במבט ראשון, קל מאוד לנתח את סיומה של פרשת יוגב אוחיון-מכבי תל אביב כמצב של ווין-ווין של שני הצדדים. מצדו של השחקן ובראייה מפוכחת, ברור שמצבו המקצועי במכבי לא נופל מזה שבקובאן, וכנראה שההיפך הוא הנכון. סביר להניח שהתמודדות על עמדת הרכז הפותח מול היקמן או לוגאן מסובכת פחות מהתמודדות מול קלאת'יס (פלוס ג'ימי בארון, שותפו לקו האחורי של הרוסים). על פי הדיווחים, אוחיון זכה גם לשדרוג הכלכלי אותו דרש מלכתחילה ממכבי, ואת מזג האוויר ממילא אין טעם להשוות. אם אפשר ללכת על מהלך יחצ"ני, על הדרך, שינסה להציל את תדמיתו שנהרסה, אז בכלל נחמד.
גם מצדה של מכבי תל אביב מתבקש לנתח את תוצאת הסיום של המאבק כניצחון, שלא לומר נוקאאוט. מכבי שיפרה על פניו את תדמיתה הנסדקת כאשר עמדה על שלה אל מול ניסיון המחטף שהוביל השחקן, וזכתה בניצחון חד משמעי (עניין שהופך להיות שגרתי למדי) בהליך הבוררות בפיב"א. ברמה המקצועית, מכבי הצליחה להחזיק בשורותיה את הרכז הישראלי המוביל היום, כאשר ברור לכולם כי הקו האחורי לוגאן-היקמן-רוט כנראה לא מספיק טוב כדי להתמודד ברמות הגבוהות של היורוליג. לא פחות חשוב מכך, ובהתאם להצהרות החוזרות של ראשי הקבוצה בשנים האחרונות, הצליחה מכבי לחזק את השלד הישראלי שלה, עניין אשר מהווה שיקול שיווקי-יחצ"ני-פרסומי של הקבוצה וחשיבותו לא נופלת מהחשיבות של תוספת כוח בעידן החוק הרוסי.
מבט שני ונוסף מגלה שהדברים אינם בדיוק כך. נתחיל הפעם דווקא מהקבוצה. בשנים האחרונות מצאה עצמה מכבי תל אביב בפוזיציה בלתי מוכרת לה. הפוזיציה של הקבוצה המופתעת, הנבגדת ואף חסרת המזל. לא, למען הסר כל ספק, לא מדובר ברמת ההצלחות המקצועיות של מכבי, שהרבה בזכות ההבשלה של דיוויד בלאט לעמדת אחד מהמאמנים המובילים ביבשת, הצליחה לשמר את מעמדה כאימפריה ביבשת. מכבי של השנים האחרונות נאלצה להתמודד עם ניסיונות עריקתם של אוחיון ופארגו, עם הכסף הגדול שהרחיק ממנה שחקנים כמו אידסון, עם חוסר היכולת להשאיר בשורותיה, מסיבות מפתיעות ופחות מפתיעות, עמודי תווך כמו בלו ובורשטיין, ואפילו עם חוסר יכולת להבין או להפנים את עמדת רשויות המס, אשר הרחיקו ממנו את יותם הלפרין.
לאורך השנים נהנתה מכבי (ואם לא נהנתה, לבטח לא סבלה) מתדמית של מועדון שמוביל ויוזם מהלכים, לעתים באופן דורסני, שמצליח לשים את ידו על שחקנים שקבוצות אחרות רוצות וחשוב מכל מוצא את הדרכים לשמר את הסגל בכלל ואת הכוכבים בפרט, גם אל מול אפשרויות כספיות נוצצות יותר. כיצד עשתה זאת? עד כמה השפיע בעניין זה מוני פנאן ז"ל, גישתו ושיטותיו? אין לכך תשובה אחת ברורה.
