זה היה תור הזהב השני של הכדורגל הוולשי, אחרי זה של שנות ה-50 בראשותם של ג'ון צ'ארלס ואיבור אולצ'רץ'. איאן ראש ומארק יוז כיכבו אז בחוד של הדרקונים, ובחלק האחורי הופיעו השוער נוויל סאות'הול ושחקני ההגנה פאט ואן דן האו וקווין ראטקליף, שלושתם מאברטון שזכתה בשנות ה-80 בשתי אליפויות, גביע אנגלי וגביע אירופה למחזיקות גביע.
אלו היו גם שנותיו היפות של הכדורגל הסקוטי. קני דלגליש, גרהאם סונס, גורדון סטראכן, אלכס מקליש, סטיב ניקול וג'ים לייטון, הופעות רצופות במונדיאלים, מעמד בכיר בכדורגל העולמי והופעות מעוררות כבוד של הקבוצות המקומיות במפעלים האירופאים.
20 ומשהו שנים חלפו מאז אותן שנות ה-80 העליזות, אבל לא לחינם בחרה התקשורת הבריטית להתכונן למשחק בין שתי הנבחרות הבריטיות הללו בסוף השבוע הקרוב במוקדמות הגביע העולמי 2014, על ידי עיסוק נרחב במשחק אחד זכור, אי שם ב-10 בספטמבר 1985, כשעל הפרק עמדה העפלה לגביע העולמי במקסיקו כעבור פחות משנה.
למשחק האחרון שלהן בבית ז' במוקדמות הגביע העולמי 1986 באזור האירופאי, התייצבו ווילס וסקוטלנד כשלכל אחת מהן שש נקודות (ניצחון זיכה אז בשתי נקודות), בדיוק כמו ספרד, אלא שלשתיהן היה יחס שערים עדיף על פני היריבה מחצי האי האיברי. ניצחון היה עשוי לשלוח את כל אחת מהן למונדיאל מהמקום הראשון, או לכל הפחות היה מבטיח את המקום השני בבית ומפגש פלייאוף עם אוסטרליה הנחותה משתיהן בהרבה.
באותו קמפיין, ווילס הביסה את ספרד 0:3 ברייסקורס גראונד שברקסהאם. היא גם גברה על בולגריה באותו אצטדיון במוקדמות יורו 1984, הביסה שם את רומניה 0:5 במשחק ידידות ב-1983, וכעבור שנה ניצחה שם את אנגליה 0:1 בטורניר בריטיש הום צ'מפיונשיפ, שכבר חלף מן העולם.
ההרגשה בווילס הייתה שרייסקורס גראונד יהיה המקום הנכון לארח בו את סקוטלנד, אבל בהתאחדות העדיפו אצטדיון גדול יותר ובחרו בניניאן פארק בקרדיף, למורת רוחו של המאמן מייק אינגלנד. לימים אמר האיש על הקווים ש"ההתאחדות העדיפה את קרדיף כדי להרוויח עוד 24 אלף פאונד, אבל אם היינו מנצחים ברקסהאם, העלייה לגביע העולמי הייתה שווה לה חצי מיליון".
בווילס ידעו שלסקוטלנד יספיק תיקו כדי להקדים אותם בזכות יחס שערים עדיף, אבל הדרקונים כבר חזרו מגלזגו עם 0:1 יקר באותו קמפיין ובהתאחדות היו משוכנעים שלא צריך את האצטדיון ברקסהאם כדי לנצח. אחרי הכל, הם היו הפייבוריטים נוכח לא מעט היעדרויות בסגל היריבה. "כשהם חסרים כוכבים כמו קני דלגליש, סטיב ארצ'יבלד, אלן האנסן והקפטן המורחק, גרהאם סונס, הסקוטים ידעו שהם מגיעים למשחק כאנדרדוג", מסופר על ההתמודדות באתר הרשמי של פיפ"א.
כ-39,500 צופים בניניאן פארק ראו פתיחה שתאמה את התחזיות. 13 דקות מהפתיחה התגבר פיטר ניקולאס על שני שחקני הגנה סקוטים באגף שמאל, שלח כדור רוחב למרכז הרחבה, ומארק יוז בעט בלי לעצור, מ-11 מטרים, שטוח ופנימה. 0:1 לווילס.
שמונה שנים לפני כן נפגשו שתי הנבחרות למשחק מכריע במוקדמות הגביע העולמי 1978 וסקוטלנד ניצחה 0:2 והעפילה לטורניר בארגנטינה, הרבה בזכות שריקה שגויה לפנדל לזכותה מצדו של השופט הצרפתי רוברט וורץ. עכשיו, עם יתרון 0:1 ויכולת עדיפה, הוולשים כבר היו יכולים להריח נקמה ספורטיבית ועלייה למונדיאל שני בתולדותיהם, הראשון מאז 1958.
במשך דקות ארוכות החזיקה הנבחרת המקומית ביתרון, אבל הסקוטים סירבו להיכנע ובדקה ה-81 נגיעת יד של דייויד פיליפס בתוך הרחבה העניקה להם פנדל. דייבי קופר ז"ל, שנשלח לכר הדשא במקום גורדון סטראכן 20 דקות לפני כן, הכניע את נוויל סאות'הול שלא היה רחוק מלהדוף, וקבע 1:1. ווילס תקפה בחמת זעם ב-10 הדקות שנותרו עד הסיום, אבל לא הצליחה להכניע את השוער אלן ראף, שהחליף במחצית את ג'ים לייטון אחרי שזה איבד עדשת מגע. חלק מהשחקנים המאושרים בכחול חגגו על המגרש, למעלה מ-10,000 סקוטים קפצו ושרו ביציעים, ובאותם רגעים אף אחד מהם לא ידע על הדרמה שהתחוללה על הקווים.
