ברוקלין נטס: מה שווה כל הטוב הזה?

מאזן בעונה שעברה: 44:22

סיימו את העונה: במקום ה-12 במזרח.

העונה האחרונה של הנטס בניו ג'רזי לא הייתה כזאת שמישהו ירצה לזכור. זו הייתה העונה המלאה הראשונה של דרון וויליאמס בקבוצה, ובכל הקשור לאחוזים מהשדה (40.7), אסיסטים (8.7) ואיבודים (4) - העונה החלשה ביותר שלו מאז שהיה רוקי. הכוכב השני של הקבוצה, הסנטר הצעיר ברוק לופז, נפצע פעמיים בכף רגל ימין ושיחק רק חמישה משחקים. בלעדיו לא ממש היה סנטר בקבוצה של אייברי ג'ונסון, שהייתה מהחלשות בליגה באחוזים מהשדה שלה ושל היריבות, ריבאונד הגנה וגגות.

יש שחקן בליגה שהיה יכול לפתור את כל הבעיות האלה, קוראים לו דוויט הווארד. העונה של הנטס עמדה בסימן ניסיונותיו העיקשים של הג'נרל מנג'ר בילי קינג להנחית בקבוצה את סופרמן ולהפוך אותו לפנים של הפרנצ'ייז עם המעבר לברוקלין. עם יד חופשית מהבעלים - המיליארדר הרוסי מיכאיל פרוחורוב, קינג הגיע קרוב מאוד לטרייד בדד-ליין, ולפי השמועות זה היה דוויט עצמו שטרפד את המהלך ברגע האחרון כחלק משאיפתו לשגע את כל העולם, אשתו, הילדים והכלב. במקום טרייד על דוויט, קינג ביצע מהלך שנראה די תמוה - הביא לקבוצה מפורטלנד את ג'רלד וואלאס עם חוזה גמור ונתן את בחירת הדראפט הגבוהה של הקבוצה, מוגנת רק טופ 3 (בסופו של דבר זו הייתה הבחירה השישית בדראפט).

היו גם שלוש נקודות אור בקבוצה, נזכיר אותן בקצרה: 1. עוד עונה טובה של קריס האמפריז, שממוצעי הדאבל-דאבל המרשימים שלו סדרו לו ולאשתו החביבה, קים קרדישיאן, תוכנית ריאליטי מצליחה והפכו אותו לסלבריטי. באופן מפתיע, הנישואים לא החזיקו מעמד ועכשיו קים יוצאת עם חבר של אחד מבעלי הקבוצה. 2. פתיחת עונה מוצלחת לרוקי מרשון ברוקס שבהמשך נרגע. 3. ג'רלד גרין, פעם פוטנציאל ענק שסירב להתממש, שחזר לעניינים בדרך המסורתית של הצטיינות בליגת הפיתוח, חוזים לעשרה ימים ואז חודש נהדר של 15 נקודות למשחק.

באו: ג'ו ג'ונסון (בטרייד מאטלנטה), מירזה טלטוביץ' (מקאחה לבורל), רג'י אוונס (חופשי, מהקליפרס), סי ג'יי ווטסון (חופשי, משיקגו), ג'רי סטקהאוס (חופשי, מאטלנטה), אנדריי בלאץ' (אמנסטי מוושינגטון), ג'וש צ'ילדרס (אמנסטי מפיניקס), טיישון טיילור (רוקי, בחירה 41), טורניקה שנגליה (רוקי, בחירה 54, שיחק בשרלרואה).

עזבו: אנתוני מורו, דשון סטיבנסון, ג'ורדן וויליאמס, יוהאן פטרו (ארבעתם בטרייד לאטלנטה), ג'ורדן פארמר (טרייד לאטלנטה ומשם לאפס אנדולו הטורקית), ג'רלד גרין, סונדיאטה גיינס (שניהם לאינדיאנה), שלדן וויליאמס (עבר לשאלון הצרפתית).

אחרי שנים של התלבטות בנושא, משפחת הנטס סוף סוף עוברת מהפרבר לעיר הגדולה. הבית כבר מוכן - אולם הברקליס סנטר, הצעצוע החדש שפרוחורוב מימן לתושבי ברוקלין, נחנך בהופעה של ג'יי זי, שהייתה האירוע המדובר ביותר בניו יורק בשבוע שעבר שלא כלל טושים אדומים. הבכורה שלו כאולם כדורסל תהיה, איך לא, בדרבי מול הניקס. הקבוצה השנייה של ניו יורק לא תיקרא על שם העיר אלא על שם הרובע ברוקלין, אולי עם תקווה לייצר זהות שונה מהניקס, שמשחקת במנהטן היוקרתית, ולהתסיס את היריבות הבין-רובעית בתפוח הגדול. ברוקלין נטס הייתה יכולה למצב עצמה כקבוצה של העם, של הניו יורקרים האמיתיים, אלמלא הייתה שייכת לאוליגרך רוסי והמוטו שלה לא היה "כסף זה לא בעיה".

