אז הקלאסיקו (לא זה של ספרד...) סיפק משחק טוב, אבל בלי יותר מדי דרמות של השניות האחרונות. מי שצריכה לצאת מאוכזבת היא בעיקר דנבר, שירתה לעצמה ברגל בכל הזדמנות עם איבודי כדור שלומיאליים. מנגד, נראה שהפטריוטס מצאו לעצמם משחק ריצה שסופסוף מאזן את ההתקפה. היה תענוג לראות את שני הסופרסטארים הכי גדולים של הליגה בעשור האחרון שוב מתמודדים אחד נגד השני.
שבוע שני ברציפות שבגרין ביי מפסיקים לשחק בחצי השני. גם השבוע הפאקרס שמטו יתרון מבטיח, רק שהפעם הם גם נענשו בהפסד מביך לקולטס בשניות האחרונות. כן, הקולטס שיחקו עבור המאמן שלהם ובאו טעונים רגשית. אבל דברים כאלה לא אמורים לקרות לאחת הקבוצות הבכירות בליגה. גרין ביי במצב רע כרגע, כשאמנם יש עוד זמן לתקן, אבל פיגור של שני משחקים אחרי מינסוטה ושיקגו שמובילות את הבית בשלב כל כך מוקדם בעונה לא מבשר טובות להמשך הדרך. זו דרך שמעכשיו צריכה להיות כמעט נקייה מטעויות ומהפסדים, ולפי המצב בבית ובכלל בחטיבה נראה ש-10 ניצחונות לא יספיקו להיכנס לפלייאוף. וכאילו לא חסרות שם צרות, השבוע הם מתארחים אצל הקבוצה הטובה בליגה. יוסטון תרצה לספק עוד הצהרת כוונות, בעוד לגרין ביי זה משחק קריטי שבא בשלב מאוד מוקדם של העונה. הפאקרס לא יכולים להרשות לעצמם פיגור של שלושה משחקים בתוך הבית. בואו נראה איך ה-MVP של הליגה מגיב ללחץ הזה.
נחזור לרגע לסיום המשחק של פילדלפיה בשבוע שעבר נגד הג'איינטס. מייקל ויק טען שהוא יודע לשמור על הכדור, אחרי שלא איבד ולו פעם אחת במשחק. נריץ קדימה לשבוע 5. דאון ראשון מקו שני היארד של הסטילרס, כדור של פילדלפיה. איזה מהלך גאוני אנדי ריד מחליט להריץ? לתת לויק את הכדור לריצה דרך האמצע. זה הסתיים בהשמטה של הקוורטרבק, הראשונה מתוך שתיים שהיו לו במשחק. כנראה שריד שכח שזה בכל זאת ויק, ששתי ההשמטות שלו עלו לקבוצה ביוקר, בייחוד הראשונה שעלתה לקבוצה שלו בלפחות שלוש נקודות שהיו חסרות בסוף המשחק. כנראה שבאמת אי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים. אגב, אתם יודעים איפה טרנט קול וג'ייסון באבין? לא? זה בסדר, גם האיגלס לא מוצאים אותם. חמישה משחקים ורק שבע הפלות ק"ב להגנה של פילדלפיה. לא מספיק.
אמרנו לכם שניו אורלינס לא גרועה כמו המאזן שלה. השבוע הסיינטס קצרו את הניצחון הראשון שלהם על חשבון סן דייגו, שפתחה חזק אבל עשתה את זה בעיקר על קבוצות חלשות. ומה נאמר על דרו בריס והשיא שקבע? 47 משחקים רצופים על מסירה לטאצ'דאון, שיא ענק. כמה אירוני שזה בא נגד סן דייגו, האקסית שלו.
200 יארד על הקרקע לאחמד בראדשו? אתם צוחקים עלי? כבר התחילו לדבר על כך שהוא גמור וצריך לתת לבראון ולרוקי ווילסון יותר את הכדור. בראדשו שמע, לקח לתשומת ליבו וענה לכל המבקרים עם משחק קריירה. לנוכח הפציעות שיש לכחולים משני צדי הכדור, היה נראה שקליבלנד תהווה אתגר יותר רציני, ואכן, לפי פתיחת המשחק זה גם נראה ככה, אבל איליי את קרוז בשילוב של בראדשו עזרו לכחולים לדלג בקלילות יחסית. בשבוע הבא הכחולים פוגשים שוב את הניינרס, עימות שלאורך ההיסטוריה סיפק משחקים נפלאים. היריבות שדי דעכה מאמצע שנות ה-90 מתחדשת ביתר שאת בשנים האחרונות. ההתקפה מספר 2 בליגה פוגשת את ההגנה מספר 2 בליגה. יהיה חם בהמשך הישיר של משחק הפלייאוף אשתקד.
