 100 אחוז והדבר הכי חשוב זה שהמאמן מרוצה ממני, לא התקשורת. ההאשמות נגדי חסרות בסיס, הרי כל המשחק שלי בנוי על נטילת סיכונים. אז כן, מדי פעם אני מאבד כדורים. אם הכל היה מצליח לי, הייתי זוכה בכדור הזהב".
את מנז קשה לתפוס עם חיוך על הפנים. הוא אף פעם לא מרוצה. בסושו הוא פרץ לתודעה, הרים את האף ומהר מאוד הרגיש שהמקום קטן עליו. המעבר למונאקו ב-2006 אמור היה להזניק לו את הקריירה וגם התחיל טוב, אך חילופי המאמנים וגישתו ההגנתית של ריקרדו גומז גרמו לו להרגיש שוב תקוע. גם הפציעות לא עזרו ואז באה רומא שקיוותה כי אצלה הוא יממש את הפוטנציאל. בגיל 21 נחת מנז באיטליה תמורת 10.5 מיליון יורו שהועברו למונאקו, אבל התנדנד בין ההרכב לספסל, לא פגש אף מאמן שבאמת סמך עליו, ובעיקר נתן לכולם את הרושם כי לא אכפת לו משום דבר. הרגעים בהם נראו ניצוצות של כישרון (בעיקר בתקופת קלאודיו ראניירי) היו בודדים, ואפילו חבריו לקבוצה ביקרו את חוסר המחויבות שלו. השיא הגיע בתקופת וינצ'נזו מונטלה, שלא אהב את הגישה של מנז כחבר לחדר ההלבשה וסלד ממנו אף יותר כשהחל לאמן.
מנז הביע תרעומת על מעמדו בקבוצה תחת הדרכתו של מונטלה, אך לא עשה זאת בשיחה עם המאמן אלא בראיון לעיתון הצרפתי 'ל'אקיפ'. התשובה של מונטלה הגיעה בדמות "שטיפה" של כרבע שעה במהלך אחד האימונים באפריל 2011, כאשר נזף בשחקן לעיני חבריו והאשים אותו בחוסר מחויבות לקבוצה. מונטלה הספיק להתנצל, אולם מנז עמד בעין הסערה והדבר נתן לגיטימציה לכמה חוליגנים להשליך אבנים על מכוניתו, בזמן שיצא עם רכבו מאצטדיון האולימפיקו לאחר ההפסד לאינטר בגביע.
בעקבות האירועים גמלה בליבו של מנז ההחלטה לעזוב את איטליה. שלושה חודשים לאחר מכן, ושלוש שנים מאז נטש את צרפת כאחת התקוות הגדולות של הנבחרת המקומית, מנז חזר עם הזנב מקופל בין הרגליים. אמנם תמורת חוזה מפתה בפריס סן ז'רמן היומרנית והעשירה, אותה אף אהד כילד בפרברי הבירה, אך נטול תארים או הישגים ממשיים ועם תדמית של כדורגלן פרובלמטי ומפונק. היישר אל הליגה עליה אמר בעבר כי היא קטנה למידותיו.
העונה הראשונה בפ.ס.ז', אף על פי שהסתיימה ללא תואר, הייתה הטובה ביותר של מנז בקריירה. הוא השווה את שיאו האישי מימי מונאקו עם שבעה שערים, ובעיקר הוסיף 12 בישולים והיה הדמות הכי יצירתית בחלק הקדמי של הקבוצה. אצל אנצ'לוטי, מנז חש כי מצא את מקומו. הוא יודע שאף מאמן לא יאפשר לו לשחק כחלוץ ("זה התפקיד הטבעי שלי מהימים באקדמיה, אבל אני כבר לא אחזור אליו") ומסתפק באופציה השנייה הכי טובה - בעמדה החופשית מאחורי החלוץ בה הציב אותו אנצ'לוטי. בכל מקרה, החיבור עם האיטלקי עשה לו רק טוב.
בזכות העקביות בליגה, מנז הפך לסמל ההשתלטות המחודשת והמפתיעה למדי של פריס סן ז'רמן על סגל נבחרת צרפת. למרות מסע הרכש המאסיבי, הצרפתים מצליחים לבוא לידי ביטוי בקבוצת המיליונרים ומקדמים את מעמדם. דווקא דשאן, המזוהה כל כך עם מארסיי, העלה במחצית השנייה מול יפן הרכב שכלל חמישה שחקנים של הקבוצה מפריס (מנז, כריסטוף ז'אלה, ממאדו סאקו, קלמון שאנטום ובלס מטוידי). בבירה שפשפו עיניים בתדהמה. דבר כזה לא קרה מאז יולי 1995, אז איימה ז'אקה שיתף במקביל חמישה משחקני פ.ס.ז' בתיקו המאופס מול נורבגיה במשחק ידידות. מבין חמשת השחקנים, רק למנז יש סיכוי לפתוח בהרכב כאשר לרשות דשאן עומד הסגל האידיאלי. המאמן החדש יצר היררכיה ברורה במרבית העמדות, אך בנוגע לכנף הימנית אין עדיין החלטה. במשחק הראשון של דשאן ריצה מנז את עונש ההרחקה שלו, ומאז שחזר פתח פעמיים בהרכב ובמשחק נוסף נכנס כמחליף בדקת הסיום.
"ההתלבטות של דשאן בכנף ימין היא כל הזמן בין מנז למתיו ולבואנה, שנחשב לאחד מיקיריו של המאמן במארסיי", כתב הפרשן ז'וליאן פדבו. "בינתיים מנז זכה לעדיפות כי הוא כישרון יוצא מן הכלל, אבל ולבואנה מעולם לא אכזב בנבחרת. קשה לראות את מנז בא לידי ביטוי מול ספרד שתחזיק בכדור ברוב שלבי המשחק, במיוחד כשהוא בעמדת הקיצוני הימני. בקבוצה שלו הוא פתח מצוין את העונה, בנבחרת יש לו עוד הרבה מה להוכיח". שחקן העבר אוליבייה דאקור ביקש לתמוך במנז ואמר: "הוא כישרון מדהים, אין לנו הרבה שחקנים כמוהו. בכלל, כולם רוצים להיפטר מפרנק ריברי, נאסרי ומנז, אבל מי יכול להחליף אותם? מה שחשוב זה התמורה שהם יכולים לתת על המגרש, לא מה אנחנו חושבים עליהם באופן אישי". האם מנז אכן מסוגל לשקם את שמו דרך המגרש ולהראות שעדיין לא אבדה התקווה כי יהפוך לכוכב הנבחרת? מפגש מול אלופת העולם ואירופה בוויסנטה קלדרון - זה בדיוק המקום לצעד הראשון.
