התיק נפתח מחדש

בשבת ידרוך האויב הגדול ביותר של יובנטוס לראשונה באיצטדיונה החדש. האיבה בין זדנק זמאן לגברת הזקנה חזקה הרבה יותר מכל יריבות אחרת בכדורגל האירופי. המתיחות בין ברצלונה לז'וזה מוריניו, למשל, אפילו לא מתקרבת אליה.

תחילתו של הסיפור ב-1998, כאשר זמאן, בקדנציה הקודמת שלו כמאמן רומא, האשים את יובנטוס בשימוש בחומרי מרץ אסורים. אמירותיו גרמו לפתיחת חקירה מקיפה שנמשכה שש שנים, ובסיומה נשפט והורשע רופא יובנטוס, ריקארדו אגריקולה. זמאן נקב בשמות ספציפיים של שחקנים, אשר התפתחות השרירים שלהם נראתה לו חשודה, ובתור רופא ספורטיבי בהשכלתו הוא יודע דבר או שניים בנושא. אלסנדרו דל פיירו, ג'אנלוקה ויאלי וצ'ירו פרארה הוכתמו בפרשה, ויש שיגידו כי בצדק. הכוכבים מעולם לא סלחו לזמאן. ויאלי טען לאחרונה: "הוא הטיל ספק בקריירה שלי, ולא התנצל מאז". פרארה, כיום מאמן סמפדוריה, יצא למתקפה חזיתית על זמאן לקראת המפגש עם רומא באמצע השבוע: "הוא פגע בתדמיתי ובתדמית המועדון, ואני לא יכול לסבול אותו".

זמאן, מצידו, פשוט מפנה את יריביו לפסק הדין. הקריירה שלו נפגעה כתוצאה מהסערה התקשורתית הרבה יותר מזו של ויאלי או פרארה. לוצ'יאני מוג'י, המנכ"ל הכל יכול של יובה לשעבר, עשה הכל כדי לנקום בצ'כי, ולפי השמועות הוא אירגן החלטות שיפוט נגד רומא שהביאו לעזיבתו של זמאן, ובהמשך מנע ממנו לחתום בקבוצות אחרות בליגה הבכירה. "מוג'י הרס אותי בכוונה תחילה" טוען זמאן עד היום. היום, כשהוא חזר למרכז הבמה על שטיח אדום, אחרי עונת עליה סנסציונית בפסקארה, לא מחמיץ המאמן הוותיק אף הזדמנות לתקוף.

בקיץ התעורר ויכוח על מספר האליפויות של יובנטוס לצורך תפירת כוכבים על חולצותיה – האם לספור את שני התארים שנשללו בעקבות פרשת הקלצ'ופולי? האם היה זה הסקודטו ה-28 או ה-30? לזמאן היתה תשובה פשוטה: "אם הכי היה מתנהל בהגינות, ליובנטוס היו פחות מ-28 אליפויות". כאשר נכנסה הגברת הזקנה להלם בעקבות השעייתו של אנטוניו קונטה ל-10 חודשים מהמגרשים, נידב זמאן בשמחה את דעתו: "זה לא עונש מספק כי הוא עדיין יכול לאמן את הקבוצה. לדעתי היה צריך למנוע ממנו גישה למתקן האימונים". תגובה נזעמת מטורינו לא איחרה לבוא.

מעניין לציין שזמאן אהד את יובנטוס במשך עשורים ארוכים. דודו, צ'סטמיר ויצפאלק, אליו הגיע זמאן כאשר ברח מפראג ב-1969, היה בעברו שחקן ומאמן יובה. לא לגמרי ברור אם בסתר ליבו הוא עדיין אוהב את חולצות הזברה, ורק מנסה לטהר אותן לשיטתו. דבר אחד בטוח – יהיה זה עצום אם דווקא זמאן יקטע את רצף 44 משחקי ליגה ללא הפסד של הגברת הזקנה. ותהיו בטוחים - רומא תלך על כל הקופה כמו בכל משחק, כי שאיפה לתיקו לא מופיעה בלקסיקון של המאמן שלה.

