ספורט: דיוויד המלך

בכל פעם שנדמה שרמת השחקנים של מכבי תל אביב לא מספיקה לשלבים הגבוהים באירופה, בלאט מוכיח שאצלו אין כזה דבר שנקרא "בלתי אפשרי". הוא שוב לקח מועדון והרכיב פאזל שבו השלם עולה על סך חלקיו, קבוצה שנותנת פייט לכל קבוצה ושפספסה את ההעפלה לפיינל פור רק בגלל שיפוט שנוי במחלוקת ביוון. זה לא מסתכם רק בזה: בלאט לקח נבחרת רוסית שהייתה נחותה על הנייר, והביא אותה לפודיום עם מדליית ארד בלונדון. אם פעם זה לא היה ברור, היום כולם יודעים מיהו מאמן הכדורסל הטוב בישראל, ובהפרש גדול.

בשנות ה-70 הכדורגלנים הערבים היו לא יותר מקוריוז, בשנות ה-80 וה-90 הם החלו לייצר מעמד משלהם ובשנות ה-2000 הפכו לחלק אינטגרלי בליגת העל. אבל זה לא היה סוף התהליך: היום השחקנים הללו נמנים עם המובילים והטובים ביותר. זה לא רק וואליד באדיר - אחמד סבע הוא מלך השערים, בירם כיאל מככב בסלטיק, מוראד אבו ענזה ועלי חטיב הוכיחו שהם חלוצים יותר מלגיטימיים. מרבית קבוצות ליגת העל מתהדרות בשחקן ערבי אחד לפחות בהרכב, מה שמעיד על כך שהמאמן הישראל נפתח, סוף סוף, לכשרונות מהמגזר.

כשבאליפות אירופה הם הגיעו לגמרים וקטפו מדליות היו כאלה שזלזלו, שאמרו "נו, תגיע האולימפיאדה והם שוב יטבעו בבריכה". אבל ההישג של יעקב טומרקין, שסיים במקום השביעי בגמר 200 מטר גב בלונדון, וגם אלה של גל נבו ועמית עברי שהגיעו לחצאי הגמר במשחים שלהם, מוכיחים שמתחת לפני המים עוברים השחיינים שלנו תהליך בריא. עם כל הכבוד לג'ודו ולשייט, סופסוף אנחנו מתחילים לבנות ייצוג נכבד באחד הענפים הכי משמעותיים בעולם הספורט.

עד לאחרונה היו לה עליות וירידות, משברים שמהם ידעה להתאושש, אבל בחודשים האחרונים שחר פאר לא מפסיקה לצלול. אלה לא סתם הפסדים למדורגות גבוהות או לשחקניות ברמתה - היא מגיעה לטורניר ללא האמונה שהיא יכולה לעשות את זה, ובדרך כלל מודחת בשלב מאוד מוקדם, לא פעם על ידי המדורגת 150 או 210 בעולם. על המגרש פאר נראית כמו שבר כלי, והרושם הוא שהיא פשוט ויתרה. חבל.

היעדים של הוועד האולימפי היו שלוש מדליות לפחות. פה אנחנו טובים, שם נצליח לגנוב מדליה, בתחרות הזו נשתחל לפודיום. התחושה היא שהכל יסתדר, ושגם אם ההכנות לא היו מספיק טובות יהיה את הכוח העליון שידחוף אותנו למדליה. ואז הגיעה אולימפיאדת לונדון ונתנה לנו סטירת מציאות כואבת במיוחד. יותר מהכל, אפס המדליות שהבאנו בלונדון, לא המדליות שצברנו באולימפיאדות קודמות, הן שמעידות על המציאות העגומה שבה אנו נמצאים. לפחות דבר אחד טוב ייצא מזה: לריו 2016 נצא יותר דרוכים ופחות זחוחים.

רק בקיץ שעבר היה נתב"ג עמוס לעייפה: ההצלחות של מכבי והפועל תל אביב לא נעלמו מעיניהן של הקבוצות באירופה, ושחקנים רבים יצאו לחתום ברחבי היבשת. המגמה אמורה הייתה להימשך, במיוחד כשהנציגות שלנו בשלב הבתים בליגה האירופית רק גדלה, אבל הנהירה נעצרה. למה? אולי כי גילינו שהמאמנים באירופה לא בהכרח מתרשמים מהסחורה שנוחתת אצלם, ואולי גם משום שהבנו שהשחקן הישראלי יוצא לחו"ל כדי לחתום, לא בהכרח כדי לשחק.

זה שעלה וזה שירד בחדשות
זה שעלה וזה שירד בתחום הרכב