תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 26:40, מקום חמישי במערב
סיימה את העונה: הפסד 4:0 לספרס בחצי גמר המערב
אחרי שניצחו בתחרות על שירותיו של כריס פול - ועוד מול האחות המוצלחת מלוס אנג'לס - הקליפרס ניגשו לפתיחת העונה עם הסגל הכי חזק ומבטיח שהעמידו אי פעם. עם שפע מהלכי היילייטס שהצדיקו את הכינוי החדש " לו?ב? סיטי" (עיר ההאלי-הופ בתרגום סלנג חופשי), הקבוצה החזיקה במאזן מכובד של 7:15 שמיקם אותה בצמרת המערב ומעל הלייקרס. אך בתחילת פברואר צ'ונסי בילאפס גמר את העונה עם קרע בגיד אכילס השמאלי, ומאז עד לחודש לקראת סיום העונה, הקליפרס החלו לדשדש בבינוניות עם מאזן 14:11, שהגיע לשיאו בשלושה הפסדים רצופים. בדיוק כשנראה כי המאמן דל נגרו בדרך החוצה, פול חילץ אותו ממשבר זה והוביל את הקבוצה למאזן 5:14 עד סוף העונה, אך הפסדים בשני המשחקים האחרונים מנעו ממנה יתרון ביתיות בסיבוב הראשון מול ממפיס.
בסיום הרבע השלישי של משחק הפתיחה נראה כי יתרון הביתיות, הניסיון והקשיחות, אכן משחקים לטובת הגריזליס שהובילו בהפרש שיא של 27 נקודות. ואז פול הפגין את גדולתו כמנהיג תחרותי, התעקש בפני דל נגרו לקבל צ'אנס למחוק את הפיגור, ואכן חילץ את מאמנו מבור נוסף. הקליפרס גנבו את הביתיות והמשיכו ליתרון 1:3 שאותו כמעט ושמטו, אך בסופו של דבר ניצחו במשחק השביעי, שוב בחוץ. המאבקים הפיזיים בסיבוב הראשון הוחלפו בקרבות טקטיים בין המאמנים בחצי גמר המערב, אותם גרג פופוביץ' ניצח באותה קלות שבה הספרס שלו טיאטאו את הקליפרס הפצועים מחוץ לפלייאוף; וכך עונה שנפתחה בהייפ הסתיימה בהבנה שאין תחליף לעומק ולניסיון.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: למאר אודום (בטרייד מדאלאס), ג'מאל קרופורד (שחקן חופשי, פורטלנד), גרנט היל (שחקן חופשי, פניקס), ווילי גרין (שחקן חופשי, אטלנטה), מאט בארנס (שחקן חופשי, לייקרס), רוני טוריאף (שחקן חופשי, מיאמי), ריאן הולינס (שחקן חופשי, בוסטון)
עזבו: מו וויליאמס (בטרייד ליוטה), רג'י אוואנס (בטרייד לברוקלין), ניק יאנג (חתם בפילדלפיה), רנדי פוי (חתם ביוטה), ריאן גומס (שוחרר באמנסטי), קניון מרטין, בובי סימונס (שחקנים חופשיים)
אז הקליפרס בהחלט דאגו להוסיף עומק וניסיון לסגל, עם סדרת מהלכים שהפכו את הקבוצה לקונטנדרית אמיתית. כצעד ראשון הם האריכו חוזה לבלייק גריפין, שעם תום חוזה הרוקי שלו העונה, יישאר לחמש שנים נוספות בלוס אנג'לס תמורת 78.6 מיליון דולר. אומנם פול לא הלך בעקבות גריפין והחוזה שלו יסתיים בקיץ הבא, אך נראה שמניעיו הם כלכליים בלבד ואין בכוונתו לנטוש את הקליפרס. שני הצדדים אמרו - וגם עשו - את כל הדברים הנכונים בקיץ: הנהלת הקבוצה צירפה את למאר אודום בטרייד והחתימה את ג'מאל קרופורד על 21.3 מיליון לארבע שנים, שניים מזוכי תואר השחקן השישי של העונה בשלוש שנים האחרונות; ופול מצדו שכנע את צ'ונסי בילאפס להישאר, גרם לגרנט היל להעדיף את הקבוצה הפחות מדוברת מלוס אנג'לס, ולקינוח גייס גם את מאט בארנס.
