תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 21:45, מקום שני בבית, רביעי במערב
סיימה את העונה: הפסד 4:3 לקליפרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף
11 שנים אחרי שהגיעו מוונקובר לטנסי, הגריזליס סופסוף עשו את קפיצת המדרגה המיוחלת. נכון, כבר היו להם עונות בהן פאו גאסול לקח אותם לפלייאוף באמצע העשור הקודם ולפני שנתיים הם אפילו עברו סיבוב, אבל העונה החולפת מיצבה את מעמדה של ממפיס כאחת הקבוצות החזקות בליגה.
הקבוצה רשמה את המאזן הטוב ביותר בתולדות הפרנצ'ייז, בשני גלגוליו כוונקובר וממפיס וסיימה במקום השני בבית הדרום מערבי הצפוף, עם 41 ניצחונות. פאו כבר איננו, אבל אחיו מארק גאסול נתן את הטון ולצד רודי גיי הנהדר, השניים הציגו בעיקר הגנה מרשימה, שסיימה את העונה במקום החמישי בכמות הנקודות שהיא מרשה ליריבותיה.
לאורך רוב העונה ממפיס הייתה בתמונת הפלייאוף, אבל במיקום הרבה יותר נמוך. אלא שחודש אחרון יוצא דופן, אותו היא סיימה ב-3:14, הקפיץ אותה למעלה ונתן לה את יתרון הביתיות בסדרת הסיבוב הראשון מול הקליפרס. הסדרה הזו הפכה גם למרתקת מכולן באותו סיבוב, אבל לצערם של הדובים, הם יצאו ממנה עצובים. ממפיס כבר חזרה מפיגור 3:1 וניצחה את המשחק השישי בלוס אנג'לס כדי להגיע למשחק ההכרעה הביתי, אבל דווקא שם היא נעלמה, הסתפקה ב-72 נקודות בלבד ועפה, מה שמשאיר לה הרבה חשק לתקן את העוול העונה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: טוני רוטן (רוקי, בחירה 25), די ג'יי קנדי (מקליבלנד, נחתך בינתיים), ווין אלינגטון (ממינסוטה)
עזבו: או ג'יי מאיו (לדאלאס), ג'רמי פארגו (לקליבלנד), דונטה קנינגהאם (למינסוטה), גילברט ארינאס (לא הוחתם שוב)
בממפיס ראו כי טוב והחליטו לשמר כמעט את כל הסגל הקיים. טוב, למעט מאיו, שנבעט אחר כבוד ליריבה לבית דאלאס. בממפיס כל כך לא רצו לראות את הגארד הסורר יותר, שהם החליטו שלא לנסות אפילו להחתימו, ויתרו על כל אפשרות של טרייד (דבר אותו ניסו להשיג בשנתיים האחרונות) ופשוט נפטרו ממנו.
חוץ ממאיו, כל הכוכבים חוזרים לעוד סיבוב ובראשם, מארק גאסול. הסנטר הספרדי הנהדר לקח את הנבחרת עד למדליית הכסף באולימפיאדה האחרונה, כשהוא מוכיח שוב שלפחות כרגע, הוא האח הבכיר במשפחה. מארק היה המנוע של הגריזליס בעונה שעברה, כשהוא מספק 14.6 נקודות, 1.9 חסימות ו-3.1 אסיסטים למשחק, כולם שיאי קריירה, לצד כמעט תשעה כדורים חוזרים. יחד איתו, ההגנה של ממפיס הופכת למטרייה אווירית רצינית, הוא משנה זריקות ללא הרף וכמו אחיו, מלא חוכמה בהתקפה. בניגוד לפאו, הוא גם קשוח מתחת לסלים ובקיצור, הכוכב הבלתי מעורער של ממפיס.
הכוכב השני הוא כמובן רודי גיי, ששומר על ממוצעים קבועים לאורך השנים וממפיס תמיד יודעת שהוא יספק לה 20 נקודות לערב. גם בפלייאוף הראשון שלו בקריירה בעונה שעברה, המספרים של גיי לא זזו כלל ובסך הכל, בגיל 26 הוא ייצב את מעמדו כאחד הסמול פורוורדים היציבים והאמינים בליגה.
מי שינסה לשוב לאיתנו הוא זאק רנדולף. הפאוור פורוורד הוותיק, שמשלים את שלישיית הגבוהים האיכותית של הגריזליס, נפצע מיד עם פתיחת העונה הקודמת, אולי בהשפעת סוחר הסמים שהותקף בביתו והפגרה המעט מבולבלת שעברה עליו. הוא חזר רק כעבור חודשיים וחצי, היישר לריצה המצוינת של הקבוצה, כשהוא מוכיח את החשיבות שלו ממשחק למשחק ומשיג דאבל דאבלים על בסיס כמעט קבוע. לשיאו הגיע במשחק השישי מול הקליפרס, עם 18 נקודות ו-16 ריבאונדים, שסידרו ניצחון חוץ אשר לא עזר בסופו של דבר. עונה מלאה וטובה שלו בהחלט תיתן דחיפה משמעותית לדובים. על הספסל מאחורי רנדולף ממתין מאריס ספייטס, שהובא מפילדלפיה, זכה לקרדיט גדול וסיפק את הסחורה עם 8.8 נקודות ו-6.2 ריבאונדים ב-22.4 דקות לערב, כך שאם רנדולף שוב יקרוס, לממפיס יש פלאן בי.
מה מי מו
חמישייה: מייק קונלי, טוני אלן, רודי גיי, זאק רנדולף, מארק גאסול
ספסל: ג'ריד ביילס, טוני רוטן, ווין אלינגטון, ג'וש סלבי, קווינסי פונדקסטר, מאריס ספייטס, דרל ארתור, חאמד חדאדי
מאמן: ליונל הולינס (עונה שישית בליגה)
מועמד לפריצה: מאריס ספייטס. בגיל 25 ואחרי שמיעט לקבל הזדמנויות בפילדלפיה, ספייטס הובא לטנסי ומיד זכה למקום בחמישייה, בשל ההיעדרות של רנדולף. בתמורה, הוא סיפק ממוצעי קריירה בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. ספייטס מעט כבד מדי ובהגנה הוא שומר לא מושלם בכלל, אבל התזזיתיות שלו ובעיקר הרצון להוכיח את מקומו, יכולים להשתלב מצוין בממפיס לשנים הבאות. כשרנדולף כבר מתחיל לחשוב על הסוף, ספייטס ינסה לתפוס את מקומו.
מועמד לדעיכה: טוני אלן. אחלה שחקן, אליפות כבר יש לו ואיכויות לא חסר, גם ובעיקר בהגנה. ולמרות זאת, המעבר לשחקן חמישייה לא עשה לו טוב במיוחד. אחרי שהתרגל לעלות מהספסל של בוסטון בשש עונותיו הראשונות בליגה, הוא נדרש להרבה יותר אחריות והגיב בצורה די בינונית. ביחס לעונה הראשונה שלו בממפיס, אלן חווה ירידה בנקודות לדקה שהוא מספק ובעיקר באחוזי השדה, שצנחו משמעותית מ-51 ל-46.9. מכיוון שעיקר הכוח של ממפיס הוא בהגנה, אלן יכול עדיין לספק את מה שמבוקש ממנו, השאלה היא האם הוא יכול לשחק 82 משחקים בחמישייה מבלי לדעוך.
אקס פקטור: מייק קונלי. הרכז של הדובים ממשיך להסתגל לליגה וכשהוא טוב, כך גם כל הקבוצה. קונלי סיים את שתי העונות האחרונות עם 6.5 אסיסטים למשחק והנהנה העיקרי מכך הוא מארק גאסול, כאשר התיאום בין השניים ממשיך להתפתח ועוד ייקח את ממפיס למחוזות גבוהים. בסדרת הפלייאוף מול הקליפרס הוא הראה שידרוג, בדיוק כמו שעשה בפלייאוף הקודם שלו, שנה קודם לכן. עבור רכז, שמנווט את הקבוצה במשחקי הפוסט סיזן הלחוצים, מדובר בתכונה קריטית ואם הוא וגאסול יוכלו להשתפר יחד עוד קצת השנה, בממפיס יחייכו.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: השמירה על הסגל עושה את שלה, כמו גם ניקוי העשב השוטה או ג'יי מאיו. הגריזליס לא מביטים לאחור מהרגע הראשון, צוברים ביטחון עם ניצחונות על מיאמי ובאוקלהומה סיטי, בזו אחר זו תוך שלושה ימים באמצע נובמבר, וטסים לזכייה בבית ולמקום השלישי במערב.
תסריט פסימי: מארק גאסול מגלה שהאולימפיאדה הייתה גדולה עליו, העומס מכריע אותו והוא נפצע כבר במשחק הפתיחה מול הקליפרס ולא חוזר עד פברואר. בינתיים, גם הברכיים של רנדולף מתפרקות שוב ובממפיס מתחילים להיזכר בימים בהם הם סיימו עונות עם פחות מ-30 אחוזי הצלחה, ממש לא מזמן.
תחזית: הגריזליס בהחלט עושים את העבודה כמו שצריך, בעיקר בפרונט אופיס. משחררים את מי שצריך לשחרר ושומרים על מי שכדאי לשמר. לכן, אין סיבה שהם לא יעבירו עוד עונה מוצלחת ובתוספת הניסיון שצברו בשנה שעברה, יכבשו שוב את המקום השני בבית והחמישי בערך במערב. משהו כמו 50 ניצחונות אמורים להספיק בשביל זה.
NBA בוואלה! ספורט