"בלילה שלפני המשחק היה לי בכלל חום", מספר ברק בדש על השעות שקדמו לשער המדהים שכבש במדי בוורן לרשת סרקל ברוז, ארבעה ימים בלבד אחרי שחתם בקבוצה. "התקררתי, קמתי בבוקר המשחק עם חולשה והרופא של הקבוצה נתן לי מרשם לתרופות. אבל כשהמאמן שאל אותי אם אני רוצה לשחק, לא היה לי ספק. פחדתי שאפשל, אבל הבכורה הייתה מדהימה. הבקעתי הרבה גולים בקריירה שלי, אבל אף פעם לא התרגשתי כמו בגול הזה. הייתה אווירה מדהימה, כל האצטדיון רעד, הבקעתי לשער שמאחוריו יושבים האוהדים השרופים, רצתי אליהם הסתכלתי לשמיים ופשוט הרגשתי בחלום".
"בסך הכל, זאת הייתה החלטה קשה לעזוב את קרית שמונה", ממשיך בדש, "והבכורה הזאת המתיקה את ההתאקלמות. בסוף המשחק יש מקום כזה שמגיעים אליו אוהדים, כמו חדר וי.אי.פי שמגיעים לאכול ולשתות אחרי המשחק עם השחקנים של הקבוצה. אני הגעתי אחרון לחדר הזה בגלל הראיונות. כשנכנסתי כולם עמדו ומחאו לי כפיים. מצד אחד הייתי כל כך נבוך, ומצד שני ההרגשה היה טובה מתמיד. נכון שאני לא משחק בגנק או בסטנדרד ליאז', אבל זה עדיין אותה הרגשה. צריך לשאול את רפאלוב וברדה, הם אולי יכולים להסביר את התחושות".
ברק בדש (30) עדיין המום מהמעבר לבלגיה. הוא לא חזה אותו ("אם אני ושמעון היינו מרוכזים מול באטה בוריסוב והיינו מצליחים לעשות את הבלתי ייאמן, השיחה הזאת לא הייתה מתנהלת כי היינו בליגת אלופות ואין מצב שהייתי עוזב את קריית שמונה"), אבל הגיב מהר מאוד להתרחשויות הלא צפויות. "לא היה לי מושג מכלום, יום שלישי עוד שיחקנו במוקדמות ליגת האלופות מול באטה ולא ידעתי מזה", הוא משחזר את היום הדרמטי. "ביום רביעי ב-12 בבוקר קיבלתי טלפון מדודו (דהאן, הסוכן ת"א). הייתי עדיין בתל אביב כי יום לפני זה המשחק נגמר מאוחר, וישנתי במרכז, דודו ביקש ממני לא לחזור לצפון ואמר לי שאני טס לבלגיה. הוא הסביר לי שהוא דיבר עם איזי והוא קיבל סכום יפה יחסית על השאלה לשנה. איזי כמובן לא רצה שאלך, אבל כשהבין שאני ארוויח הרבה יותר מקרית שמונה הוא אמר שהוא יכבד כל החלטה שלי. התייעצתי רק עם שרון אשתי ועם ההורים שלי, והחלטתי ללכת על זה. זה בשבילי חלום של שנים".
"הכל קרה כל כך מהר. קיבלתי מייל שיש לי כרטיס טיסה ל-21.00 בערב, כשרק ב-16.00 הכל נסגר מול איזי. לא היה עליי שום דבר מלבד הבגדים שלי והתיק רחצה מהמשחק. אשתי והילד כבר היו בצפון. לקחתי כמה דברים מההורים שלי ועליתי על מטוס. ב-06.00 בבוקר הגעתי לבלגיה, ב-09.00 כבר ישבתי עם הנשיא שלהם ועם החוזה וראיתי שהמספרים אמיתיים. היה לי מאד קשה לקבל החלטה וגם איזי ניסה לשכנע אותי לרדת מזה, אבל כבר הגעתי לבלגיה וחתמתי על זיכרון דברים. אני מעריך את איזי, אבל אי אפשר היה לרדת מזה".
דיברת על החלום מעבר לים, בלגיה זה המקום שחלמת להגיע אליו?
"נכון שבלגיה לא שייכת לליגות הכי חזקות ביבשת, אבל יש פה כסף מצוין ותנאים מדהימים. זאת מקצועיות אחרת, האווירה במשחקים פשוט מדהימה, החשיפה פה גדולה. מאז שהגעתי התראיינתי כבר לארבעה ערוצי טלוויזיה. זה הגיע אומנם יחסית מאוחר, אבל הכל אצלי מגיע מאוחר. לליגת העל הגעתי בגיל 22. את שנת הפריצה שלי עשיתי רק בעונה שעברה וזאת שלפניה, שזה גם מאוחר, ועכשיו אני עובר לאירופה בגיל 30. אני לא חושב שיש שחקן שעבר לאירופה בגיל הזה".
מלבד הכסף, סיבה נוספת לכך שעזבת היא הבאתו של לאסלו לנצ'ה והעובדה שהבנת שאתה לא הולך לפתוח בהרכב?
