בניגוד למה שיובל בנאי סיפר לכם, בבוקר יום א' הזברה לא קמה ולבשה את הפיג'מה. הזברה נשארה בבית, לראות בטלוויזיה איך אנשים פחות מאומנים ממנה, עושים את העבודה שלה, ועושים אותה בצורה שגויה. השבוע הגענו לשיא של שביתת השופטים, עם ההחלטות המוזרות בבולטימור, בסיאטל ובוושינגטון. הקיבעון של רוג'ר גודל הוא עלבון לאינטליגנציה שלנו הצופים, בכך שהוא מביא קבלני נדל"ן ופקידי בנק לשפוט משחקים בעסק של תשעה מיליארד דולר בשנה. לצערנו, בניגוד לקשר הרגשי שלנו ל-NFL, הקשר של גודל הוא עסקי בלבד ויש רק אדם אחד שיכול לשנות את המצב הבעייתי שנוצר.
תא צפייה מספר 327 ב-M&T בנק, אצטדיונה של בולטימור רייבנס, שמור לבעלי הקבוצה היריבה. כ-15 דקות לפני המשחק, נכנס עובד של האצטדיון ומיקם על השולחן שבתא דפי סטטיסטיקה, אייפד ומשקפת. כעבור עשר דקות, אחרי שירת ההמנון, תפס רוברט קראפט את מקומו בתא, כשהוא מלווה רק בבנו, ג'ונתן. בעבר ראינו את קראפט מארח סלבריטאים, כמו זמר אירוסמית' סטיבן טיילר ודונלד טראמפ, אך הפעם שאר הכיסאות נותרו ריקים.
את קראפט מצאנו כמו תמיד בחליפה, רק שמבט נוסף לעבר הזרועות שלו גילה שהחפתים הם בעצם טבעות הסופרבול מהעשור הקודם. תוכנית המשחק של הפטריוטס עבדה ברבע הראשון, אך קראפט שמר על פנים רגועות. מדי פעם הוא הציץ באייפד, בדק כל מהלך ריפליי בטלוויזיה שמעליו והסתכל במשקפת כשהקבוצה שלו נכנסה לרד זון של בולטימור.
הרוגע והאושר שהקבוצה סיפקה לו עם הטאצ'דאון של ג'וליאן אדלמן רגע לפני הירידה למחצית, איפשרו לקראפט לחלק כיפים לאוהדי הפטריוטס בתא שלידו ואף להזמין שניים מהם לשבת איתו בכסאות הריקים בתא למחצית השנייה. בניגוד לאביו, ג'ונתן קראפט חי את המשחק בצורה אינטנסיבית. נשיא הקבוצה מנצל כל עצירה במשחק כדי להיכנס לתא ולדבר בטלפון. הוא צועק על מסכי הטלוויזיה ומזכיר לאביו מי ביצע כל מהלך. שיא האמוציות הגיעו באותם ארבעה מהלכים שקשורים לדווין מקורטי.
למגן הפינה של הפטריוטס, היו שלושה מקרים בהם יכול היה לחטוף את הכדור, אך פעמיים הוא הפיל אותו ובמקרה נוסף טוריי סמית' הצליח לתקל אותו, רגע לפני שמקורטי השתלט על מסירה של ג'ו פלאקו. המקרה הרביעי היה עבירת הפאס אינטרפירנס על ג'קובי ג'ונס, שהכינה את הכדור לג'סטין טאקר, לבעיטת ניצחון נוחה. בכל אחד מהלכים, ג'ונתן קראפט קם מהכיסא ותפס את הראש. בפעם השלישית שמקורטי הפיל את הכדור, הוא וידא שאביו ידע מי פישל בפעם השלישית במשחק. רוברט קראפט לא הסתכל לעברו ורק הינן בראשו באכזבה.
את בעיטת הניצחון של הרייבנס, הקראפטים לא ראו. הם כבר עזבו את התא, העצבים והתסכול שיחקו תפקיד מרכזי באותן דקות והם לא רצו שהטלוויזיה תיקח חלק בזה. מה שהמצלמות כן קלטו הייתה תפיסת היד של ביל בליצי'ק על השופט המחליף האומלל, שרק מנסה לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר, אך מה לעשות שהוא לא מתאים לקצב, לרמה ולאינטנסיביות של ה-NFL.
זה הזמן של רוברט קראפט לעשות משהו. האיש שהציל בשנה שעברה את הליגה משביתת השחקנים, מבין את החשיבות של תפיסת הציבור את המוצר וידע היטב מה יהיו ההיבטים הכלכליים במקרה של אובדן משחקים בשנה שעברה. ביום ראשון, הוא שמע את קולות הקהל המקומי כנגד המצב הנוכחי. התסכול של אוהדי הרייבנס מזריקת הדגלים של השופטים בכל מהלך שלישי, לצד חוסר העקביות, גרמו ליצירתיות מצידם. הם התעלמו מהצעת המסך האלקטרוני לצעוק "די-פנס" ובמקום שאגו "בול-שיט". במכוון או שלא, אנשי המדיה של בולטימור לא הפסיקו את רעש הרמקולים, המעודד את הקהל לצעוק וכל הסיפור נמשך לכמה דקות טובות, כשגם צופי הטלוויזיה לא יכלו להתעלם מהנעשה ביציעים.
