מכבי פתח תקווה מתחילה כבר לקלוט?

כמו בכל עונה, גם השנה הליגה הלאומית תספק מפלט לאוהדי הכדורגל הישראלים שמחפשים ריגושים ודרמות ולא מוצאים אותם בליגת העל. עונת 2012/13 בליגה השנייה יצאה בסוף השבוע לדרך וכהרגלה לא אכזבה, עם סיפורים שיהיה שווה להמשיך לעקוב אחריהם במשך העונה. הנה כמה מהם.

בשקט בשקט, בלי שהרבה אנשים שמו לב, מאמן ערבי מונה להדריך קבוצה יהודית. ולא סתם יהודית, אלא ירושלמית. סלמן עמר החליף בקיץ את לופא קדוש כמאמן הפועל ירושלים, שמקווה להחזיר עטרה ליושנה ולשוב לליגת העל. בעוד שבעתיד הנראה לעין קשה לראות את האחות הגדולה בית"ר מאמצת לחיקה ולו שחקן ערבי אחד, האדומים הציבו בעמדה החשובה ביותר במועדון את עמר.

אם לומר את האמת, ההחלטה הזו לא מפתיעה איש במערכת, היות שהמאמן החדש עשה את כל שרשרת התפקידים במועדון. הוא בילה את שנותיו היפות כשחקן במועדון, ולאחר הפרישה קיבל את תפקיד מאמן הנוער ממנו קודם לתפקיד עוזר מאמן בבוגרים.

טבילת האש של עמר לא עברה בהצלחה, הוא הפסיד בבית 1:0 למכבי אום אל פאחם, אך מגיעים לו 100 ימי חסד. הקבוצה איבדה הרבה שחקנים משמעותיים בקיץ ועדיין לא התחברה. לא משנה כיצד הניסוי יעבוד, אולי הוא יפתח את את הצוהר גם עבור הבית"רים. חזון אחרית הימים.

הקיץ האחרון בכדורגל הישראלי אופיין, כרגיל, במרוץ של קבוצות רבות להעביר את תקציבן בבקרה. בדרך כלל הסיפור הזה נגמר בכך שהמועדונים מקבלים ארכה ועוד ארכה ובסופו של דבר משיגים את הכסף הדרוש. למרות הרצון הטוב של ההתאחדות, היא צריכה לשים קו אדום.

משחקה של אחי נצרת נגד סקציה נס ציונה נדחה ביום שני, מאחר שהנצרתים לא הצליחו לספק בזמן את הערבויות הנדרשות כדי לשחק בליגה הלאומית. הגיע הזמן שלתאריכים שההתאחדות מציבה לקבוצות יהיה תוקף אמיתי גם במחיר של הורדת ליגה. אולי כך ייעשה סוף לאווירת ה"יהיה בסדר" בכדורגל.

קבוצה שהצדק הפואטי היה אמור להוריד אותה מצליחה איכשהו להתחמק מעונש, על אף שלא עמדה בדרישות הסף הכלכליות. למרבה הצער, גם זה סיפור קלאסי של הליגה הלאומית.

באופן מסורתי, הראשונה לגלות את הקושי של הלאומית היא אחת היורדות, שמצפה לטיול בדרך חזרה למעלה. טיול שכמעט תמיד משתבש. אני בספק אם אנשי הפועל פתח תקווה חשבו שיהיה קל מול רעננה, אבל אני לא חושב שהשמטת נקודות סיפקה תרחיש שנלקח בחשבון. קבוצתו של תומר קשטן, לעומתם, באה צנועה.

רעננה עשתה לא מעט צרות ל"אימפריות הלאומית" בשנים האחרונות, ואף הדהימה ועלתה ליגה לפני ארבע שנים, אבל למרות זאת תמיד ידעה את מקומה – קבוצה ללא יומרות שבאה להילחם. הפועל רעננה היא הקבוצה המייצגת של הליגה הלאומית, לצערה של הפועל פתח תקווה.

הקבוצה השנייה של אם המושבות למדה גם היא על בשרה מה טיבה של ליגת המשנה. משחקה מול הפועל אשקלון היה קשה. לא "קשה" של ליגת העל, במובן של קבוצה איכותית שמתעלה עליה מקצועית אלא "קשה" של ליגה הלאומית, במובן של קבוצה לא איכותית שנלחמת ולא נותנת סנטימטר לתמרון. הקבוצה של הלוזונים, לעומת זאת, כן גילתה איכשהו את הנוסחה והצליחה לפרוץ את הסכר עם שער ניצחון של עומר גולן מול הפועל אשקלון בדקה ה-78. מכבי פ"ת לא שיחקה טוב, לא הרשימה, אבל השיגה 3 נקודות. נראה שמבין שתי המלאבסיות, מכבי הבינה את הרעיון קודם.

דבר יפה בליגה הלאומית הוא שכמו שקשה לעלות ממנה, גם קשה לרדת ממנה. זה אמנם נשמע כמו הפרשנות המשעממת שמלווה את השידורים בטלוויזיה, אבל באמת נדיר שעולות חדשות לליגה הלאומית לא מצליחות לשרוד לפחות עונה אחת. יש שייחסו זאת לעובדה שהקבוצה שיורדת ליגה היא לרוב זו שבקרת התקציבים הפחיתה לה את מספר הנקודות הרב ביותר, אבל חלק מהקסם של הלאומית טמון בשוויוניות שבה – כולן יכולות לעלות, כולן יכולות לרדת. תוסיפו את זה לעובדה שמכבי יבנה צלחה באופן מרשים עונה מתישה בליגה א' וקרב לא פחות מתיש על העלייה מול אסי גלבוע האיכותית, וסביר להניח שתקבלו את מי שתהפוך לחברת קבע בליגה, לצד קבוצות כמו מכבי הרצליה, שגם היא, כנראה, לא תיפרד מהליגה במהרה.

לאתר "השישית"