שניות לאחר ניצחון הליגה הראשון שלו כמאמן מכבי חיפה, ראובן עטר נראה אתמול כמו פרסומת להקלה. החיוך האיר את הצ'ק פוסט, התלתלים עשו לעצמם פן, והסמל פירק בקבוק מים כאילו היה ההגנה הצרפתית בפארק דה פראנס ב-1993. "זוכר את ניצחון הליגה האחרון שלך עם מכבי חיפה?", שאלתי, וגלגלי השיניים של עטר החלו לרדוף אחרי עצמם. "כשחקן?", שאל, למרות שידע שכמאמן לא היה כזה עד אתמול. "כן, כשחקן". עטר לא זכר. "ניצחתם 0:2 את הפועל חיפה", הרמז נזרק לאוויר. "זה היה עם אברם, לא?". כן, גרנט, מאי 2002, לפני יותר מעשור. עטר החליף את ננאד פראליה בדקה ה-80 של הדרבי, סימן W ומאז לא ידע מה זה ניצחון ליגה עם המועדון הבכיר בכרמל. אתמול עטר שוב ידע. "האמת", הודה, "כבר שכחתי איך זה מרגיש. עברתי תקופה קשה. איזו הקלה". ואז דיבר, בנינוחות, על דברים שאומרים אחרי ניצחון, והכל בחיוך גדול. עשר שנים עברו לו בין הלחיים.
אתמול, לפני המשחק. ימינה מול שווארמה חאזן, שמאלה אחרי רחוב תל אביב, הגלגלים כבר מטפסים לבד על המדרכה. בתחנת הווינר הקרובה רצים שני הימורים גדולים. הראשון: מכבי חיפה הולכת להתפרק על הפועל רמת גן. השני: 50 אחוז שהולכים לפרק לך את האוטו. בקרית אליעזר יש שני מקומות טובים. ביציע הכבוד, ובקומה השלישית של ליסין 9, הבניין שמעבר לכביש. ארבעה ירוקים השתלטו על המרפסת, ראומה וייצמן קיבלה את הכבוד. אשת הנשיא השביעי של מדינת ישראל עוד לא התיישבה וכמעט ראתה 0:1 מפתיע של יוגב בן סימון.
אדין צוצאליץ', שמפסיד לרוטציה באופן קבוע, חזר שוב לסוף שרשרת המזון עם פציעה מוקדמת. אל המגרש נזרק לירוי צעירי, ההוא והקיזוז. מחריב האליפות ב-2010 דווקא קיבל תשואות. "אנחנו ממש לא כועסים עליו", הסבירו כמה אוהדים ירוקים. "לא איבדנו את התואר ההוא בגללו, אלא בגלל אלישע לוי והשחקנים שלנו". צעירי עוד לא הכניס חולצה למכנסיים וכבר קיבל קרן לתוך הראש. אבל פה זה לא הוליווד, והרומנטיקה תיאלץ לחכות.
אז הגיע הסרט של ישראל זגורי - פעם ירוק, גם אתמול. צעירי חילץ כדור באגרסיביות ראויה להערכה, זגורי הגיב בטיפשות ראויה להרחקה. ריינשרייבר לא היסס, שלף אדום והעיף את הנזק למקלחת. לא ברור מה בער לקשר בדקה ה-37. 0:0, אין לחץ, והטאלנט בוחר לקצוץ את הרגליים ולהפקיר את הקבוצה. מבית הדין הוא בטח יקבל רק משחק אחד בחוץ, מפרדי דוד הוא צריך לקבל חודשיים. העבודה של זגורי הושלמה שתי דקות לפני המחצית. חן עזרא הגביה, דינו אנדלובו נגח, 0:1 לחיפה, איזה רעש. ראובן עטר שחרר כל כך הרבה אוויר, שבליסין 9 כמעט נפלו מהמרפסת.
ברוב שלבי המחצית השנייה מכבי חיפה שיחקה חלש, כמו בחמשת המחזורים האחרונים. למזלה, הפעם זה היה מול רמת גן. קבוצה חמודה, חס וחלילה שלא יותר. כמו מול הפועל תל אביב במחזור הראשון, כמו מול בני יהודה במחזור שני, החבר'ה של פרדי באו להציק, לא להרביץ. "משהו באמת היה חסר", סיכם קרלוס צ'קאנה והניד את הראש כלא יודע מה. "אנחנו מגיעים להזדמנויות, מניעים כדור, משחקים יפה, אבל...". בעוד מיציע ג' המשיכו לתמוך, להלהיב ולהרעיש, היציעים היותר אמידים והפחות סבלניים הראו לשחקנים מה הם חושבים. חמש דקות לסיום התפתח תור גדול לכיוון היציאה. "בושה", סינן אוהד מאוכזב, "תראו איך אנחנו נראים. רמת גן, בעשרה שחקנים, יותר טובים מאיתנו".
ואז רמת גן הצטמקה לתשעה שחקנים. ברנאר אוננגה עצר את אוראל דגני באמצע מתפרצת. צהוב שני בדרך לסבן לזגורי את הגב. "למכבי או הפועל תל אביב בחיים לא היו מרחיקים שחקן בסיטואציה הזו", התלוננו ברמת גן. התבנית מהמחצית הראשונה הועתקה בשלמותה, כי אחרי ההרחקה בא העונש. אביחי ידין, נייד וחד, קלט את עידן ורד בקצה של העין. ורד הקפיץ מעל ארקין, נגח ועשה תחרות עם הכדור מי יגיע ראשון אל הרשת. ורד הפסיד, 0:2 לחיפה. הקשר התפנה לדפוק חיבוק למאמן הכושר אורי הראל פרס על העבודה האישית בתקופה האחרונה, שעה לפני כל אימון. ורד נכנס אתמול בדקה ה-74, ובסביבתו מספרים שהוא לא כל כך רגיל ולא כל כך אוהב את הסטטוס הזה, אבל מקבל אותו. ואין כמו גול כדי להירגע.
ריינשרייבר שרק ניצחון ראשון לעטר, בחדר ההלבשה הירוק חגגו באופן זהיר. "עוד לא עשינו כלום", אמר אחד השחקנים, "אבל השתחרר המון לחץ". ידין יצא מחויך ("טוב לי פה, ברוך השם"), אייל גולסה פחות. דקה הוא לא ראה אתמול, ואולי הקארמה התחילה רק עכשיו להעניש על מחטף לאציו. בצד העגום, פרדי כינס את הקבינט הביטחוני והסתודד עם טל חן. לפי המילים שיצאו, ולפי תנועות הידיים, כמה שחקנים באדום צריכים להתכונן לבום. האיצטדיון התרוקן, חאזן התמלא. בפינה ישב שימי ריגר, אוהד רמת גן, אכל ורטן. "השופט ניצח 0:2", פסק האייקון. יש מצב ששמחה הגזים קצת, אבל לא שופטים אדם באמצע הפיתה.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il