וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סיכום השבוע בפוטבול: רצים לשום מקום

יובל קליין

3.10.2012 / 21:15

משחק הריצה החלש פוגע בג'טס, הבעיה שגם באוויר הם לא משהו, זאת בניגוד למאט ריאן. יובל קליין על המחזור הרביעי

זה היה אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות הענף. אפשר להשוות אותו לפיגור של שבעה טאצ'דאונים בתחילת הרבע האחרון. כן, עד כדי כך היה גדול הקאמבק של נבחרת אירופה נגד נבחרת ארצות הברית בריידר קאפ ביום ראשון. למקרה שאתם לא מכירים את הריידר קאפ, מדובר בטורניר גולף המתקיים פעם בשנתיים ומשתתפים בו השחקנים הטובים באירופה ובארצות הברית. מה הקשר לפוטבול? את מצבם של השחקנים האירופאים, אפשר להשוות ללא מעט קבוצות ששיחקו באותו יום ברחבי הליגה.

סן פרנסיסקו הגיעה שאננים למינסוטה בשבוע שעבר וחטפו בראש, אך לא נתנו לזה להשפיע עליהם ורמסו את הג'טס. כך היה גם עם ניו אינגלנד, שבשבוע שעבר רשמה הפסד כואב ברבע הרביעי בבולטימור וירדה בפיגור למחצית בבפאלו, אך בסוף רצה כל הדרך לניצחון. ומה לגבי שיקגו? לפני שבועיים הדובים הציגו חורים בקו ההתקפה ובידיים של ברנדון מרשל, אבל ביום שני החולף הם הגיעו לג'רי-לנד בדאלאס, שם מרשל רשם משחק של 138 יארדים וטאצ'דאון וההגנה, בראשות בריגס וטילמן המצוינים, הזכירה לכולם מה משמעות המונח "ברס D". כנ"ל לגבי גרין ביי, שנשדדה על ידי השופטים בסיאטל והתאוששה מול ניו אורלינס השבוע.

דונלד דרייבר שחקן גרין ביי פאקרס קופץ ליציע למבו פילד. By: Jonathan Daniel, GettyImages
דוןנלד דרייבר והפאקרס הראו הרבה אופי השבוע מול ניו אורלינס/GettyImages, By: Jonathan Daniel

המשותף לכל הקבוצות הללו זה האופי. קבוצות טובות מוצאות דרכים לנצח משחקים ואין להן משברים, רק מעידות קטנות. הן פספסו מדרגה אחת בדרך למעלה, אבל מחזיקות במעקה בשתי ידיים יציבות. הן לא נותנות למכשולים, פציעות ושופטים לעצור אותם. זו הדרך בה אנו מודדים אופי של קבוצות, ובשבועיים הקרובים תימדד האיכות של ניו יורק ג'טס.

לא משנה מה יקרה בשבועיים האלה, או עד סוף העונה, יהיו כאלה שיגדירו את העונה של הג'טס כחסרת מזל, בגלל הפציעות של דארל ריוויס שגמר את העונה מול מיאמי ושל סנטוניו הולמס, שכנראה הצטרף אליו על ספסל הניתוחים במשחק מול סן פרנסיסקו. אלא שכאמור, קבוצות טובות מוצאות דרכים לנצח משחקים והשאלה האם הג'טס ימצאו את הדרך מהותית מאוד לעתיד המועדון.

בשנתיים הראשונות של רקס ריאן כמאמן הסילונים, הוא הוביל את הקבוצה פעמיים למשחק האליפות של ה-AFC, והפסיד. שתי הסיבות המרכזיות להצלחת הקבוצה היו ההגנה ומשחק הריצה. אם בוחנים את משחק הריצה של הג'טס בארבע השנים האחרונות, אפשר לראות ירידה משמעותית אצל הרצים האחוריים שלה. ב-2009 , תומאס ג'ונס הוביל את חבורת הרצים, שרשמה 4.5 יארדים בממוצע לנשיאה. בשנה שאחרי, לדניאן טומלינסון וחבריו הגיעו ל-4.4 בממוצע. שון גרין לקח את תפקיד הרץ האחורי המרכזי בשנה שעברה ועדיין מחזיק בו, אך הוא לא מצליח לעמוד בסטנדרטים. ב-2011, הג'טס רצו כ-1,000 יארד פחות מאשר ב-2009 ואילו השנה הם עם טאצ'דאון בודד וממוצע חלש של 3.2 יארדים לנשיאה.

שון גרין שחקן ניו ג'טס. Kathy Willens, AP
הרץ המרכזי של הג'טס לא מספק תוצאות בשנתיים האחרונות. שון גרין/AP, Kathy Willens

אז לאן נעלמו אלף היארדים? הם עברו לאוויר, שם מארק סאנצ'ז קיבל יותר אחריות על משחק ההתקפה. הקוורטרבק הכפיל את כמות היארדים והטאצ'דאונים שלו בשנה שעברה לעומת עונת הרוקי שלו, אך דבר אחד נשאר זהה: אחוז המסירות המוצלחות, 55.1 בלבד. המספר הזה הוא כחמישה אחוזים פחות מהממוצע בליגה ואם זה נראה לכם רע, חכו עד שתגלו שהשנה סאנצ'ז צנח עד ל-49.2 אחוזים, המספר הנמוך מבין כל הקוורטרבקים הפותחים בליגה.