הסיפור המתסכל ביותר בכל סאגת השופטים היא העובדה שכל הדבר הזה מונע מאיתנו לדבר על הדברים האמיתיים שקשורים לפוטבול שקראו השבוע: המשחק המטורף בטנסי, היכולת המצוינת של שני שחקני השנה השנייה פטריק פיטרסון של אריזונה וג'יי ג'יי וואט מיוסטון, שהפכו לשחקנים בלתי ניתנים להחלפה בקבוצות הבלתי מנוצחות שלהם והסיפור המרגש והבלתי נתפס של טוריי סמית'.
שני המפגשים האחרונים של הרייבנס והפטריוטס בפלייאוף בשנים האחרונות, יצרו גיבורים חדשים. חלקם היו גיבורי ניצחון וחלקם גיבורים טראגיים. לפני שלוש שנים היה זה ריי רייס, ששם את עצמו כאחד הרץ האחוריים הטובים ביותר בליגה ובשנה שעברה בילי קאנדיף, שבעט בדלי ימינה. ביום ראשון קיבלנו את הגיבור ההוליוודי החדש של בולטימור.
בזמן שטוריי סמית' עמד ללכת לישון לפני המשחק הגדול מול ניו אינגלנד, הוא קיבל את ההודעה על מות אחיו הצעיר בתאונת אופנוע. 12 שעות חלפו והוא תפס שני טאצ'דאונים מתוך שש תפיסות ל-127 יארדים, בהופעה "ברט פארבית". התופס של בולטימור סיפר שהוא לא ידע עד שלוש שעות לפני המשחק האם ישחק או לא, כי ישן שעה אחת בבלבד בלילה ורגשית, הוא לא היה מוכן: "ברגע שהגעתי לאצטדיון, הרגשתי יותר בטוח". בסיום המשחק, המאמן ג'ון הארבו העניק לו את כדור המשחק וסמית' התרגש עד דמעות ואמר לחבריו בחדר ההלבשה הטעון רגשית: "יש לי משפחה, ויש לי אתכם כמשפחה. לא יכולתי לעשות זאת בלעדיכם".
לאחר המשחק, השוו שדרני הרדיו המקומי את המשחק נגד הפטריוטס לזה מול ג'קסונוויל בשנת 2000. גם אז הרייבנס לא הצליחו לשים נקודות ברבע הראשון, אבל בזכות דרייב ניצחון הם רשמו ניצחון ראשון של הפרנצ'ייז על ג'קסונוויל. עד יום ראשון, בולטימור מעולם לא ניצחה את ניו אינגלנד בעונה הסדירה. להזכירכם, את עונת 2000 סיימה בולטימור עם ניצחון בסופרבול על הג'ייאנטס.
ואם כבר הזכרנו את הקבוצה של בריאן ביליק מ-2000, בואו נדבר לרגע על דירוגי עוצמה ולמה אנחנו בוואלה! ספורט לא מאמינים בהם. דירוגי עוצמה הם דבר סובייקטיבי, שלרוב אינו משקף את המציאות, אשר בשבילה צריך להסתכל על הטבלה לאחר 16 מחזורים ולא מדי שבוע. למאמן העבר של בולטימור יש דירוג עוצמה מדי שבוע באתר פוקס ספורט ומתחילת העונה, כל קבוצה שביליק הציב במקום הראשון הפסידה באותו שבוע. הוא פתח עם הפטריוטס לאחר השבוע הראשון ודירג את סן פרנסיסקו לפני המחזור שעבר.
עוד באותו דירוג, ביליק בחר באריזונה קרדינלס במקום השישי ואנחנו שואלים: מה מונע מהפתעת העונה עד כה לא להפוך לבפאלו בילס של 2012. כזכור, הבילס התחילו את העונה שעברה גם כן עם שלושה ניצחונות רצופים ובדומה לאריזונה, אחד מהם היה על ניו אינגלנד. ההבדל בין אריזונה לבפאלו של השנה שעברה היא ההגנה, שממוקמת במקום השני בליגה בסאקים (12) וגרמה ליריבות לשישה איבודים (כולל ארבעה פאמבלים). אריזונה מרשה רק 13.3 נקודות למשחק עד כה, המספר השני הכי נמוך בליגה.