"אין ספק שכעסתי ואני לא אסתיר את זה. אבל גם בשנה שעברה היו חלוצים ותמיד נלחמתי על המקום שלי. הרגשתי לא טוב באיזשהו מקום, אבל זה לא מנע ממני לתת את כל כולי גם כמחליף, גם נגד בית"ר כשפתחתי וגם נגד באטה כשנכנסתי כמחליף. מרגע שנכנסתי מול באטה, הקבוצה רצה קדימה. אני יודע שבקרית שמונה מעריכים אותי ברמות הכי גבוהות גם כשחקן וגם כאדם. גם אם הייתי פותח נגד באטה הייתי הולך. זה משהו שישב אצלי המון שנים, עם הידיעה שאני יכול להצליח בליגה הבלגית. ברור שאין שחקן שלא כועס כשהוא לא פותח בהרכב. מי שלא כועס ומתעצבן מזה, לא יכול להיות כדורגלן. כשחקן אני מכבד את ההחלטות שלהם, אבל לא שלם איתן כי אי אפשר להיות שלם עם זה שאתה בכושר מצוין ועדיין לא נותנים לך לפתוח בהרכב".
אז בכל זאת היה לכך חלק בהחלטה שלך?
"כמו שאמרתי, בחודש האחרון מאז שהגיע לאסלו לנצ'ה, וגם סלליך, רציתי לשחק יותר והיה מגיע לי לשחק יותר. לא פחדתי מתחרות כי אני יודע מה אני שווה. יכול להיות שבמשחקים מסוימים היה קל להם יותר לא לתת לי לפתוח, היה קל יותר להוציא דווקא את ברק בדש כחילוף ראשון. תמיד כשמחליטים על הרכב יותר הגנתי, מי שמוותר על המקום זה ברק".
מאיפה השינוי הזה הגיע? בעונה שעברה היית חלוץ שמוביל את הקבוצה לאליפות?
"אי אפשר לדעת באמת מאיפה זה בא, אני לא רוצה להתייחס לזה, אם זה בגלל העזיבה של רן ומה היה קורה אם הוא היה נשאר. אני יכול להגיד לך שאחת ההודעות הראשונות שקיבלתי אחרי החתימה הייתה מרן, הוא איחל לי בהצלחה ורשם כמה זה מגיע לי. גילי שלח לי הודעה אחרי הגול ואמר שהוא שמח בשבילי".
קנית בקריית שמונה בית, פתחת עסק, עפ"י הצעדים שלך היה נראה כי קריית שמונה הולכת להיות התחנה האחרונה?
"זה נכון, קריית שמונה זה באמת הבית שלי, קניתי פה בית ופתחנו עסק שאשתי מנהלת. זאת דלת שאני יודע שעוד אכנס בה. אני אוהב את כולם והתפתחתי פה מעבר לכדורגל. ההודעות שקיבלתי מאנשים בקריה לטלפון ולפייסבוק ריגשו אותי מאד והראו כמה אני קשור לעיר הרבה מעבר לכדורגל".
ויתרת על הזדמנות לשחק בליגה האירופית, חוויה בפני עצמה עבור שחקן שעוד לא הגיע לשם.
"אם הייתי בן 23 הייתי יכול להרשות לעצמי לוותר על המעבר ולהישאר, אבל ביום שחתמתי כבר הייתי בן 30. אם הייתי מוותר על ההזדמנות הזאת, 99% שלא הייתי מקבל עוד הזדמנות לעבור לאירופה. לא רציתי לפספס את הרכבת, למרות שאני עוקר את המשפחה שלי מהארץ. אשתי שלחה לי הודעה באותו יום מטורף: "ברק, אם תחליט לשחק בחו"ל, אני וליאו אחריך". זה נתן לי את האישור הסופי. זה לא קל, כי שרון תקריב הרבה ותחלק את עצמה בין העסק לבלגיה והמשפחה שלה תעבור לגור בקרית שמונה כדי לנהל את העסק. זאת הקרבה עצומה מצידם".
למרות ההצעה מבלגיה, איך אתה מסביר את זה שלמרות עונה גדולה שלך ואליפות, לא שמענו על הצעות מקבוצות גדולות בארץ, לא לך ולא לגיבורי קרית שמונה האחרים?
"צריך להבין שהייתי תחת חוזה לעוד ארבע עונות ובד"כ לא מכובד לפנות לשחקן תחת חוזה. יחד עם זאת כן היו הצעות, הפועל ת"א רצתה אותי והתעניינה, אבל איזי לא היה מוכן ודאג להוריד מהר את כל ההצעות מהפרק, לכן גם לא שמעתם על הצעות שלי ושל עוד שחקנים כמו שמעון אבוחצירא, אלעד גבאי אדריאן רוצ'ט, שיר צדק ושחקנים נוספים. איזי לא היה מוכן לשמוע על זה והצליח לשמור על כל הסגל הקיים".
מה ידעת על בוורן לפני שחתמת שם?
"לא הכרתי את הקבוצה, אבל יש לי סוכן שאני הולך איתו כבר המון שנים. דודו דהאן היה הראשון שהעביר אותי מהכח לליגת העל ולהפועל ת"א, ואני חושב שגם אני הייתי אחת מהעברות הגדולות שלו בתחילת הדרך. כששאלתי על הקבוצה שאני מגיע אליה, הוא פשוט שאל אם אני סומך עליו ועניתי שכן. לא היה לי זמן אפילו לחפש בגוגל מידע על הקבוצה, אבל כשהגעתי לבלגיה הבנתי כמה הוא צדק. העיר מדהימה, יש פה מתקן אימונים ענק עם ששה מגרשים ואצטדיון חדש שנבנה לפני שנתיים. יש פה כל מה ששחקן צריך. גם ליאור רפאלוב, מאור בוזגלו ורועי דיין חייגו אליי מיד כששמעו על המעבר, הם ייעצו לי בדברים הבסיסיים, כולם פרגנו לי ואמרו שעשיתי את הצעד הנכון, שהליגה מתאימה לי ושאוכל להצליח פה, סה"כ אני כמה ימים פה אבל מרגיש שהולכת להיות לי עונה טובה".