לשם מה רכשה טוטנהאם את הוגו לוריס? 12 מיליון ליש"ט שולמו לליון תמורת שוער נבחרת צרפת שנותר בינתיים מתוסכל על הספסל. אנדרה וילאש בואש מעדיף לשמור אמונים לבראד פרידל, ויש לו סיבה מצוינת לכך. ממעטים מאוד לדבר על השיא המדהים שהשוער האמריקאי ממשיך לקבוע על בסיס שבועי, והוא ראוי לקרדיט גדול הרבה יותר. כאשר יעלה לדשא באולד טראפורד, יהיה זה משחקו ה-310 ברציפות של פרידל בפרמיירליג. מאז אוגוסט 2004 הוא לא החמיץ שניה אחת של משחק בליגה – ארבע עונות בבלקבורן, שלוש נוספות באסטון וילה, וגם עונה ראשונה מצוינת בטוטנהאם. יציבות הפכה לשמו הנרדף, ותוך פחות משנתיים הוא יכול – אם יישאר בריא ומאמניו ירצו בכך – להשלים עשור שלם ללא חילוף. בגיל 41, הוא גם השחקן המבוגר ביותר של טוטנהאם אי פעם. תאמינו או לא, אבל פרידל מבוגר מהמנג'ר הפורטוגלי שלו ביותר משש שנים, וגם זה חייב להיות שיא.

משום מה, לוריס היה משוכנע שהמקום בין הקורות מחכה לו. מאמן הנבחרת דידייה דשאן הביע באופן פומבי את דאגתו כאשר התברר שלא כך הדבר. גם פביאן בארטז החליט לצאת בהצהרות לזכות בן ארצו: "הוא לא יישאר על הספסל זמן רב. הוא מהיר יותר מפרידל, קופץ גבוה ממנו, וחזק מאוד מנטלית", ונתקל בתגובה חריפה מאוד מצד האמריקאי. וילאש בואש כבר הצהיר כי גם אם פרידל יסבול ממשחק חלש אחד הדבר לא יפגע במעמדו, אך ברור לחלוטין כי כעת המוטיבציה שלו גבוהה אפילו יותר. במנצ'סטר הוא יפגוש מולו שוער שמתמודד עם תחרות רצינית על האפודה, מאחר ואלכס פרגוסון הכריז כי אין לו שוער ראשון העונה. בשלב זה, לאור הטעויות של דויד דה חאה בתחילת העונה נראה מעמדו של אנדרס לינדגארד יציב יותר, ואלה שתי הקבוצות המרתקות ביותר באנגליה מבחינת המאבק על המקום בין הקורות.

כריסטיאנו רונאלדו בקושי הצליח להשתלט על עצמו. במהלך ההפסד של ריאל מדריד בסביליה לפני שבועיים, הוא נפל קורבן לטריקים שלו עצמו מצד סיסיניו, וביצע לבסוף עבירה על הברזילאי "החצוף". העולם גילה אז את מה שהסקאוטים של סביליה הפנימו כבר בקיץ – יש להם יהלום חדש ביד. דני אלבס הגיע לסביליה ב-2002 כשחקן אלמוני לחלוטין מקבוצת באהיה, כשהוא בן 19. סיסיניו הוא היורש האולטימטיבי, אם כי הוא כבר בן 26, והספיק לבלות יותר משנה בקבוצה ברזילאית מוכרת, פלמייראס.

הנהלת סביליה יכולה לשמוח, אבל גם היא יודעת שהיה לה המון מזל בעסקה, שעלותה נאמדת בכשני מיליון יורו בלבד. במשך שבועות ארוכים חיזרו האנדלוסים אחרי איבן פיריס הפרגוואי, אבל באוגוסט העדיף המגן את ההשאלה לרומא, ובינתיים לא ממש הוכיח את עצמו בליגה האיטלקית, ביצע שתי טעויות קשות בהפסד 3:2 לבולוניה לפני שבוע והורד לספסל. לעומתו, סיסיניו פורח בכל משחק, וכעת הוא בשל לארח את דני אלבס בכבודו ובעצמו.

בתקשורת יש הממהרים לסגור את המאבק על האליפות בספרד בעקבות מספר משחקים לא מוצלחים של ריאל, אך זה מוקדם עד כדי גיחוך. סיסיניו וסביליה מאמינים בכוחם לעצור את בארסה בדיוק כמו שעשו ליריבתה בלבן, ואז אולי תקראו כותרות בסגנון "הקרב נפתח מחדש". עד לסיום העונה הוא "ייפתח" ו"ייסגר" עוד הרבה מאוד פעמים.

