דטריוט פיסטונס: תקועים בצד הדרך

מאזן בעונה שעברה: 41:25

סיימה את העונה: מקום עשירי במזרח, אבל במרחק ניכר של עשרה ניצחונות ממקום בפלייאוף.

חמישייה: ברנדון נייט, רודני סטאקי, טיישון פרינס, יונאס ירבקו (ג'ייסון מקסיל), גרג מונרו.

ספסל: ג'ייסון מקסיל, אנדרה דארמונד, וויל ביינום, ג'וני פלין, צ'ארלי וילנואבה, קורי מגטי, קים אינגליש, אוסטין דיי, קייל סינגלר, סלאבה קראטסוב.

מאמן: לורנס פרנק, עונה תשיעית כמאמן ראשי בליגה.

מועמד לפריצה: המשחק של גרג מונרו פרץ קדימה כבר בעונה שעברה. העונה הזאת היא העונה של גרג מונרו לפרוץ גם לתודעה של צופה ה-NBA הממוצע. המכשול הגדול שלו בדרך לשם הוא שהמשחקים של הפיסטונס בשנים האחרונות אפילו רלוונטיים פחות מהכלכלה של דטריוט. אולם לזכותו נזקפת העובדה שהוא עדיין לא קרוב לגרד את התקרה שלו: בעונתו השנייה בליגה, על אף שהיה השחקן הטוב ביותר של הקבוצה, מונרו התרוצץ על המגרש 31.5 דקות לערב בלבד, בהן רשם 15.4 נקודות ו-9.7 ריבאונדים.

כשהוא נכנס לעונתו השלישית בליגה, לורנס פרנק עשוי לשחרר את הרצועה, ולאפשר למונרו להתכתב עם 36 דקות לערב, ואם כך יקרה, ומונרו רק ישמור על ממוצעיו לדקה (ואל דאגה, הוא ישפר אותם), הוא יעמיד לערב ממוצעים של כ-18 נקודות ו-11 ריבאונדים. מספרים כאלו בעונה שעברה היו מצרפים אותו למועדון האקסקלוסיבי של האוורד, ביינום ולאב, שהם לא אולסטארים בלבד, אלא השחקנים הטובים בעמדה שלהם – האוורד וביינום הסנטרים הטובים בליגה, ואם לא מחשיבים את לברון כפאוור-פורוורד, לאב עשה הוא מספר ארבע הטוב בליגה.

אז מונרו עדיין לא נמצא שם, אבל אם יצליח העונה להתקרב לאחוזי עונשין שהציג במחצית הראשונה של העונה שעברה, לחפות בחטיפות על מה שהוא לא חוסם, ולהמשיך להיות ריבאונדר התקפה טוב – העונה הקרובה יכולה להיות הצעד הראשון שלו בדרך להיות כוכב גדול בליגה הזאת.

מועמד לדעיכה: מהתבוננות בספסל של דטריוט נראה שלא ברור בדיוק מי לא מועמד לדעיכה? וויל ביינום נתן בעונה שעברה את עונתו הרעה (והפצועה) ביותר בליגה (36 משחקים, 5.7 נקודות ב-14.3 דקות לערב), ומעמדו עלול להתערער נוכח הגעתו של ג'וני פלין. פלין בעצמו, עשוי העונה להפוך רשמית מהבחירה השישית בדראפט לרכז שלישי, וזאת תוך שלוש עונות בלבד. ג'ייסון מקסיל בעונת חוזה, עשוי לראות את ירבקו המתקמבק מפציעה מכחיד את דקותיו, ואוסטין דיי עשוי למצוא עצמו נדחק מהרוטציה עקב הגעתם של סינגלר ומגטי. על מגטי עצמו אין הרבה מה להוסיף, מעבר לאזכור הפציעות הכרוניות, ועל צ'ארלי ווילנואבה אין הרבה מה להוסיף מעבר לבדיחות בטעם רע או גיחוך על דחיקתו החוצה מסגל הנבחרת של הרפובליקה דומיניקנית.