התוצאה? אודום ובילאפס, שניים שעברו כבר בכמה קונטנדריות ואלופות, אומרים שזו הקבוצה הכי עמוקה שהיו בה. בעמדות 1, 2, ו- 3 אפשר להרכיב 3-4 שחקנים לגיטימיים ומעלה, גריפין ואודום מסוגלים להיות צמד הפאוור פורוורדים הטוב בליגה, ועמדת הסנטר אפורה אך ניתן לקושש ממנה כמה מקבצי דקות אנרגטיים של קשיחות (טוריאף), אורך (הולינס), וסמול בול התקפי (אודום). היל ובארנס יחזקו את השמירה על שחקני כנף, קרופורד יכנס לנעליים של מו וויליאמס וניק יאנג בתור סקורר מהספסל, גרין הוא סקורר נוסף שנע היטב בלי כדור וכבר שיחק לצד פול בהורנטס, ועל אודום יורחב בהמשך. הקליפרס מסוגלים להשתפר גם מבפנים הודות למחנה אימונים מלא, ועם שלושה שחקני מפתח צעירים ואתלטיים: גריפין וג'ורדן עבדו על הזריקה שלהם מחצי מרחק - ובעיקר מהעונשין - עם מאמן הקליעה בוב טייט; ואריק בלדסו הרשים בפלייאוף כאשר ניתנו לו מספיק דקות, ומתפקד היטב במשחקי קדם עונה בזמן שפול מתאושש מניתוח בבוהן.
הבעיה העיקרית היא שלא רק פול מתאושש מפציעות וניתוחים: גריפין נותח בברכיו הקיץ והחמיץ את האולימפיאדה, לטוב (פחות שחיקה בין עונה מקוצרת למלאה) ולרע (סופרסטארים נוטים לחזור משם ביכולת שיא). בינתיים מדווחים שמצבו הבריאותי הוא 100%, כך גם לגבי קארון באטלר אשר שיחק עם יד שבורה החל ממשחק מס' 3 מול ממפיס, אבל טוען שהגיע למחנה האימונים בריא, לראשונה זה שנים. בילאפס צפוי לחזור בסביבות דצמבר ואולי עוד לפני כן, אך נותר לראות איך המשחק והעמידות שלו יושפעו מאותה פציעה קשה. תוסיפו את ממוצע הגילאים בקבוצה שעלה בעקבות מהלכי הקיץ, ותקבלו סיכון גבוה לעונה רוויה בפציעות. האם גרנט היל בן ה-40 יכול לשמש כקמע נגד קללת הקליפרס, או שבלי הצוות הרפואי של פניקס גם הוא ייכנע לה?
מה מי מו
חמישייה: כריס פול, ווילי גרין (צ'ונסי בילאפס), קארון באטלר, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן
ספסל: למאר אודום, ג'מאל קרופורד, גרנט היל, אריק בלדסו, ריאן הולינס, מאט בארנס, רוני טוריאף
מאמן: ויני דל נגרו, עונה חמישית בליגה
מועמד לפריצה: רבים סימנו את דיאנדרה ג'ורדן כמועמד לפריצה אשתקד, בעיקר מתוקף הגעתו של פול שהייתה אמורה להפוך אותו לטייסון צ'אנדלר הבא. אך בעוד שקליטת מסירות להאלי-הופ זו הדרך הקלה לככב בהיילייטס, בשביל להשאיר חותם ממשי יותר על המשחק נדרשת עבודה קשה - וג'ורדן עבד קשה הקיץ, במקום לשכב על מי מנוחות עם החוזה המשודרג שלו. הוא השיל 13.6 קילו ממשקלו וירד ל- 8% שומן בלבד, והתאמן עם מאמני הקליפרס על עבודת הרגליים שלו, שמירה על איזון, ומהלכים בפוסט. ותיקי הקבוצה מתפעלים מיכולותיו החדשות בהתקפה, מכניקת הזריקה שלו השתנתה לגמרי (52.5% מהעונשין אשתקד), אבל יכולותיו בהגנה הן שמסוגלות להפוך את הקליפרס לאיום הגדול ביותר על אוקלהומה והלייקרס.
ג'ורדן שמר בפלייאוף אישית נהדרת על זאק רנדולף, כעת נותר לו להישמר מפאולים ולקרוא מהלכים בצורה הנכונה, כדי להתקרב לרמתו של צ'אנדלר כשומר קבוצתי, ולא רק כמטביע. רק למה לעצור שם? לטוריאף הוא מזכיר את ביל ראסל, במיוחד מבחינת יכולת החסימה שלו ביד שמאל; ואם נישאר לרגע במסגרת השוואות מוגזמות, אז ג'ורדן בנעלי ראסל מול דווייט הווארד הצ'מברלייני, יהפוך את היריבות בלוס אנג'לס לדבר האמיתי.
מועמד לדעיכה: אז כסאו של דל נגרו ניצל - הרבה בזכות פול כאמור - ובתחילת הפגרה הוא אף חיזק את מעמדו בקבוצה עקב עזיבת הג'נרל מנג'ר הקודם, ניל אולשיי. דל נגרו חבר לנשיא הקבוצה אנדי רוזיר ולמנהל סגל השחקנים גארי סאקס (שקודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר לאחרונה), והטריו הזה אחראי לכל מהלכי הקיץ המוצלחים שראינו מצד הקליפרס. הקבוצה גם מימשה את האופציה לשנה שלישית ואחרונה בחוזה של דל נגרו, ופה טמון הכלב. אולי הבעלים דונלד סטרלינג העדיף שלא לפטר את דל נגרו במהלך המשבר אשתקד, בהתאם לקמצנותו הנודעת לשמצה; אך בהנחה שפול יישאר לטווח הארוך וקובי בריאנט אכן יפרוש בעוד שנתיים, הקליפרס מסוגלים להיות הקבוצה מס' 1 בלוס אנג'לס, וזהות האיש שעל הקווים תקבע במידה רבה אם זו תהיה הגמוניה לטווח הארוך.