את אותה הגנה קשוחה ראינו היטב ביום ראשון, עם התיקול הענק של ג'יימס סנדרס, שמנע מדשון ג'קסון טאצ'דאון בטוח בקו ה-1 יארד. שני מהלכים לאחר מכן, היה זה אותו סנדרס, שהרים את הכדור מהרצפה לאחר תיקול עוצמתי על מייקל ויק ורץ לאנדזון הנגדי כדי להבטיח את ניצחון הקרדינלס. השאלה באריזונה תישאר סביב עמדת הקוורטרבק, שם בפעם הראשונה קווין קוב לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים. קוב זרק ל-7 מ-7 בדאון שלישי מול האקסית פילדלפיה והפעם, לארי פיצג'רלד הופיע גם הוא עם טאצ'דאון ו-114 יארדים. פיצ'גרלד הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה שרשם 700 תפיסות עד גיל 29.
נחזור למשחק בסיאטל, שם החלטת השופטים השערורייתית הורידה קצת מהאש על קו ההתקפה של גרין ביי. אם בשבוע הראשון נתנו קרדיט להגנת הניינרס ובשבוע השני קו ההתקפה של שיקגו היה גרוע יותר משל הפאקרס, השבוע אי אפשר להתעלם מהחורים בגבינה של ויסקונסין. ארון רוג'רס חטף שמונה סאקים כבר במחצית הראשונה של יום שני ורוב הסיכויים הם, שללא השופטים המחליפים היינו מספרים מור"קים על איך הוא ניצח את המשחק הזה, אבל הוא לא וזה מתחיל להדאיג.
זה מדאיג מפני שרוג'רס לא מדורג בין 15 הקוורטרבקים הראשונים בליגה מבחינת יארדים אחרי שלושה מחזורים, מדאיג מפני שהוא מסר רק לשלושה טאצ'דאונים וכמובן, מדאיג מפני שהוא הקוורטרבק שהופל הכי הרבה פעמים. מעל הכל, הפרצוף של רוג'רס במסיבת העיתונאים ביום שני אחרי המשחק היה הכי מדאיג. זה רוג'רס עצוב, עייף ומתוסכל. זה לא נבע רק מהחלטת השופטים, זה תסכול ועייפות, כי הקוורטרבק של הפאקרס לא יכול לסחוב את הקבוצה הזאת לבדו. הוא חייב עזרה מחבריו, אם זה במשחק הריצה או ההגנה והכי חשוב, מקו ההתקפה שלו. אלו שלקחו את רוג'רס בדראפט הפנטזי מודאגים גם כן, אז אנא התייחסו אליהם בעדינות.
מסירת השבוע שייכת למוחמד סאנו מסינסינטי, שהוא בכלל תופס, אבל היצירתיות של מאמן ההתקפה של הבאנגלס ג'יי גרודן, נתנה לו את הכדור במהלך הראשון של המשחק נגד וושינגטון וזה נגמר במסירה ל-73 יארד לטאצ'דאון של תופס אחר, אי ג'יי גרין.
עד כמה ההגנה של הסיינטס נוראית? רק שלוש קבוצות בהיסטוריה של ה-NFL הרשו יותר יארדים מהם בשלושת המשחקים הראשונים. מעניין לראות שכל ההפסדים של ניו אורלינס היו גם הניצחונות היחידים של היריבות שלהם העונה ואם זה לא מספיק, הם יוצאים ללמבו פילד של גרין ביי השבוע.
הלוואי שלא נצא נאחס, אבל כריסטיאן פונדר כבר מרשים אותנו משחק שלישי ברציפות. 70% מסירות מוצלחות, ארבעה טאצ'דאונים ואפס חטיפות וכפרס על זה, הוא יפגוש ביום ראשון את דטרויט חסרת ההגנה.
נקודה מדאיגה לג'טס היא הפציעה המאכזבת של דארל ריוויס, שגמר את העונה. בשנתיים האחרונות, הג'טס לא חטפו אף כדור אחד כשריוויס לא היה על המגרש. מצד שני, הזריקה של סאנצ'ז ישר לראש של טיבו, פרייסלס.
אולי מספיק עם הדיבורים על הורדת מייקל ויק לספסל. האם באמת האיגלס חושבים שיש להם סיכוי יותר טוב לנצח עם ניק פאולס?
אין קוורטרבק שפתח את העונה טוב יותר ממאט ריאן. אחרי שלושה משחקים, הוא עם מאזן מושלם, שמונה טאצ'דאונים ואיבוד בודד. בדיוק כמו המספרים של ארון רוג'רס בעונה שעברה, שנגמרה עם תואר ה-MVP עבורו.
עד כמה קשוחים שחקני ה-NFL ועד כמה הליגה הזאת חזקה ואגרסיבית? תשאלו את מאט שאוב, שאיבד חלק מהאוזן בתיקול אכזרי של ג'ו מייז מדנבר. האחרון קיבל עונש הרחקה ממשחק אחד ושאוב זכה לכינוי חדש: מאט ואן גוך.
חמישה משחקים השבוע הוכרעו בשער שדה. גאד בלס אמריקה.
פוטבול בוואלה! ספורט