עם המוטו הזה קינג התפנה לשתי המשימות שלו בקיץ - להשאיר את דרון וויליאמס ולהביא את דוויט הווארד. השנייה עשתה את מירב הרעש, ובצדק - ה-NBA זו ליגה של סופרסטארים ובלי שחקן בקליבר של סופרמן קשה מאוד להתברג בצמרת הגבוהה. אחרי שגם הצעה שכללה את לופז, האמפריז, ברוקס ובחירות דראפט שאיכשהו עוד נשארו לנטס לא עזרה, קינג נכנע והחתים מחדש את לופז והאמפריז. כשרואים מה אורלנדו קיבלה בסופו של דבר, קשה שלא לתהות אם קינג לא היה צריך להתעקש יותר ולחפש קבוצות נוספות שיעזרו לגבש חבילה שמתאימה לצרכים המשונים של המג'יק.

כדי לשכנע את דרון, שחוזר במרץ על ידי דאלאס, שברוקלין בונה קבוצה רצינית, קינג הביא את ג'ו ג'ונסון והחוזה העצום שלו מאטלנטה והשאיר את ג'רלד וואלאס בקבוצה תמורת עוד חוזה כבד. זה עבד - דרון חתם גם הוא על חוזה מקסימום בברוקלין. מפתה לבקר את קינג על החוזים המוגזמים והארוכים שהוא סיפק בקיץ הזה (כמחווה לבעלי לב חלש ויתרתי על המספרים), אבל בהינתן המוטו הוא עשה בדיוק מה שהוא צריך - בנה קבוצה ראויה בכל מחיר. גמישות מול תקרת השכר בכל מקרה לא הייתה יכולה להיות בקבוצה כזאת, אז עדיף לשמור על כל נכס אפשרי.

קינג עשה גם עבודה מרשימה בבניית ספסל איכותי. הוא הביא את הבוסני טלטוביץ' שמספק צורך משמעותי ב-NBA - גבוה שצולף מבחוץ. הידית שלו הפכה למפורסמת באירופה והוא לא נראה כמו מישהו שטווח ה-NBA יטריד אותו. משאבת הריבאונדים רג'י אוונס הגיעה אחרי פלייאוף מוצלח עם הקליפרס. סי ג'יי ווטסון יגבה את דרון בפוינט, אחרי שעשה זאת די בהצלחה בשיקגו. במסגרת עזרה לנזקקים, קינג החתים על חוזים לא מובטחים את בלאץ' וצ'ילדרס, שהשחרור שלהם באמנסטי זכה לפיהוק קולקטיבי מרשים מצד מנהלי הליגה. הוא גם קנה שתי בחירות סיבוב שני, אבל בסגל העמוס שנוצר יהיה להם קשה לראות פרקט.

בשורה התחתונה, לברוקלין תהיה חמישייה עמוסת כישרון עם שחקן ראוי בכל עמדה וספסל מרשים ומגוון. זו קבוצה שיהיה מאוד לא פשוט להתמודד עם הכלים ההתקפיים שלה, בעיקר עם צמד האולסטארים בקו האחורי. אבל גם סימני שאלה לא חסרים - מישהו פרט לוואלאס מתכנן לשמור? לופז זוכר איך לקחת ריבאונד? דרון זוכר שהוא אחד הרכזים הטובים בעולם? לא אמור להיות משעמם באוליגרכיה החדשה.

חמישייה: דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, ג'רלד וואלאס, כריס האמפריז, ברוק לופז.

ספסל: סי ג'יי ווטסון, טיישון טיילור, מרשון ברוקס, קית' בוגאנס, ג'רי סטקהאוס, ג'וש צ'ילדרס, טורניקה שנגליה, מירזה טלטוביץ', רג'י אוונס, אנדריי בלאץ'.

מאמן: אייברי ג'ונסון (עונה שביעית כמאמן ראשי ושלישית בקבוצה).

מועמד לפריצה: מרשון ברוקס התחיל לפרוץ כבר בעונה שעברה, אבל הזדרז להיתקע בקיר והמניות שלו דעכו. השנה הוא יקבל צ'אנס בתפקיד שהכי מתאים לו כרגע- שחקן שישי. הסווינגמן המוכשר אמנם עבד בקיץ על כל שאר האלמנטים במשחק, אבל הוא נמצא ב-NBA בזכות היכולת שלו לייצר לעצמו זריקות. כמנהיג החמישייה השנייה, הוא צפוי להיות השחקן שמחזיק בכדור רוב הזמן ולנפח את עמודת הנקודות. בימים בהם הוא חם הוא עשוי לתפקד גם כגו-טו-גאי נוסף ברגעי האמת.