דבר כזה לא זכור אצל יורגן קלופ כבר הרבה זמן. ליתר דיוק, שנתיים וחצי. לראשונה מאז פברואר 2010 ספגה דורטמונד שלושה שערים בשני משחקים רצופים. עבור קבוצה שספגה בעונה שעברה 25 שערים בלבד, קריסה מסוג זה היא לא דבר של מה בכך. הפסד 3:2 בהמבורג לווה בתיקו 3:3 בפרנקפורט, במהלכו איבדה האלופה יתרון 0:2 מבטיח במחצית, והפער מבאיירן מינכן המושלמת הולך ומתרחב. ייתכן שקלופ לא צריך להיות מודאג יתר על המידה, כי הרי גם את העונה שעברה פתחו הצהובים-שחורים בצליעה, וסיימו אותה עם מאזן היסטורי.

אלא שיש סטטיסטיקה נוספת, מדהימה הרבה יותר. במשך כל העונה שעברה ספגה דורטמונד ארבעה שערים בנגיחות. העליונות שלה בקרבות אוויר ברחבה היתה כמעט מושלמת, וזה לא מפתיע עם צמד בלמים מצוינים וגבוהים בדמותם של מאטס הומלס ונבן סובוטיץ'. העונה, בתום חמישה מחזורים בלבד, מתוך שמונה השערים שהוציא רומן ויידנפלר מהרשת, חמישה היו בנגיחות. זהו נתון כמעט בלתי נתפס, ותהיה לו חשיבות גדולה מאוד במפגש מול גלדבאך שמצטיינת במשחק גובה. לא לחינם הבקיעו שני שחקני ההגנה שלה בראש את השערים בתיקו 2:2 מול המבורג. מול הכדורים הנייחים המופלאים של חואן אראנגו, מישהו בעורף של דורטמונד צריך להתאפס לפני שהעסק ייצא מכלל שליטה.

אה, ויש פה גם עניין "פעוט" של מרקו רויס במשחק ראשון מול הקבוצה שהפכה אותו לכוכב... יהיה מרתק.

מבחינת נבחרת ישראל, קצת חבל שהדרמה הגדולה בזניט מתרחשת עכשיו, ולא לפני ביקור הרוסים ברמת גן. רבים הרימו גבה כאשר איגור דניסוב, אדם שידוע כלא שפוי במיוחד, מונה לקפטן הלאומי בהיעדרו של אנדריי ארשבין. אלא שאיש לא יכול היה לדמיין את אשר יתרחש אחרי ההחתמה של הולק ואקסל ויטסל תמורת כ-100 מיליון יורו. הקשר האחורי של זניט, השחקן היחיד בסגל שאין לו תחליף ראוי, הציב לפתע אולטימטום על העלאת שכרו וסירב לעלות למגרש למשחק מול סמארה. לטענתו, מדובר בעניינים של "כבוד כלפי שחקני בית" ולא בכסף, אך כולם מגחכים על הטענה. בכירי זניט, אגב, טוענים בראיונותיהם כי דניסוב לא רואה נכון את המציאות, ושכרו בפועל גבוה יותר מזה של ויטסל.

כך או כך, הוא נזרק לקבוצת המילואים. את הדרך הזו עשה גם אלכסנדר קרז'אקוב, אם החלטה זו התקבלה על ידי המאמן לוצ'אנו ספאלטי "משיקולים משמעתיים" שאינם ברורים. החלוץ האריך לא מכבר את חוזהו עד 2016, ודווקא מרוצה משכרו החדש. הקרב בסמארה הסתיים בתיקו 2:2, וספאלטי מגלה כי קבוצתו ניצחה רק פעם אחת בחמישה משחקי הליגה האחרונים, והתדרדרה למקום החמישי שלא לדבר על התבוסה המחפירה 3:0 במלאגה בליגת האלופות. המשבר בעיצומו, וביקורה של לוקומוטיב בהחלט עשוי להחמירו.

במצב זה תוהים ברוסיה כיצד ינהג פאביו קאפלו בסוגיית שני השחקנים לקראת משחק המוקדמות הקריטי מול פורטוגל בעוד שבועיים. האם יזמן את הצמד לסגל? האם ישאיר את סרט הקפטן אצל דניסוב החמדן? פרישתו של ג'ון טרי מנבחרת אנגליה רק הזכירה את הכישלון המהדהד של האיטלקי בטיפול בסוגיה מסוג זה במשרתו הקודמת.