עם שריקת הסיום נראה מאמן סקוטלנד, ג'וק סטין, לשניות מעטות במצלמות הטלוויזיה כשהוא נישא במהירות לאזור חדרי ההלבשה. השדרים הבריטים לא שיערו שטרגדיה עומדת בפתח ואחד מהם ניסה להסביר ש"זה היה משחק מותח גם עבור אנשים שלא היו מחויבים למשחק, לא כל שכן עבור המאמן".
אגדות רבות התרוצצו באותו יום על הדשא, אבל גם על הקווים. את סקוטלנד אימן אז ג'וק סטין (אלכס פרגוסון שימש כעוזרו), המאמן הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הסקוטי ואחד מהגדולים בתולדות הכדורגל הבריטי. המאמן בן ה-62 הוליך את סלטיק שנים לפני כן לתשע אליפויות רצופות אחרי 27 שנים בהן היא זכתה בכתר פעם אחת בלבד (אם כי צריך לציין שהליגה הופסקה במהלך מלחמת העולם השנייה), והפך אותה מקבוצה אנונימית מחוץ לאי הבריטי, לשם דבר באירופה בזכות זכייה מהוללת בגביע אירופה לאלופות ב-1967 והעפלה לגמר כעבור שלוש שנים.
על פי עדויות מאוחרות יותר, באותו יום בקרדיף, סטין חולה הלב בחר שלא לקחת את התרופות הקבועות שלו מפני שהרגיש שהן מפריעות לו לתפקד במאת האחוזים, והרי זהו משחק של להיות או לחדול מבחינת הנבחרת שלו. עם שריקת הסיום, הוא שילם על כך ביוקר.
גורדון סטראכן, שהוחלף בדקה ה-61 וישב על הספסל לא רחוק מהמאמן, סיפר השבוע: "אני זוכר שג'וק ניגש לאחד מהצלמים וביקש ממנו לזוז, והדבר הבא שאני זוכר זה שהאיש הגדול התמוטט". מאמן ווילס באותו משחק, מייק אינגלנד, הוסיף: "הוא צעד כמה מטרים, שם את הידיים על החזה, ונפל ארצה".
בהודעה לתקשורת מסר רופא נבחרת סקוטלנד, מנתח הלב סטיוארט היליס: "בשעה 21:15 מר סטין התמוטט ונלקח לחדר הרפואי באצטדיון. התנאים שם היו מצוינים והיה לנו את כל מה שהיינו צריכים. אבחנו שהוא לקה בהתקף לב ושהוא זקוק לטיפול דחוף. אחרי כחצי שעה בה נעשו כל המאמצים האפשריים, מותו נקבע בשעה 21:50".
יומה הגדול של נבחרת סקוטלנד, הפך ליומה העצוב. בעיתון "גלזגו הראלד" כתבו יום למחרת: "אלפי אוהדים סקוטים שמוקדם יותר חגגו, עמדו בדממה מחוץ לניניאן פארק בשעה שהמשלחת של ההתאחדות עזבה בשקט לשדה התעופה של קרדיף. זה היה המסע העצוב ביותר בהיסטוריה של הספורט הסקוטי".
העיתונאי איאן פול הוסיף באותו יום: "אם ג'וק סטין הציב דרישות גבוהות לשחקנים ששיחקו תחתיו ב-25 השנים שלו על הקווים, הרי שהוא דרש לא פחות מעצמו. המחיר של המסירות הגדולה הזו הגיע בעוד רגע גדול. הלחץ השפיע עליו לא פעם מאז שהוא התחיל לאמן את הנבחרת, אבל הוא היה מאושר רק כשהוא היה מעורב עד כאב בהתרגשות הכרוכה בכדורגל. הוא מת בזמן שעשה את מה שאהב".
סטין מת כמאמן הכי מצליח של נבחרת סקוטלנד, הישג ששופר בעתיד על ידי קרייג בראון. הוא ניהל 68 משחקים, ניצח ב-30 מהם, הפסיד ב-25 וסיים 13 מהם בתיקו. יחד עם זאת הוא ייזכר לעד בזכות התרומה האדירה שלו להיסטוריה של סלטיק, ייזכר גם בזכות העובדה ש"הוא מת בזמן שעשה מה שאהב", כפי שנכתב עליו שוב ושוב בגרסה הזו או דומות לה, ב-27 השנים שחלפו מאז נשם את נשימתו האחרונה בניניאן פארק.
סקוטלנד עברה את אוסטרליה ועלתה לגביע העולמי עם אלכס פרגוסון על הקווים, ווילס סיימה סופית במקום השלישי אחרי שכעבור כשבועיים ספרד ניצחה את איסלנד 1:2 והמשחק בין שתי הבריטיות, שנפתח כחגיגת כדורגל דרמטית, ייזכר תמיד כזה שהכדורגל הפך בו למשני.