מועמד לדעיכה: בקבוצה שמורכבת מאוסף שחקנים שהתרגלו שרוב המשחק עובר דרכם, מי שלא יידע להתאים את עצמו לסיטואציה החדשה יתקשה להסתדר. האמפריז, שבשנתיים האחרונות קיבל הרבה מאוד כדורים, עשוי להיות השחקן שזקוק להסתגלות המשמעותית ביותר. בתור השחקן הכי פחות מוכשר התקפית בחמישייה, הוא יצטרך להתמקד בריבאונד ובתנועה ללא כדור. אם הוא לא יסתגל, ואני בכלל לא בטוח שהוא יצליח, יחכו על הספסל שחקנים כמו טלטוביץ' ואוונס שיודעים בדיוק מה מצופה מהם, וגם אופציית ההרכב הנמוך עם ג'רלד ב-4 תמיד קיימת.

אקס פקטור: לפני חמש שנים התקבצו בבוסטון כמה כוכבים שאף אחד לא ידע איך הם יסתדרו ביחד, אם הם ילמדו לתפקד כקבוצה ואיך תיראה ההגנה שלהם. ואז קווין גארנט נכנס לאולם. מהספרינט הראשון באימון הראשון הוא קבע את הטון של רוח לחימה, קבוצתיות, התעלמות ממספרים אישיים ודגש על הגנה. בוסטון לקחה אליפות כבר באותה עונה עם הגנה היסטורית. ברוקלין זקוקה נואשות לגארנט משלה, אבל קשה לראות מי יכול לקבל על עצמו תפקיד כזה. לפני כמה שנים דרון נראה כמו מנהיג מהסוג הזה, היום הוא כבר נראה כמו עוד כוכב שעסוק בעיקר בעצמו. אבל אולי הסיטואציה, עם כמות הכישרון העצומה מסביב, תוציא ממנו מה שהוא שכח שיש בו.

ואולי הפתרון נמצא בכלל על הקווים. קל לשכוח עכשיו, אבל אייברי ג'ונסון ניהל בדאלאס קבוצה אדירה לפני שהתברר שהוא לא כל כך טוב בלהסתדר עם בני אדם אחרים. גם במקרה שלו, סיטואציה חדשה יכולה לאפשר לו לחבר את הקבוצה. התקפת הבידודים שלו יכולה מאוד להתאים לצמד כמו דרון ו-JJ, שניים שגם אוהבים את הכדור ביד וגם יודעים לתפקד כקלעים כשהכדור אצל השני. אם מישהו או משהו יצליח לגרום לדרון, JJ ולופז לסמוך אחד על השני, לוותר על זריקות קשות ולתת הכל בהגנה, השלישייה הזאת תוכל לעמוד בסטנדרטים של השלישיות הגדולות בליגה.

תסריט אופטימי: הפוטנציאל למשהו גדול מוצא בכוכבים מוטיבציה מיוחדת ומחבר את הכישרון של הנטס לקבוצה שקשה מאוד לעצור. הקהל בברוקלין מתאהב מהרגע הראשון וסוחף את הקבוצה ליתרון ביתיות, לניצחון בדרבי בסיבוב הראשון ולהפסד דרמטי בשני.

תסריט פסימי: ברוקלין שומרת אמונים לניקס, כי אם צריך לעודד חבורת כוכבים מפונקים שאין להם כוח לשמור אז עדיף כבר את המקור. הכוכבים לא מסתדרים עם עצמם, אייברי לא מסתדר עם אף אחד, פרוחורוב מגיע לבקר דווקא בתבוסה ביתית למיאמי ומחליט שהצעצוע החדש משעמם אותו. ברגע האחרון ברוקלין מאבדת אפילו את המקום בפלייאוף ומבינה שהיא תקועה עם השחקנים האלה לעוד שלוש שנים.

תחזית: רק התפרקות קולוסאלית אמורה לאפשר לשמונה קבוצות במזרח לעקוף את החבורה המוכשרת מאוד שהתקבצה בברוקלין. רק חיבור נדיר ומנהיגות דומיננטית שקשה לזהות עבורה מקור אמורה לאפשר לקבוצה הזאת להפוך לקונטנדרית בשנה הקרובה. האופציה הסבירה היא הפסד מכובד בסיבוב הראשון והמבחן האמיתי הוא אם הם יצליחו להתמקם גבוה יותר מהניקס (כנראה לא).

לפורום NBA בוואלה! ספורט

מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי