בייסבול: אבל יש להן אופי טוב

רוטציה בניו יורק: סי סי סבאתיה (1.53, 0:2), אנדי פטיט (3.86, 1:0), הירוקי קורודה (2.16, 0:0), פיל יוז (1.35, 0:0)

קלוזר: רפאל סוריאנו (0.00, בלי שמירה)

רוטציה בדטרויט: ג'סטין ורלאנדר (0.56, 0:2), דאג פיסטר (2.57, 0:0), אניבל סאנצ'ז (2.84, 1:0), מקס שרצר (0.00, 0:0)

קלוזר: חוזה ולורדה (16.20, שמירה אחת, שבירה אחת, הפסד אחד)

שתי הקבוצות נזקקו למשחק חמישי כדי להיות כאן. היאנקיז, אחרי 162 משחקים בעונה הסדירה ועוד חמישה ארוכים בפלייאוף, סופסוף ניערו מעליהם את בולטימור הלוחמנית. סי סי סבאתיה סיפק שני ניצחונות, ראול איבנייז קבע היסטוריה, כשהשווה את המשחק השלישי עם הומראן בתשיעי וניצח אותו עם אחד נוסף ב-12, אבל התחושה הייתה שכלום לא מתפקד ושהפסים ניצחו בעיקר בזכות האופי, כשאלכס רודריגז החלש נשלח לספסל לפני המשחק החמישי.

הטייגרס הקיזו לא מעט דם עד שעברו את אוקלנד הסנסציונית. זה התחיל מצוין עבור דטרויט, שניצלה עד תום את שני המשחקים בעיר המכוניות ואת הנאיביות של האייז וכבר עלו ל-0:2 בסדרה. אוקלנד חזרה לשוויון עם ההתלהבות בבית והמומנטום היה בצד שלה, אבל ג'סטין ורלאנדר, בהצגה שנייה בסדרה, לא השאיר לה שום סיכוי במשחק המכריע ודטרויט, שנה שנייה ברציפות, תשחק על המקום בוורלד סירייס.

כאמור, ניו יורק לא באמת הייתה אמורה להיות בין ארבע הגדולות של הליגה לפי היכולת, אבל יש לה המון אופי ואחד סבאתיה, שמשכו את העגלה עד הלום. יותר מדי שחקנים נמצאים בנפילה דווקא עכשיו ולא מדובר רק באיי רוד, אלא גם ברובינסון קאנו, שאומנם הוביל את הקבוצה בסדרה מול בולטימור עם ארבע הכנסות רצים, אבל גם סיים אותה עם 9.1 אחוזי חבטה מעליבים (2 מ-22 אם תרצו). גם ניק סווישר, קרטיס גרנדרסון וחבריהם לא ממש בעניינים ומי שהובילו את הפסים היו איבנייז ומי אם לא דרק ג'יטר.

ניו יורק נעזרה בצמד הניצחונות הקריטי של סבאתיה, אבל הוא מושבת לפחות עד למשחק השלישי, שם הוא מתוכנן לפתוח מול ורלאנדר. מכיוון שמדובר במנוחה של שלושה ימים בלבד בשל לוח המשחקים הצפוף, ייתכן שסי סי ימתין עד למשחק הרביעי כדי לעלות לגבעה, תלוי בתוצאותיהם של שני המשחקים הראשונים בסדרה, שייערכו בברונקס. בכל מקרה, המצ'אפים בהגשה מצביעים על יתרון די ברור לדטרויט כרגע.

הטייגרס חזקים משני עברי הכדור, אבל גם מלאים בבעיות. מצד אחד, מי יכול להתנגד לרביעיית מגישים פותחים, שסגרה סדרת פלייאוף של חמישה משחקים עם 41 סטרייקאאוטים וחמש ריצות חובה בלבד, ב-34 ושני שליש אינינגים? או לצמד החובטים בעמדות 3 ו-4 בליינאפ הטובים ביותר שאפשר לבקש?

אלא שזוכה הטריפל קראון מיגל קבררה (המלך) ואחריו פרינס פילדר (הנסיך), לא הבריקו מול האייז וסיימו את הסדרה עם מאזן משותף של 9 חבטות ב-41 ניסיונות ושלוש הכנסות רצים משותפות. לא טוב בכלל ולא קרוב למספרים מהעונה הסדירה. עד כה, החברים לקבוצה הצליחו יחסית לחפות על הצמד המתקשה, אבל בלי מיגי ופילדר, לדטרויט אין סיכוי אמיתי ללכת עד הסוף. המגישים הפותחים עושים כאמור את העבודה, אבל הבולפן לא יציב וכבר הוביל להפסד אחד וכמעט לאחד נוסף. ורלאנדר יוכל להגיש את המשחק השלישי (כאמור, פוטנציאל למשחק עצום מול סבאתיה) ובמידת הצורך גם את השביעי, הוא רק מקווה שעד שהוא יעלה בפעם הראשונה בסדרה, הבור לא יהיה עמוק מדי אחרי שני המשחקים בתפוח הגדול.

אם ניו יורק תנצח, ה-MVP של הסדרה יהיה:

מי באמת יכול להוביל את היאנקיז לניצחון בסדרה הזו? לא ממש ברור. הניסים של איבנייז והיכולת של ההגשה הצילו אותם מול בולטימור, אבל נגד קבוצה מנוסה כמו דטרויט זה יהיה הרבה יותר קשה. מי שיצטרך להתעלות במצב כזה הוא אנדי פטיט. המגיש בן ה-40 יפתח במשחק הראשון, משחק הפלייאוף ה-44 בקריירה שלו. מול בולטימור הוא היה סביר, אבל הפסיד והפעם, עם כמויות הניסיון הבלתי נגמרות שלו, הופעה טובה במשחק הפותח תעלה את היאנקיז על דרך המלך. בהתאם למה שיקרה עם סבאתיה בהמשך, פטיט עשוי להיות זה שיגיש במשחק בו היאנקיז יעמדו בפני סכנת הדחה או בפני עלייה, כך שגם שם הוא יצטרך להתעלות, רגע לפני, אולי, עוד פרישה.

אם דטרויט תנצח, ה-MVP של הסדרה יהיה:

מיגל קבררה, בלי צל של ספק. הטייגרס צלחו איכשהו את הסדרה מול אוקלנד, בעיקר בזכות ורלאנדר, תוך שהם רושמים ממוצע של 3.4 ריצות למשחק, ריצה שלמה פחות מאשר בעונה הסדירה. הרבה מהירידה הזו מגיע מקבררה, שלא ממש מצא את עצמו מול מגישיו של בילי בין והציב בעונה הרגילה ממוצע של כמעט... ריצה למשחק. אם הוא יהיה המניה הבטוחה של דטרויט, כמו בעונה הסדירה בה היה בלתי עציר, הוא ירים יחד איתו גם את המשך הליינאפ ובעיקר את פילדר, כך שהכל מתחיל ונגמר בכושר ובחדות של קבררה, שהממוצעים שלו תמיד נפלו בפלייאוף.

התחזית: קשה, באמת קשה לראות את היאנקיז עוברים את זה. 2:4 דטרויט