סינסינטי רדס - סן פרנסיסקו ג'איינטס 6:4 (סן פרנסיסקו ניצחה 2:3 את הסדרה ועלתה ל-NLCS)
כל שנה הפלייאוף ב-MLB מטורף, אבל נדמה שהשנה הסיפור יותר מוזר מתמיד. אחרי צמד משחקים במפרץ, סינסינטי הייתה בשליטה מוחלטת, עם שני ניצחונות ברורים ויתרון 0:2 בסדרה. כל מה שהרדס היו צריכים זה ניצחון ביתי אחד מתוך שלושה משחקים. היו צריכים, ולא השיגו.
לאורך כל העונה הסדירה סינסינטי לא הפסידה שלושה משחקי בית ברציפות, אבל זה קרה לה בזמן הכי לא מתאים מבחינתה ומי שהיה אחראי לכך, הוא המועמד הבכיר כנראה היום לתואר ה-MVP של ה-NL, באסטר פוזי.
סן פרסיסקו התפוצצה באינינג החמישי על הראש של מאט לאטוס, האמין בדרך כלל, שעד אותו רגע נתן משחק טוב. ברנדון קרופורד הכניס את הריצה הראשונה בטריפל, אנחל פגאן הכניס את קרופורד עצמו ואז הגיע פוזי, שעם בסיסים מלאים, העיף את הכדור ליציעי סינסינטי השבורה נפשית וקבע 0:6 ענק. הכוכב של פלייאוף 2010 והשחקן החם ביותר של ספטמבר שוב סיפק את הסחורה.
סינסי סירבה להיכנע ללא קרב והגיע לבסוף למאט קיין כדי לצמק את התוצאה, בין היתר בזכות הומראן של ריאן לודוויק. באינינג התשיעי סרחיו רומו כמעט הפסיד את המשחק לאורחת וספג ריצה נוספת, אבל הניצחון, השלישי ברציפות בחוץ, הלך לסן פרנסיסקו, שהפגינה אופי עילאי וזכתה בתמורה להמשיך עוד שלב בפלייאוף האדיר הזה. הניצחון הלך לקיין, עם חמישה ושני שליש וחמש הכשות, ההפסד שייך ללאטוס, שסיפק ארבעה ושליש עם ארבעה סטרייקאאוטים, אבל הרשה חמש ריצות. שמחה גדולה במפרץ, אכזבה עצומה באוהיו, המהפך המדהים הושלם.
וושינגטון נשיונאלס - סנט לואיס קרדינלס 1:2 (2:2 בסדרה)
הנשיונאלס לא יוותרו. כל השנה הם עבדו כדי להשיג את המאזן הטוב במייג'ורס ואת יתרון הביתיות בפלייאוף, אבל הפעם הם היו על סף הדחה, כשסנט לואיס נשארה צמודה ואיימה לעקוץ שוב.
עד שהגיע ג'ייסון וורת'. הרבה ביקורות חטף האאוטפילדר כשבחר לעזוב את פילדלפיה לטובת חוזה של מיליונים בבירה. אבל איפה פילי היום ואיפה הוא. וורת' ירה לווקאוף הומראן באינינג התשיעי, על הראש של לאנס לין והשאיר את הניצחון בוושינגטון, כדי לשלוח גם את הסדרה הזו למשחק חמש (הלילה, 2:37, ג'יו גונזאלס נגד אדם ווינרייט).
עוד קודם לכן, קייל לוהש היה טוב עם שבעה וחמישה, אבל העניק לאדם לרוש הומראן באינינג השני, לפני שקרלוס בלטראן סידר שוויון עם חבטת הקרבה באינינג הבא. רוס דטווילר עשה את שלו בוושינגטון עם שישה אינינגים סולידיים ואף ריצת חובה על שמו.
ניו יורק יאנקיז - בולטימור אוריולס 2:1 (2:2 בסדרה)
במשחק השלישי היה זה ראול איבנייז שהכריע אחרי 12 אינינגים, הפעם הניצחון הלך דווקא לבאק שואולטר ושחקניו, אחרי עוד לילה ארוך במיוחד, שכלל הפעם 13 אינינגים.
שני המאמנים כבר לא ממש יודעים את מי אפשר לשלוח לגבעה אחרי צמד הקרבות המתישים הללו, אבל כבר הלילה (23:07, סי סי סבאתיה נגד ג'ייסון האמל) מחכה לכולם המשחק המכריע, שם יכריע האופי והאמת, לא בטוח למי יש יותר אופי בסיפור הזה.
הומראן של נייט מקלאות' בחמישי העלה את האוריולס ליתרון, אבל היאנקיז חזרו מיד והבולפנים שמרו על האיזון עד שהגיע ג'יי ג'יי הארדי ועם דאבל על הראש של דייויד פלפס באינינג ה-13, שלח הביתה את מני מצ'אדו כדי לנצח ולקבוע שעוד סדרה מטורפת מגיעה למשחק חמישי.
אוקלנד אתלטיקס - דטרויט טייגרס 6:0 (דטרויט ניצחה 2:3 בסדרה ועלתה ל-ALCS)
הביתיות הייתה עם אוקלנד. גם המומנטום, אחרי שחזרה מפיגור של 2:0 בסדרה, הקהל היה שם בשבילה וגם אהדת הציבור לקבוצה הסימפטית הזו, שעשתה עונה חלומית. מה שלא היה לאוקלנד, זה את ג'סטין ורלנאדר.
במשחק הראשון בסדרה ורלאנדר, ה-MVP המכהן של הליגה, שבקרוב יוסיף כנראה עוד סיי יאנג לארון, התעלל באייז עם שבעה ו-11. הפעם הוא התעלה על עצמו, בדיוק ברגע הנכון, וסיפק קונצרט של תשעה אינינגים מלאים, 11 סטרייקאאוטים, ארבע חבטות והולכה בודדת. אין מילים.
ג'ארוד פארקר מנגד, היה חלש עם שישה ושליש, שש הכשות, אבל גם ארבע ריצות חובה וגם ככה אי אפשר להאשים אותו יותר מדי, כל עוד ורלאנדר מציג יכולת כזו. אוסטין ג'קסון הכניס שתי ריצות ונכנס בעצמו על הגשה פרועה של פארקר והטייגרס שנה שנייה ברציפות בגמר החטיבה.
