אז שבוע 4 נכנס לספרים, והאמת שהיה אחלה מחזור. לא הרבה הפתעות וכמה קבוצות שכרגע מתחרות מי הגרועה ב-NFL, אבל הליגה פתוחה לגמרי, לא מעט קבוצות נמצאות במאזן 2:2 והדרך עוד ארוכה ומפותלת מאוד.
השופטים הרגילים וה"טובים" חזרו ואיתם גם השריקות שאליהן התגעגענו כל כך. הם קיבלו מחיאות כפיים לפני המשחקים מהקהל, ונראה שהסדר והמשמעת חזרו גם הם. אבל האם החזרה המהירה הזו אכן מושפעת מהטעות הגדולה שהעניקה לסיאטל ניצחון על גרין ביי, או מכיוון שהם השפיעו בצורה ישירה לא רק על תוצאת משחק, אלא גם על עיר אחת קטנה וזניחה אי שם במדינת נוואדה שנקראת לאס ווגאס? היו שמועות שהמשחק הזה השפיע על כ-400-500 מיליון דולר בהימורים. בקטנה, אתם יודעים. ותעזבו את זה שגם השבוע גרין ביי כמעט נדפקה בגלל שופטים.
כמה נואשים שם בניו יורק ג'טס? דארל ריוויס קרע רצועות בברך במחזור הקודם, והם מסרבים בינתיים לשים אותו ברשימת הפצועים ובעצם להשבית אותו לעונה הנוכחית. בואו נצא מנקודת הנחה שהכל ילך חלק אחרי הניתוח ובשיקום ריוויס לא יחזור לפני אזור סוף ינואר. במילותיו של מנהל הקרקס רקס ריאן, יש סיכוי של 0.002% שהוא יחזור העונה, אז למה למנוע ממנו לשחק בסופרבול?
מבזק חדשות לרקסי אם תהיה נוכח בסופרבול, זה יקרה משום שקנית או קיבלת כרטיס אחד מתוך עשרות אלפים. וכאילו לא חסרות שם צרות, עכשיו סנטוניו הולמס, התופס הבכיר שלהם, נפצע. אז יש להם אחד שרוצה להיות ק"ב שמשחק אותה תופס בדמות המשיח טים טיבו ורץ אחורי שמשחק כרגע כמגן פינה. האם זה הזמן לתת למי שטען שהוא התופס השני בטיבו בקבוצה, מגן הפינה אנטוניו קרומרטי, לעבור למשבצת הרסיבר? הרי כמה גרוע זה יכול להיות?
מה עם הפאמבל של הולמס? נראה שהשופטים טעו פה, ובענק. איפה החוק של שחקן שמוותר על המהלך - PLAYER GIVING HIMSELF UP? לא ברור לי איך הם לא ראו שהוא נפצע והשמטת הכדור באה ישירות בגלל זה. קשה להסכים עם ההחלטה הזאת של הזברות. שוב, הבכירות, לא המחליפות.
אוי, דטרויט. כבר אמרתי שמשהו לא מתקתק שם. אם דברים לא ישתנו במהרה, את הפלייאוף הליונס יראו מהבית. ההתקפה לא עובדת, הקבוצות המיוחדות לא מיוחדות בכלל וההגנה גם כן לא מתפקדת. מה כן מתפקד שם כרגע? נותר רק לקוות שהקריירה של מגהטרון לא תיגמר כמו זו של בארי סנדרס, שפרש בגלל מיאוס מהקבוצה ומצבה.
מיהו שחקן המכללות הבכיר שמיועד ללכת בבחירה הראשונה? אתם בוודאי שואלים את עצמכם על מה ההתעניינות. היא נובעת מכך שניו אורלינס ואולי גם ניו יורק ג'טס מתחילות לרחרח. במקרה של הסיינטס והג'טס יש איזשהו עיוות. ניו אורלינס לא קבוצה של 4:0, היא שיחקה מספיק טוב לנצח בלמבו, אבל אתה טוב כמו המאזן שלך, והמאזן שלהם הוא 4:0. הג'טס לא קבוצה למאזן 2:2, זו קבוצה של 4:0, לפחות לפי איך שהיא משחקת מאז הניצחון על הבילס.