ואם בג'איינטס עסקינן, איפה הפאס ראש שלהם? חמישה משחקים לתוך העונה וג'סטין טאק את אוסי יומניורה את ג'ייסון פייר פול עם שמונה הפלות בלבד. לא ברור מה קורה שם, אבל החבר'ה האלה צריכים לספק את הסחורה. הדבר המדאיג יותר הוא שגם נגד הריצה טאק ויומניורה מתקשים מאוד.
300 יארד באוויר ועוד 300 יארד על הקרקע. למי שייכת שורת הסטטיסטיקה הזאת? לא לגרין ביי, גם לא לג'איינטס וגם לא לניו אינגלנד או בעצם לכל מעצמה התקפית אחרת בליגה. השורה הזאת שייכת לסן פרנסיסקו. אם לא הייתי רואה הייתי מתקשה להאמין. ללא ספק, הניינרס מוכנים למפגש החשוב עם הג'איינטס, ההתקפה מתקתקת וההגנה הרשתה רק שלוש נקודות מאז ההפסד למינסוטה. אם ההגנה הזאת תמשיך ככה ותספק טבעת על הדרך, היא ללא ספק תכנס לרשימת ההגנות הטובות בהיסטוריה.
הניינרס הם תענוג של קבוצה בהגנה, אבל השיפור האמיתי דווקא בא בצד ההתקפי. אלכס סמית, למרות כל מגבלותיו, וההתקפה בראשותו מציגים שיפור של כמעט שבע נקודות למשחק לעומת אשתקד. כשיש לך הגנה כזאת עם חוליית בליינבקרים הטובה בליגה זה שיפור עצום. ועדיין, המפתח שלהם היה ונשאר יחס איבודי הכדור. כפי שהם נראים עכשיו הכל דופק כמו שעון. השאלה היא האם הם לא מגיעים לשיא טיפה מוקדם מדי. לא עדיף שישמרו יכולת כזאת למשחקים החשובים של סוף העונה ושל הפלייאוף?
עוד שבוע, עוד ניצחון מכוער של סיאטל. ההגנה שנבנתה שם מצוינת, מסוג ההגנות שתמיד משאירות את הקבוצה עם סיכוי לנצח את המשחק. כמה חבל שההתקפה אפילו לא בגדר הסביר, משום שלו הייתה הסיהוקס היו נראים הרבה יותר מרשימים ומקבלים יותר כותרות. כל משחק שלהם נראה כמו מאבק לחיים ולמוות, נשיכות, שריטות ובסוף, למרות שליטה כמעט מוחלטת, הם מנצחים בקושי. יהיה מעניין לראות משחק בין הסיהוקס לבין הניינרס, שציפו לקחת את הבית שלהם בהליכה. כרגע, זה לא נראה קרוב לציפיות של סן פרנסיסקו ומי שתדע לשרוט ולנשוך יותר טוב תנצח את הבית.
סופרמן האמיתי לא עושה את אותה טעות פעמיים, ומכאן שקאם ניוטון הוא, כנראה, מתחזה. שבוע שני ברציפות שבו ברגעי ההכרעה ניוטון שומט כדור, אבל העיקר שהוא ממשיך עם הפוזות למצלמה. שמישהו בקרוליינה יכניס את הילד לשיחה וימנע ממנו לחזור על אותן טעויות. תכלס, ניוטון מתחיל להזכיר לי מישהו שפעם שיחק בליגה והיה נחשב לדבר הבא. דאנטה קולפפר, זוכרים?
אם וושינגטון רוצה לצאת מהמרתף של הבית שלה, מייק שנאהאן צריך לשנות כמה דברים. הדבר העיקרי שצריך לקרות הוא ההבנה שלו שהסיכוי שלו לנצח קיים רק אם רוברט גריפין השלישי בריא. הרדסקינס צריכים לצמצם את כל מהלכי הקולג' שנותנים לגריפין את החופש לרוץ. לרוץ ולהיפצע. אלה לא מכללות שבהן התיקולים יותר מעודנים. פה, קוורטרבק שמתחיל לרוץ הוא מטרה. כשגריפין פצוע לוושינגטון אין סיכוי, וזו בוודאי לא הדרך להגן על שחקן שכל כך רצית ושילמת מחיר כבד להביא אותו. אם וושינגטון לא תשכיל ללמוד זאת, היא תוכל לשאול את דונובן מקנאב איך כל היארדים שהוא רץ אליהם במהלך הקריירה השפיעו עליו ועל קיצור הקריירה שלו.