מה שנותר, בשוך הקרבות, הוא ההבנה שמכבי אמנם זכתה בקרב המשפטי שניהלה מול אוחיון, אבל ספק אם ניצחה במלחמה. סביר להניח שאם מכבי הייתה מניחה בפני אוחיון הצעה דומה לפני מספר חודשים, הייתה חוסכת זמן (וכסף) יקר. יתכן גם שהשארתו של אוחיון בשלבים מוקדמים יותר הייתה מביאה למחשבה מקצועית שונה בכל הקשור לצירופם של מספר שחקנים.
ברמה המקצועית הנקייה, למרות שברור שהצירוף של אוחיון לקו האחורי של מכבי מהווה שדרוג, ספק אם יש בו כדי לפתור את בעיות הסגל המסתמנות ואפילו את הבעיות המובנות של הקו האחורי עצמו: בעיית הגובה, והיעדר גו-טו-גאי ברמה הגבוהה.
ומה לגבי אוחיון? הכרת תודה והתנהלות הגונה אינם מהווים חלק מדרישות הסף של שחקן כדורסל. כולנו מכירים מספיק שחקנים גדולים, מכל מיני ליגות ותקופות, שהוכיחו זאת פעם אחר פעם. למרות זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שיוגב אוחיון, שהפך בשנה האחרונה להיות סוג של מאמי לאומי, מעין מוטי ארואסטי למתקדמים, רחוק מלהיות מודל לחיקוי. בעדינות רבה ומתבקשת, אפשר לומר שהוא לא בדיוק ילד טוב צפת.
אם נניח לרגע בצד את ההתפלפלויות המשפטיות, נישאר עם האמת: יוגב אוחיון יודע בדיוק מה סוכם בינו לבין הקבוצה בקיץ שעבר. הוא הרי היה שם ולכן ידע היטב שהחוזה שלו לא נועד להתרה לאחר עונת משחקים בודדת. גם אם נעשתה טעות חוזית על ידי הקבוצה (ובסופו של יום הוכח שלא), אין בכך כדי לשנות את המציאות. ואוחיון מכיר והכיר את המציאות היטב.
גם הטיעון לפיו "הילד" הסתבך עם סוכנים חמדנים שהטעו אותו לכאורה, כלשונו של דיוויד בלאט, לא מחזיק מים. קודם כל, רק בישראל מתייחסים לשחקן מקצועי בן 25 שמרוויח מאות אלפי דולרים כאל ילד. שנית, ה"ילד" הזה הוא אותו אחד שפיטר מבלי למצמץ את הסוכן הישראלי שליווה אותו לאורך כל הקריירה והחליף אותו באותה חבורה ממנה הוא מנסה להתנער היום. בפראפראזה מתבקשת: אמור לי מי סוכניך ואומר לך מי אתה. מכאן ברגע שאוחיון בחר לתת לאנשים כמו אימאן ואורי ברנע לנהל עבורו את ההצגה, הוא ידע בדיוק לאן הוא נכנס ולאן הדבר מוביל. לא צריך הרבה בשביל להבין את זה, אלא רק לשאול כל איש כדורסל שמכבד את עצמו.
ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך להפנים שכל הסיפור הזה ידעך ויתאדה בתוך זמן קצר, כאילו לא היו דברים מעולם. מכבי צלחה סכסוכים משמעותיים יותר ומול שחקנים גדולים יותר לאורך השנים, כמו מיקי ברקוביץ' (ואפילו מול ג'רמי פארגו המושמץ נרשמה סולחה בקיץ האחרון) והכל שב על מקומו בשלום.
ואז, אחרי שהכל יחזור לשגרה, תמצא עצמה מכבי תל אביב כשהיא מתמודדת מול בעיה מסובכת הרבה יותר. הסגל שהיא בנתה, נכון לרגע זה, הוא לא סגל של טופ יורוליג. נקודה. בניגוד לשנים קודמות בהן הנחיתה מכבי אס ברגע האחרון (ארויו, פארמר), קשה להאמין שהפתרון לכל הבעיות המקצועיות יהיה בדמות החתמת סנטר משמעותי שישנה באחת את כל מאז הכוחות. האמת? גם אם ימצא אחד כזה בשוק, יכול להיות שעסקת אוחיון והעול הכלכלי בדמות מאות אלפי הדולרים הבלתי מתוכננים של חוזהו, ירחיקו אותו ממכבי.