מצד שני, במשחק שהיה עבור הפאקרס הכל או כלום, הם סופסוף נראו טוב אבל רק למשך 30 דקות. בחצי השני הם לא הבריקו וניצחו בשיניים. אם תיקו היה תוצאה מקובלת, הוא היה משקף את המשחק מול ניו אורלינס. זה המקום לשאול האם יש פנקסנות מצד השופטים, האם הם הרגישו שהם חייבים להחזיר לגרין ביי על השבוע שעבר ועל הפאמבל השערורייתי של דארן ספרולס. הזברות דאגו לפצות כאשר שרקו הולדינג גבולי בבעיטת שער השדה שהייתה מכריעה את המשחק לטובת הסיינטס. אתם תחליטו למה.
מברוק לאטלנטה, שממשיכה להרשים. הפאלקונס ניצחו, אמנם, בשיניים את קרוליינה, אבל ניצחון הוא ניצחון. כיף לראות איך מעונה לעונה מאט ריאן מתקדם ומשתפר, וכרגע נראה שהעונה הוא בשל לפריצה קדימה. אם ימשיך כך, ריאן בהחלט יכול להוסיף את השם שלו לרשימת העילית של הליגה. אבל העונה עוד ארוכה, ארוכה מאוד ועוד נכונות הרבה התפתחויות בעלילה.
מריו מי? זה בדיוק מה שעובר בראש של יוסטון כששואלים שם לגבי מריו וויליאמס, שכזכור עזב לבפאלו. לא קל להחליף שחקן בקליבר של מריו, אבל מי שעוזר להשכיח אותו הוא ג'יי ג'יי וואט ושבע הפלות הק"ב שלו עד כה העונה. וכן, טביעת האצבע של וויחד פיליפס ניכרת בהגנה. יוסטון אכן נראית כמו הקבוצה החמה והטובה בליגה, אבל כמו לאטלנטה, גם לה עוד צפויים משחקים קשים והעונה ארוכה. כמה כיף לטקסאנס שבשבוע הבא הם מקבלים קבוצה די גמורה מנטלית בדמות הג'טס לרפד את הסטטיסטיקה ולאסוף, לכאורה, ניצחון קל. ובכל זאת, צריך לזכור שהג'טס כרגע קבוצה נואשת, ואין דבר מסוכן יותר בליגה הזאת מקבוצה נואשת שהולכת לשמוע במשך שבוע שלם כמה היא גרועה וכמה אין לה סיכוי.
ברוך הבא לעונת 2013, כריס ג'ונסון. למרות ההפסד ליוסטון, ואולי גם בגלל הפציעה ללוקר, טנסי הראתה מחויבות לנשק הכי קטלני שלה, והוא סיים עם 25 נשיאות ומעל 140 יארד על הקרקע. רק שימשיכו כך, ואז אולי יהיה להם סיכוי לצאת מהמרתף של הבית.
הייתכן שמשהו טוב קורה בעיר השמש הנצחית של סן דייגו? בשקט, בלי הרבה רעש וצלצולים ותשומת לב תקשורתית, הצ'ארג'רס פותחים חזק את העונה. אבל העונה היא כמו מרתון, ומה שנחשב הוא לא איך אתה מתחיל אלא איך אתה מסיים. מצד שני, הניצחונות שלהם באו על נמושות הליגה ובשבוע הבא הם יוצאים לביקור בביג איזי. זה משחק שעל הנייר נראה קל, אבל מתישהו ניו אורלינס נטולת הניצחונות תרצה להתחיל לשחק על הכבוד שלה. בעוד שבועיים יהיה חם כשדנבר תגיע לביקור, ואז יהיה אפשר לאמוד את הצ'ארג'רס טוב יותר.
כן, פייטון מאנינג עוד נראה חלוד פה ושם וההתקפה בדנבר לא ממש מתקתקת כמו שאנחנו היינו רגילים לראות בעבר ממאנינג והקולטס, אבל משבוע לשבוע רואים איך החלודה יורדת וההתקפה מתחילה להיות משומנת יותר. נגד אוקלנד זה נראה מעולה.