דווקא כשיש כל כך הרבה חשודים מיידים, המועמד לדעיכה מפתיע ומגיע ממקום אחר ולא צפוי; הרוקי אנדרה דארמונד עשוי למצוא עצמו דועך כבר בעונתו הראשונה, וזאת מסיבה פשוטה מאוד – דארמונד שחקן כדורסל הרבה פחות טוב ממה שפורסם טרם תחילת העונה שעברה, כאשר הצטרף למכללת קונטיקט. הבלגן שרחש באותה עונה בקונטיקט, רק המחיש את חסרונותיו של דארמונד: הוא אומנם אתלט וגבוה, אבל ריבאונדר לא טוב, בעל אחוז עונשין מהמביכים שליגת המכללות ראתה, ושחקן התקפה בוסרי ביותר. אז עברה לה עונה בקונטיקט, ודארמונד צנח בדראפט עד לדטריוט בבחירה התשיעית (התחיל את העונה, בתחזית שייבחר בבחירה הראשונה), ועדין ההייפ לא שכך: למרות דיווחים חיובים ממחנה הקיץ במישיגן, אוהדי הקבוצה שמצפים לצמד הענקים מונרו-דארמונד, יגלו שקיבלו שחקן שאפילו בווקום של דטריוט יתקשה לקבל דקות, ושכדי לבנות לעצמו קריירה בליגה כסנטר משלים עליו להיפטר משאריות ההייפ המלוות אותו ומכבידות עליו – כי מה שציפו ממנו שיהיה הוא כנראה לא יהיה.

אקס פקטור: בעונתו היחידה במכללות מיצב עצמו ברנדון נייט כשחקן נהדר, אבל גם כזה שנעדר יכולות של רכז קלאסי; עונתו הראשונה בדטריוט הייתה תמונת מראה לכך: נייט הרשים וגם נבחר לחמישיית (שהשנה הייתה שביעיית) העונה, אבל גם מסר מעט מדי, בטח ביחס לכמה שאיבד. הבעיה של דטריוט היא שהקו האחורי של נייט וסטאקי הוא הטוב ביותר שהיא יכולה להעמיד, וכאשר רוב הכישרון בקבוצה מתנקז לעמדה מספר חמש (או בכל עמדה שמונרו יבחר לשחק), מיצוי הכישרון עובר דרך רכז שיודע שעבודתו היא להכניס כדורים לצבע. בתום העונה, החוזים הרעים עליהם חתום ג'ו דומארס, יתחילו להתנדף, והקבוצה תמצא עצמה בצומת דרכים דרמטית. העונה הנוכחית של דטריוט תיבחן גם לפי יכולתו של נייט להוכיח שהוא יכול להיות הרכז שינהיג את הקבוצה, לצד סטאקי, מונרו, פרינס, ומי שדומארס יצליח לשכנע להגיע לדטריוט.

תסריט אופטימי: נייט-סטאקי-מונרו מתגלים כשלישייה מובילה במזרח, ופרינס נראה כמו הנסיך המדליק שהיה בעשור הקודם. עם הפיכתם לקבוצה שלא משאירה כלום על המגרש, הפסיטונס משייטים לא רק לחוף המבטחים של הפלייאוף אלא למעמד האהוב של הסוס השחור בליגה.

תסריט פסימי: נייט וסטאקי מוכיחים העונה סופית שהם לא מסתדרים ביחד, ומכריחים את דומארס לתכנן את העתיד ללא אחד מהם. דטריוט נראית פחות כמו הבד-בויז ויותר כמו חבורה של ווילנואבות. מונרו המוכשר מונע מדטריוט יותר כדורים בלוטרי.

תחזית: "שנה באה, שנה חלפה, ושום דבר לא השתנה". מונרו ישתפר, נייט ינסה להוכיח שהוא יכול להיות רכז מן המניין בליגה, ובאותה מידה היה אפשר להעתיק את הסיקור מהשנה שעברה: הפיסטונס גרועים, אבל לא גרועים מספיק, דטרויט תסיים קצת "גבוה מדי", ותהיה קצת רחוקה מהפרוספקטים המובילים של דראפט 2013.

מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי