"אני הצלחתי": גיא צרפתי בראיון פתיחת העונה

לא עם כל שחקן יואב כץ יושב באופן אישי כדי לסגור את החוזה. אבל במקרה של גיא צרפתי, 33, הוא הבין שמדובר בעוגן נחוץ. לצרפתי זה לא זר. "בכל הקריירה שלי הייתי השחקן הבולט והמוביל, זה משהו שאני יצרתי ורכשתי במשך כל השנים. אם אני צריך להיות המנהיג וגם אם לא, זה חלק מהאופי שלי – לחבר, להנהיג ולדרוש את הכדור כל הזמן. לא צריך לייעד לי תפקיד כזה. זה מי שאני ומי שלוקח אותי יודע שזה חלק מהעסקה".

בשבת צרפתי יפתח עוד עונה, ה-17 שלו בליגה, הפעם במדי הפועל חיפה. נדמה שהוא כבר הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף שקוראים לו הכדורגל הישראלי, ואף על פי שלא שיחק בגביע הטוטו משחקים מלאים, כתוצאה מפציעה שהוא סוחב ממחנה האימון, הוא כבר לא יכול לחכות לשריקת הפתיחה: "מבחינת חומר השחקנים, צריכה להיות כאן קבוצה טובה. צריך להתחיל את הליגה חזק וטוב כדי שיהיו לנו אנרגיות לכל העונה".

כשצרפתי מתפנה לשלוח מבט קטן אל העבר, הוא רואה שם הרבה דברים טובים - תארים, שערים ובישולים בלי סוף, אבל גם תחושה של פספוס. הילד ממכבי תל אביב היה אמור להיות אחד מהעילויים של הכדורגל הישראלי, אבל נתקע איפשהו באמצע, הפך לשחקן משפיע, אבל לא גדול כפי שהיה צריך להיות. הוא עצמו לא חושב שהוא מוחמץ: "אני ממקם את הקריירה כשחקן משפיע בליגת העל, מוסיף עניין לליגה. מאז ומתמיד הייתי מהמשפיעים, אבל אם הייתי מגיע למועדונים ששיחקתי בהם בתקופות טובות יותר, הייתי נחשב גדול בהרבה בכדורגל שלנו".

יזכרו אותך כאחד הגדולים?

"צריך לחכות, כי לסיום הקריירה יש חשיבות גדולה. רק אז נדע איך באמת יזכרו אותי".

אתה מסופק מהתפתחות הקריירה שלך?

"בגדול, כן. יש גדולים ממני שלא הצליחו לעשות בכלל קריירה, אבל מצד שני היו גם שחקנים הרבה פחות טובים ממני שעשו קריירה יותר גדולה. בכדורגל, חוץ מהכישרון והיכולת אתה צריך הרבה מזל, ליפול במועדון כשהוא בתקופה טובה ומאמן שמאמין בך".

נראה שאתה אחד השחקנים הכי לא מוערכים בארץ.

"אני לא חושב במונחים האלה. אם הייתי מגיע למועדונים ששיחקתי בהם בשנים הטובות שלהם הייתי הרבה יותר מוערך".

עכשיו צרפתי שוב אדום. הוא מקווה לסיים את הקריירה בקרית חיים, אבל בלב הוא נשאר צהוב, כנראה שככה זה שאתה נולד מכביסט. כאחד כזה, גם הוא עוקב מקרוב אחר המהפכה הספרדית שנעשית שם והוא, איך לומר, לא בדיוק מתלהב: "צריך להגיד תודה על כך שמביאים אנשים ברמה הכי גבוהה, כי אפשר תמיד ללמוד מהם, אבל היו צריכים להביא את אותה חבורה דווקא למחלקת הנוער. לבנות שם אקדמיה מפוארת עם כל הפיזיולוגים ומאמני הכושר. שנתיים כאלה במחלקה ורק אחר כך להעלות את הצוות לבוגרים זה היה עוזר למועדון. להביא ישר לבוגרים זה יומרני".

היית ילד פלא במכבי תל אביב.

"לעלות כילד בבית"ר לקבוצה הבוגרת כשז'רום לרואה, אבראו, דויד אגאנסו וגל אלברמן לידך זה קל. אבל לעלות במכבי תל אביב בדיוק במהלך חילופי דורות, כשאיציק זוהר ונועם שוהם עוזבים ואתה מגיע לשחק על המשבצת שלהם, זה קשה מאוד".

אם הכל היה הולך טוב, היית צריך להיות הכי גדול במכבי תל אביב בשנים האחרונות.

"אי אפשר להשוות אותי לאחרים. אני שמח שיצאתי ממכבי תל אביב והצלחתי אחר כך. היו שחקנים גדולים ממני שגמרו את הקריירה ברגע שיצאו משם. אני הצלחתי מאוד ודווקא דרך מכבי נתניה הגעתי לנבחרת ישראל. אחר כך הייתה לי עונה היסטורית עם קריית שמונה, שאחריה הגענו לאירופה".

גדלת במכבי תל אביב והתחנכת שתמיד צריך לנצח ולקחת תארים. איך עושים את המעבר לקבוצות מרכז טבלה שבהן אין את המטרות האלה?

"נכון שתמיד כיף להילחם על תארים אבל עכשיו אני נהנה מהדברים הקטנים".

תסביר.

"למשל, אני אגיד לך למה באתי להפועל חיפה, יש שלוש סיבות: אחת היא העבודה עם ניר קלינגר. אני יודע שהוא אחד שהביא תארים ורוצה תמיד לנצח, פרפקציוניסט. השני הוא שאני יודע שבשבת אשחק בקרית אליעזר, אחד מהיכלי הכדורגל הכי גדולים שלנו, מול הקהל הגדול יחסית שיש להפועל חיפה, זה חשוב לי. הדבר השלישי הוא שיש התקפה טובה ואני אוכל לבשל בלי סוף. אני נהנה עכשיו מזה שהקהל יעודד ושהחלוצים טובים ויבקיעו בעזרתי. כבר לא מעניין אותי כסף, אני רוצה ליהנות".

אז אתה לא רואה כדורגל כפרנסה?

"בהחלט כן, אבל היום זה כבר משהו אחר. אם היית לוקח אותי שש שנים אחורה, הייתי חושב יותר על כסף. היום זה פחות מעניין אותי. אני רוצה שיהיו לי ריגושים".

לאתר אוהדי הפועל חיפה