זמנים משתנים וקבוצות מאבדות זהות. אבל האם יש קבוצה בליגה שכל כך איבדה מהזהות שלה כמו טנסי? בעבר הלא רחוק ידעת בדיוק מה אתה מקבל מהטייטאנס, קבוצה קשוחה מאוד משני צידי הכדור. קבוצה שקשה להזיז נגדה את הכדור והתקפה שמציגה משחק ריצה אימתני. קבוצה עם ניחוח של פעם. בשנים היפות טנסי הייתה מדורגת בין הראשונות במשחק הריצה, היום בין האחרונות, כשרק 30 אחוז ממהלכי ההתקפה הם מהלכי ריצה, בעוד ההגנה נראית כמו מסננת. מי שמקבלת את המנטליות של טנסי ההיא זו סנט לואיס. משחק הגנה קשוח, לא מרבה לעשות טעויות, עם רץ אחורי שמסוגל לסחוב אותה על הכתפיים. האחראי על כל השינויים הללו הוא ג'ף פישר, בעבר מאמן הטייטאנס. קשה לראות את כריס ג'ונסון נשאר בנשוויל בעונה הבאה, והאמת היא שהוא צריך התחלה חדשה באווירה חדשה, בקבוצה שאולי תצית מחדש את הקריירה שלו.
שני משחקים היו משחקי זוועה: אריזונה אצל הראמס והמשחק הנוסף של בולטימור את הצ'יפס. כן, המשחק הראשון הציג שתי הגנות לא רעות בכלל, ובסופו של דבר, כמו שקורה הרבה במשחקים הגנתיים, המשחק מוכרע על דבר פשוט שנקרא מהלכים גדולים ומי שמסוגלת לייצר אותם. הראמס ייצרו בדיוק שני מהלכים גדולים בכל המשחק וזה הספיק. מנגד, ראינו פשוט תצוגת זוועה מצד בולטימור וה'ציפס וכל מילה נוספת על המשחק הזה פשוט מיותרת. המשותף למשחקים הללו? שלוש מתוך ארבע הקבוצות יצטרכו בעתיד הלא רחוק לחשוב על פתרונות אחרים לעמדת הק"ב שלהם, ואם פלאקו לא יתחיל להראות סימני שיפור רציניים בקרוב, גם בולטימור תצטרף למסע החיפושים.
17. זה מספר הפעמים שקווין קוב הופל בשני המחזורים האחרונים. זה קרה 23 פעמים מאז פתיחת העונה. יש ק"ב בליגה שלא מפילים אותם כל כך הרבה במהלך עונה שלמה, על אחת כמה וכמה בשני משחקים. חלק מזה קורה באשמת קו ההתקפה של אריזונה, אבל חלק לא מבוטל מזה באשמת קוב עצמו. אי אפשר לצפות שקו ההתקפה יצליח לחסום מעבר ל 3-4 שניות. הבעיה היא שגם אחרי 5-6 שניות קוב עדין לא משחרר את הכדור. הוא מהסס, לא מדויק ובקיצור - זוועה. אולי צריך לנסות לרוץ יותר, אולי צריך ללכת עם מהלכים שמשאירים יותר אנשים לחסום. משהו צריך להשתנות בהתקפה אחרת, ולמרות המאזן וההגנה החזקה את הפלייאוף הקרדינלס יראו מהבית. אגב, קחו את מה שנאמר על קלווין ג'ונסון שבוע שעבר ותגידו את זה גם על לארי פיצג'רלד. כמה חבל שאחד התופסים הטובים אי פעם תקוע במדבר.
ואם בהפלות ק"ב עסקינן, בשלושת המחזורים האחרונים אנחנו רואים תצוגות מקבוצה אחת שמצליחה להפיל הרבה את הק"ב. לפני שבועיים אלו היו הסיהוקס עם שמונה הפלות על רוג'רס. בשבוע שעבר מיאמי עם שמונה הפלות של קוב והשבוע הראמס עם תשע. אלה לא בדיוק קבוצות שלפני העונה נראו כמו מפלצות ביצירת לחץ או בהגעה אל הק"ב. מנגד, קבוצות שעל הנייר נראו חזקות בתחום או שהיו מהמובילות אשתקד, כמו הניינרס, פילדלפיה, בולטימור והג'איינטס, עדיין לא ממש פוגעות.
נחשו מי צייץ בטוויטר ושלח מסר לקרקס של הליגה? כאילו לא חסר בג'טס ליצנים, טרל אואנס צייץ שהוא פנוי מוכן ומזומן להצטרף אליהם ולהיות המושיע. השאלה היא האם באמת צריך שם עוד אחד כזה? האמת היא שכמו שסאנצ'ז נראה כרגע, גם אואנס בשיאו לא היה עוזר. סאנצ'ז פשוט לא ברמה של ק"ב פותח בליגה, מה גם שיש שם כבר אחד שהוא על תקן המושיע - טים טיבו. מצד שני, כמו שהם נראים כרגע יותר גרוע לא יכול להיות, אז לפחות שיביאו את T.O כדי לראות מה נשאר לו לתת.