למרות שמדובר בארבעה משחקים בלבד, ולמרות שניו יורק הביאה מאמן התקפה חדש, החשש הוא שהמספרים של סאנצ'ז יישארו כמו שהם, מה שיוריד מהג'טס שניים או שלושה ניצחונות העונה. פתרון אפשרי מבחינת הקבוצה הוא מהלך אמיץ, כזה שלא נהוג לעשות ב-NFL באמצע העונה או בכלל ולהחתים בטרייד רץ אחורי בכיר, שיחזיר את הקבוצה לסגנון המשחק של השנתיים הראשונות של ריאן.

ההחתמה של ג'ונתן גריימס, הרץ מסגל האימונים של יוסטון, לא תשפר את הקבוצה, וקשה לראות איך התופס ג'ייסון היל, שהצטרף לקבוצה היום, ישנה משהו משמעותית. אם הקבוצה באמת מאמינה בסאנצ'ז, היא צריכה לנסות להשיג שחקן בקליבר של מוריס ג'ונס דרו, תמורת טים טיבו שלא באמת תורם משהו לקבוצה, או אולי להביא את מארק אינגרם מניו אורלינס, שתוותר בקרוב על העונה. המצב הזה נכון גם לגבי ג'מאל צ'ארלס או פייטון היליס מקנזס סיטי צ'יפס.

הבעלים וודי ג'ונסון, שהכריז שניצחון של מיט רומני חשוב יותר מעונה חיובית של הג'טס, צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שהוא כנראה הולך להפסיד בשתי החזיתות, אך לפחות באחת מהן, אצל הג'טס, יש לו יותר יכולת לשנות את הדברים.

מארק סאנצ'ז שחקן ניו יורק ג'טס. Wilfredo Lee, AP
המספרים הכי גרועים בליגה. סאנצ'ז/AP, Wilfredo Lee

עוד שחקן שמצא את עצמו עם הגב אל הקיר ביום ראשון היה מאט ריאן, שקיבל את הכדור יארד אחד מהאנדזון שלו, ללא פסק זמן, בפיגור נקודה ועם 59 שניות על השעון מול קרולינה. מהלך פליי אקשן של ריאן מצא את רודי וויט ל-59 יארדים ומשם, הקיקר מאט בריאנט סידר ניצחון רביעי העונה לאטלנטה המושלמת. לפי הניו יורק טיימס, זו הייתה הפעם השלישית בקריירה של ריאן בה הוא מתחיל מהלך ניצחון עם פחות מדקה לסיום, רק פעם אחת פחות מדן מרינו ומארק סאנצ'ז (כשמגיעה מילה טובה, צריך לתת אותה לקוורטרבק של הג'טס).

באותו משחק, לפנת'רס הייתה הזדמנות ללכת על דאון רביעי ויארד בודד, שהיה מבטיח להם את הניצחון, אבל הם בחרו לשים את הכדור אצל ריאן, שיצא לדרייב ניצחון 17 בקריירה. אם איליי מאנינג, טום בריידי, ארון רוג'רס או דרו בריס היו עומדים מולם, סביר להניח שהפנת'רס, שמחזיקים ברצים מוכשרים כולל הקוורטרבק שלהם, היו הולכים על הדאון הרביעי, אך הם לא התייחסו למאט ריאן כקוורטרבק מובחר וזה עלה להם במשחק. אחרי ארבעת המשחקים הראשונים, ריאן מציב את עצמו גבוה מאוד ברשימת ה-MVP וכאשר סביבו חבורה מוכשרת הכוללת בין היתר את רודי וויט, חוליו ג'ונס וטוני גונזאלס, זה יכול להיגמר ביותר מתואר השחקן המצטיין, אולי גם עם טבעת.

מאט ריאן שחקן אטלנטה פאלקונס. Kevin Cox, GettyImages
איזה ווינר! מאט ריאן/GettyImages, Kevin Cox

אי ג'יי גרין מחייב אותנו לרשום אותו באותו משפט עם אנדרה ג'ונסון, לארי פיצג'רלד וקלווין ג'ונסון. לפני שבועיים, התופס של סינסינטי היה אחראי ל-41 מהמהלכים ההתקפיים של קבוצתו והשבוע הוא התעלה על עצמו, כש-48% מהיארדים של הבנגאלס מגיעים דרכו. באותם שני משחקים הוא רשם למעלה מ-100 יארדים אוויריים ויש לו טאצ'דאונים כבר שלושה שבועות ברציפות.

בניגוד לגרין, דז בריאנט מדאלאס רשם ביום שני את משחק ה-100 יארד פלוס המגעיל ביותר בהיסטוריה. הוא הפיל שתי מסירות והיה אחראי לכך שטוני רומו נחטף כל הדרך לאנדזון של הקאובויס. כמובן שרומו אשם גם כן, אחרי הכל הוא מסר לחמש חטיפות, אבל בעונתו השלישית בליגה, אפשר לצפות מבריאנט שיזכור לאן הוא צריך לרוץ ויתפוס את הכדורים, במיוחד במאנדיי נייט, לעיני האומה כולה. לתופס של דאלאס יש את הפוטנציאל לתפוס את המסירה שתפס רודי וויט ל-59 יארד ויש לו את הפוטנציאל להיות חלק מרשימת התופסים שמופיעה בפסקה הקודמת, אבל אין לו את הראש לעשות זאת.

אם כבר הזכרנו את משחק הריצה של הג'טס, הנה סטטיסטיקה מעניינת מאוד: פילדלפיה איגלס במאזן של 1:10 במשחקים בהם לשון מקוי מקבל 20 נשיאות ומעלה.

אריזונה ומינסוטה במאזן 1:7, דטרויט וניו אורלינס ב- 7:1. בדיוק כמו שכולם ציפו. בערך.

פוטבול בוואלה! ספורט

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully