תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 30:36. מקום שלישי בבית, שביעי במערב
סיימה את העונה: בתבוסה 4:0 לאוקלהומה סיטי, בסיבוב הראשון של הפלייאוף
קרנבל האליפות דעך מהר מאוד בדאלאס. בזמן שקבוצת הבייסבול המקומית היא מהטובות בליגה, ובפוטבול הקאובויס שומרים על מעמדם כ"קבוצה של אמריקה", החבורה של מארק קיובן ודירק נוביצקי שבה במהרה לאפרוריות שאפיינה אותה לאורך רוב השנים.
המאבריקס, נישאים על גלי התהילה של האליפות ההיסטורית וכיאה לקבוצה מלוכדת, שהשביתה פגעה בה פחות, כי היא לא נזקקה ליותר מדי התאמות חדשות, פתחו את העונה לא רע בכלל וכבר עמדו על מאזן של 11:20. אבל סיום חלש שלח אותם כל הדרך אל המקום השביעי בחטיבה, ולקרב כמעט אבוד מראש מול קווין דוראנט.
למרות שהסיכויים מלכתחילה לא עמדו לטובתם, סביר להניח שגם בדאלאס לא ציפו לכזאת מפלה. מלבד המשחק השלישי, המאבריקס אומנם לא חטפו אף תבוסה ומשחקים 1, 2 ו-4 הסתיימו בהפרש כולל של 10 נקודות ועדיין, סוויפ זה סוויפ והוא לא נעים אף פעם, במיוחד כשאתה מאבד כך את תואר האליפות.
הבעיה של דאלאס לא הייתה עם הכוכבים שלה, שהעמידו ממוצעים סבירים, אלא דווקא עם השחקנים המשלימים. דירק נוביצקי, ג'ייסון טרי ושון מריון לא זכו כמעט לשום תמיכה משמות כמו דלונטה ווסט, ברנדן הייווד ובעיקר למאר אודום, שהתבזה עם עונה גרועה במיוחד וגורש באפריל. לצד הירידה הטבעית בכושרו של ג'ייסון קיד בן ה-39, לדאלאס לא היה הרבה מה להציע.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: אלטון ברנד (מפילדלפיה), או ג'יי מאיו (מממפיס), כריס קיימן (מניו אורלינס), ג'ארד קנינגהאם (רוקי, בחירה 24 מקליבלנד), ברנרד ג'יימס (רוקי, בחירה 33 מקליבלנד), ג'אה קראודר (רוקי, בחירה 34 מקליבלנד), דארן קוליסון ודהנטי ג'ונס (מאינדיאנה)
עזבו: ג'ייסון טרי (לבוסטון), ג'ייסון קיד (לניו יורק ניקס), איאן מהינמי (לאינדיאנה), ברנדן הייווד (לשארלוט)
העזיבה של שניים מכוכבי הקבוצה, הרכז הפותח ג'ייסון קיד ואחד משחקני הספסל הטובים בליגה, ג'ייסון טרי, לצד ההתרסקות בסיום העונה הקודמת, הובילו את ריק קרלייל להכריז על שידוד מערכות כללי. דאלאס קיוותה להנחית את דרון וויליאמס, אבל הוא בחר להישאר בתפוח הגדול אצל ברוקלין ובמקומו ייאלצו להסתפק באמריקן איירלינס סנטר בדארן קוליסון. הרכז, שהגיע מאינדיאנה, מביא עמו שלוש שנות ניסיון בליגה, בהם העמיד ממוצעים סבירים ולא יותר, והוא לבטח לא ברמה של זה שעזב או זה שלא הגיע, כך שדאלאס תחפש את הפתרונות למשחק ההתקפה שלה במקומות אחרים.
אחד מהם, הבולט שבהם, יהיה כרגיל אצל דריק נוביצקי. הג'רמנייטור מתחיל את עונתו ה-15 בליגה ובגיל 34, הברכיים כבר לא אותם ברכיים. לצערו/מזלו של נוביצקי, נבחרת גרמניה לא שיחקה הקיץ באולימפיאדת לונדון והשחקן, שמעולם לא מחמיץ הזדמנות לייצג את מולדתו, זכה למנוחה נדירה, שאולי תעזור לו להגיע בריא יותר לעונה. כדי לשמח אותו, צורף חברו לנבחרת לשעבר כריס קיימן, שבוודאי יתרום מתחת לסלים יותר מאשר ברנדן הייווד החלש. את מצבת הגבוהים יחזק מהספסל אלטון ברנד, שמגיע מפילדלפיה לאחר שרשם את עונתו החלשה בקריירה מבחינת נקודות. אולי כמחליפו של נוביצקי הוא יוכל לספק מספרים יותר טובים מה-11 נקודות ו-7.2 ריבאונדים ב-28.9 דקות שהעמיד בעונה שעברה בעיר האחווה.
מי שעשוי לשנות את התמונה המעט עגומה אצל המאבריקס הוא מאיו. הגארד התזזיתי והצעיר ינסה לספק מימד נוסף להתקפת הקבוצה, כשגם בהגנה הוא נחשב לשומר טוב. הבעיה שלו היא אחרת. אחרי פתיחה סוערת לקריירה בממפיס, הגיעו הבעיות מחוץ למגרש, שמלוות את מאיו לאורך השנים. בשנתיים האחרונות הוא פתח ב-17 משחקים בלבד במדי הגריזליס, כשהוא הופך לשחקן שישי כעוס במיוחד. בעונה האחרונה, הוא לא עלה בחמישייה כלל ושני הצדדים חיפשו את הפרידה, שהגיע לבסוף בדמות המעבר ליריבה לבית דאלאס. למאיו יש הרבה מה להוכיח והרבה אנשים להוכיח להם ואולי הוא, יחד עם דלונטה ווסט שיעלה מהספסל, יכניסו קצת טירוף בקבוצה המשעממת למדי שנבנית בדאלאס.
מה מי מו
חמישייה: דארן קוליסון, או ג'יי מאיו, שון מריון, דירק נוביצקי, כריס קיימן
ספסל: דלונטה ווסט, ג'ראד קנינגהאם, רודריג בובואה, דומיניק ג'ונס, וינס קרטר, דהנטי ג'ונס, אלטון ברנד, ג'אה קראודר, ברנדן רייט, ברנרד ג'יימס
מאמן: ריק קרלייל (עונה 11 בליגה)
מועמד לפריצה: רודריג בובואה. כשהוא לא פצוע, הגארד הצרפתי הזה מספק ניצוצות של כדורסל מדהים. כבר בעונת הרוקי שלו הוא צלף 40 נקודות על הראש של גולדן סטייט, אבל בהמשך סבל מחוסר מזל משווע. פעם אחת הוא שבר את רגלו ובפעם השנייה נפצע רגע לפני פלייאוף האליפות, בו לא שותף כלל. בעונה שעברה, אחרי עוד ניתוח ברגל שמאל, זכה בובואה לכמות הדקות הגבוהה בקריירה בת שלוש השנים שלו והעמיד בהתאם את הממוצעים הטובים ביותר שהיו לו. העזיבה של טרי בהחלט צפויה לקדם אותו ברוטציה ובגיל 24, הוא יכול לקחת את הקריירה שלו לשלב הבא.
מועמד לדעיכה: דירק נוביצקי. מפתה לשים כאן את ברנד, וינס קרטר, מאיו או קיימן, אבל נלך דווקא על הכוכב הגדול ביותר. הגרמני כבר לא ילד והשחקנים שלצידו פשוט לא טובים מספיק כדי להחזיק את הקבוצה כשהוא נח. למזלו של נוביצקי, הוא הצליח לקחת את האליפות שלו וכעת יכול להתחיל להתרכז בסיום הקריירה. הממוצעים בשנה שעברה היו הנמוכים בקריירה והסדרה מול הת'אנדר, בה "צלף" ב-16.7 אחוזים לשלוש בין היתר, היא אולי הסנונית המבשרת את הנפילה של נוביצקי. ככל שיערמו ההפסדים, כך יירד לו החשק.
אקס פקטור: שון מריון. כמו נוביצקי, עוד שחקן מתבגר (בן 34) עם טבעת אליפות וצ'אנס אולי אחרון לעשות דברים מעניינים בליגה הזאת. מריון הוא שחקן טוב, ורסטילי מאוד, שממשיך לחטוף, לחסום, לקטוף ריבאונדים ולקלוע. הוא לא אף אחד מהדברים הללו בצורה מושלמת, אבל בחיבור של כולם, מדובר באחד מהאול אראונד פליירס הכי טובים בליגה, עדיין. אם הוא יתעלה על עצמו, אולי לדאלאס בכל זאת יהיה מה להציע.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: נוביצקי חוזר נינוח ובריא כמו שור מהפגרה הארוכה, קוליסון ומאיו הצעירים אחראים על הקצב, וינס קרטר ואלטון ברנד מפסיקים את משחקי הברידג' ביניהם וחוזרים לחיים וכריס קיימן פותח חשבון באיי קיימן, כדי להפקיד את כל הכסף שנכנס לו מהחוזה המשודרג. מקום שלישי בחטיבה וגמר המערב.
תסריט פסימי: ההפסד ב-20 הפרש במשחק אימון בתשיעי לאוקטובר מול ברצלונה מסמל את הדרך. נוביצקי אכן דועך, כמו גם קיימן, מריון, מאיו, ברנד, קרטר, ווסט וקרלייל, שחוטף נעל לגבה ממארק קיובן ולא מסיים את העונה. המאבריקס נשארים מחוץ לפלייאוף ומתחילים לבנות מחדש, אולי בלי נוביצקי, שהחוזה שלו מסתיים העונה.
תחזית: התסריט הפסימי אולי נשמע רע במיוחד, אבל הוא לא רחוק מהמציאות. המאבריקס הגיעו בשנים האחרונות לסוג של פיק, שהחל עם ההפסד בגמר למיאמי והסתיים עם הניצחון בגמר על אותה קבוצה. אחרי כמה שנים טובות בצמרת הליגה, בשלב מסוים הם יצטרכו לקחת את ההחלטה שכל קבוצה עם סופרסטאר כמו נוביצקי לוקחת: מתי מפרקים את החבילה ומתחילים מחדש. יכול להיות שנוביצקי יחליט להישאר בדאלאס עוד כמה שנים עד לפרישה, אבל בסיום העונה הזו אולי נדע האם גם עבור הקבוצה מדובר ברעיון טוב. בינתיים, דאלאס שוב תשתחל ממיקום לא גבוה לפלייאוף ותעוף בסיבוב הראשון.