אפשר לסנגר על דל נגרו לאור הסדרה שהוא ניהל בסיבוב הראשון מול ליונל הולינס המוערך, אבל בשורה התחתונה מדובר בעוד מאמן שרוכב על גדולת הפליימייקר שלו, בדומה למייק בראון עם לברון או ביירון סקוט עם אותו כריס פול. הוא הפך סקוררים מגוונים כמו באטלר ובילאפס למיידי שלשות ותו לא - זרקו שיא קריירה של 4.1 ו- 6.3 שלשות למשחק - ואחוזי השדה ירדו בהתאם. מה גם שלא חסרים מועמדים ראויים לכיסא המאמן, כמו סטן ואן גנדי או מייק ד'אנטוני, אבל זו האופציה של ג'רי סלואן מנצח על הפיק נ' רול בין פול לגריפין שמציתה את הדמיון.
אקס פקטור: אחרי עונת שפל בדאלאס, איזה מין למאר אודום נקבל עם חזרתו לעיר המלאכים ולקבוצה שבה החלה הקריירה שלו? תנאי הפתיחה לקאמבק נראו מבטיחים, עד שאודום הגיע למחנה אימונים במשקל עודף ולא בכושר. אפשר לטעון שהוא יכול להיעזר במאסה הנוספת כדי להתמודד מול סנטרים כשהוא משחק לצד גריפין, אבל כרגע הניידות שלו נפגמה משני צדי המגרש. אם אודום יצליח להסיר חלודה במהלך מחנה האימונים וחודשי הפתיחה, אז הקליפרס יגיעו לפלייאוף מצוידים בנשק התקפי שלא היה להם אשתקד - ביגמן המסוגל לרווח את המשחק וליצור מבטים פנויים לשאר הקבוצה. רק שהולך ומסתמן כי פיל ג'קסון וקובי בריאנט היו אחראים במידה רבה להחזיק את למאר בפוקוס. האם פול מסוגל להוציא ממנו את המיטב? והאם בגיל 32 ולקראת סיום החוזה, אודום עדיין חש בתשוקה למשחק או שמוכן כבר לפרוש, ולהתפטם בממתקים עד שטבעות האליפות לא יעלו על אצבעותיו?
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: העומק בסגל מונע פציעות משמעותיות, גריפין הופך לבלתי עציר עם יד מחצי מרחק ומפגין שיפור בהגנה, ג'ורדן כבר לא חור בהתקפה ובעיקר סלע בהגנה, ואחוזי העונשין שלהם מטפסים לאזור ה- 65%. אודום חוזר לכושר משחק, קרופורד חוזר לכושר קליעה, והגנת הפרימטר בניצוחם של היל, בלדסו, באטלר ובארנס, מאפשרת לקליפרס להדיח את האחות הגדולה בחצי גמר המערב, אם כי לא מספיקה מול האתלטיות של אוקלהומה הביתית.
תסריט פסימי: פציעות על גבי פציעות, גריפין ממשיך להסתמך על כישרון טבעי בלבד ולפשל מהעונשין, כנ"ל עם ג'ורדן שמנסה לעשות יותר מדי בהתקפה ובכך מוסיף עברות תוקף לרפרטואר שלו, ושניהם נשארים מחרידים מהעונשין (2 מ-12 לג'ורדן בשני משחקי הכנה עד כה, 5 מ-11 לגריפין). קרופורד ואודום משחקים כמו שחקנים שישיים מצד היריבה עם יותר מדי מהלכי התקפה לא לעניין, ואחד מבין היל או בילאפס מתייאש מפציעותיו ופורש. מקום שביעי במערב התחרותי, הרבה מתחת לדאלאס שפתאום נראית כמו יעד עדיף עבור פול.
תחזית: הקליפרס בנויים נהדר, אבל שלושה סימני שאלה עיקריים מרחפים מעל הקבוצה - אודום, רמת הבריאות, ועד כמה תיראה מאומנת במקום מאולתרת. לכן היא צפויה לסיים מתחת לשאר הקבוצות שהעפילו לחצאי גמר המערב אשתקד, ולהתחרות בדאלאס, ממפיס ודנבר, אולי על חודו של משחק כפי שכבר קרה בשנים האחרונות במערב. מקום 4-6 עם סבירות גבוהה לחזור לחצי הגמר גם ללא ביתיות, אך נמוכה יותר ביחס להעפלה לגמר המערב, שזו תקרתם המוחלטת תחת המאמן הנוכחי.