אז התחילו להגיד שבריידי זקן והפאטס לא משהו העונה. נו, אז דיברו. כל עוד בליצ'יק שם ובריידי שם, הם תמיד יהיו רלוונטיים. לעולם לא להספיד קבוצה שבראשה עומדים מאמן וק"ב שביום מן הימים יהיו בהיכל התהילה. כן, אולי אני קצת קופץ גבוה מדי לאור הטחינה של בפאלו, אבל תודו זה היה מרשים. בשבוע הבא הפאטס פוגשים את פייטון וחבורתו. זה יהיה מבחן הרבה יותר רציני לשתי הקבוצות, מה גם שבבית החלש שבו ניו אינגלנד משחקת הפסד לא יהיה אסון. מה שכן, נוסטלגי זה בהחלט הולך להיות, מפגש בין שני ק"ב בקליבר הזה היה חסר.
אוי, מיאמי . במקום להיות מקום ראשון בבית עם מאזן של 1:3 אתם במקום האחרון עם מאזן של 3:1, אחרי שברון לב בעקבות הפסד בהארכה שבוע שני ברציפות. חסרי אופי או חסרי ניסיון? כנראה שגם וגם.
טוב, אז אחרי שבשבוע שעבר הם נראו מצוין, הכחולים של הג'איינטס לא היו במיטבם נגד פילדלפיה. ועדיין, למרות המשחק החלש במיוחד של ההגנה, אי אפשר לבקש יותר מאשר לקבל את הכדור שתי דקות לסיום כאשר כל מה שצריך זה שער שדה על מנת לנצח. אבל החלטות תמוהות בהחלט של קופלין את גילברייד לקראת הסוף, וכמובן הבעיטה שהייתה קצרה במעט, מנעו מהפך של הרגע האחרון. במאזן של 2:2 המצב של הכחולים סביר, אבל שני ההפסדים באו לקבוצות מתוך הבית, וזה רע מאוד להמשך הדרך ומאבקי הפלייאוף.
יש משהו בפילדלפיה שבשנים האחרונות רודף את הכחולים. כנראה שזה המאזן 1:8 במפגשים האחרונים. תמיד נראה שלקראת העימות עם הג'איינטס האיגלס לא באים בסיטואציה הכי טובה, אנדי ריד משנה את דרכו ואת תוכניות המשחק הרגילות של האיגלס והם מנצחים וצוברים מומנטום. מברוק למייקל ויק שיצא בחיים מהמשחק הזה, ולא פחות חשוב - שמר על הכדור, דבר שהיה אתגר עבורו בשלושת המשחקים הראשונים של העונה.
מארי כריסטמס, שיקגו. כנראה שטוני רומו החליט להקדים את חג המולד כדי לשחק את התפקיד הנחשק של סנטה קלאוס, או שפשוט דעתו הוסחה על ידי חנות ההלבשה התחתונה של ויקטוריה סיקרט שנפתחה באצטדיון. כך או אחרת, תהי הסיבה אשר תהיה, הוא חילק לא פחות מחמש מתנות לשיקגו, שתיים מהן תורגמו ישירות ל-14 נקודות. אוי רומו, אוי דאלאס.
גם דז בריאנט עמוס הכישרון לא בדיוק עזר לרומו עם כדורים ששמט, וגם בריאנט יושב על ספסל הנאשמים בחטיפה הראשונה שבאה בעקבות קצר בתקשורת. אבל אוגלטרי יושב לבד על ספסל הנאשמים כי הוא היה האחראי לחטיפה השניה. רק שלא תתחיל שם מחלוקת סביב הק"ב, כי יש להם על הספסל אחד בשם קייל אורטון שבהחלט יכול לפתוח ורק ממתין בסבלנות. מה שבטוח, טוני רומו לא עוזר לעצמו כרגע והוא משחק זוועה. האמת, כך גם כל ההתקפה של דאלאס.
ההתעקשות על משחקי חמישי בלילה נראית לי מוזרה. זה נחמד כשזה בא לקראת סוף העונה, אבל לשחק ביום חמישי לאורך כל העונה נראה מוזר. מוזר גם שבעלי הקבוצות הסכימו לזה. הלא גם כך, עם חוקי העבודה החדשים הקבוצות מתאמנות פחות, ועכשיו גם מקצרים להם באופן משמעותי את ההתאוששות אחרי משחק וגם פוגעים בהכנה לקראת המשחק הבא.
