פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        NFC צפון: משולש זהב

        קלווין ג'ונסון ודטרויט חושבים לשחזר את הפלייאוף, אבל לשיקגו וכמובן לגרין ביי יש מה לומר. יובל קליין עם בית לא פשוט

        טיטוס יאנג שחקן דטרויט ליונס חוגג (AP , Mike Roemer)
        האם גם השנה דטרויט תשחק בינואר? (צילום: AP)

        גרין ביי פאקרס

        מאזן בעונה שעברה: 1:15, הפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

        מאמן: מייק מקארתי, עונה שביעית.

        הגעות בולטות: ג'ף סאטרדיי (סנטר), אנתוני הארגרוב (תאקל הגנתי)

        עזיבות בולטות: ריאן גרנט (שחקן חופשי), מאט פלין (סיאטל סיהוקס), סקוט וולס (סנט לואיס ראמס), צ'אד קליפטון (פרישה)

        בחירות דראפט: ניק פרי (קיצוני הגנתי, סיבוב ראשון), ג'רל וורת'י (תאקל הגנתי, סיבוב שני), קייסי היוורד (מגן פינה, סיבוב שני).

        אם נשים בצד לרגע את ה-15 לינואר, 2012, לגרין ביי פאקרס הייתה עונה מרשימה מאוד. הקבוצה התחילה את העונה כאלופה המכהנת ושיחקה כך במשך 16 משחקים, עד המפגש עם ניו יורק ג'ייאנטס בפלייאוף, שם הפאקרס וארון רוג'רס הראו שהם אנושיים וגם עושים טעויות לפעמים.

        למרות אנושיותו, רוג'רס עדיין זכה ב-MVP של הליגה. בכל זאת, הוא זרק ל-45 טאצ'דאונים בשנה שעברה ורק שש חטיפות. חלק מההצלחה של מספר 12 שייכת לסוללת התופסים הבלתי נגמרת של הפאקרס, עם שחקנים כמו גרג ג'נינג'ס, ג'ורדי נלסון, דונלד דרייבר, רנדל קוב וג'יימס ג'ונס, שעושים לו את החיים קלים. הוא מצדו, רק צריך לדאוג לחלק את הכדור שווה כדי שכולם יהיו שמחים, ובחגיגה נכלל גם הטייט אנד ג'רמייקל פינלי, שהתלונן על הנושא הזה בשנה שעברה.

        שני שחקנים עזבו את ההתקפה של הקבוצה השנה, וכאן יכולה להיות נקודת התורפה של הפאקרס. הראשון הוא התאקל הימני צ'אד קליפטון שפרש, ואת מקומו יקבל כנראה מרשל ניוהאוס, שנבחר בדראפט על ידי הקבוצה לפני שנתיים. השני הוא הרץ האחורי ריאן גרנט, שנאבק בפציעות וראה איך ג'יימס סטארקס מילא את החסר היטב. בכלל, בוויסקונסין רואים בתפקיד הרץ האחורי אופציה שנייה אחרי האופציה האווירית של רוג'רס, ולכן העזיבה של גרנט לא תשפיע יותר מדי על הקבוצה. בנוסף, ג'ף סאטרדיי הגיע למלא את תפקיד הסנטר, אחרי שנים בהם כיהן כחומה אנושית לפייטון מאנינג.

        עד כה, נראה שהכל מושלם בגרין ביי והפאקרס הולכים לשחזר את אשתקד. אלא שיש אולי דבר אחד שימנע מהם לעשות זאת: ההגנה שלהם. הגנת גרין ביי דורגה במקום האחרון בליגה, וזה אירוני שאנשים מגדירים אותם כקבוצה הטובה ואולי השלמה ביותר. ההגנה נתנה ליריבים אפשרויות למהלכים גדולים, לא לחצה מספיק על הקוורטרבק ורשמה רק 29 הפלות. אפשר לצפות ליותר משחקנים כמו קליי מת'יוס, בי.ג'י ראג'י וצ'רלס וודסון. לחיזוק ההגנה, הקבוצה צירפה בדראפט את הליינבקר ניק פרי שאמור להצטרף לשאר חברי USC.

        אז מה יהיה? ההגנה תשתפר, ההתקפה תישאר והפאקרס ימשיכו להיות הקבוצה הבכירה ב-NFC צפון עם 14-15 ניצחונות.

        ארון רוג'רס, גרין ביי פאקרס (רויטרס)
        אנושי, למרות הכל. ארון רוג'רס (צילום: רויטרס)

        שיקגו ברס

        מאזן בעונה שעברה: 8:8

        מאמן: לאבי סמית', שנה תשיעית

        הגעות בולטות: ברנדון מרשל (תופס), ג'ייסון קמפבל (קוורטרבק), מייקל בוש (רץ אחורי)

        עזיבות בולטות: מריון בארבר (פרישה), ניית'ן אנדרלה (ג'קסונוויל ג'אגוורס), פרנק אומיאלה (סיאטל סיהוקס)

        בחירות דראפט: שייה מק'ליין (אנד הגנתי, סיבוב ראשון), אלשון ג'פרי (תופס, סיבוב שני), ברנדון הרדין (סייפטי, סיבוב שלישי)

        כישרון יש בשיקגו, והרבה. אך לכישרון הרב מתלוות גם שאלות רבות. אם בשיקגו יענו בחיוב על כל השאלות הללו, הקבוצה של לאבי סמית' יכולה לראות את הסופרבול בניו אורלינס ביום בהיר מאוד. השאלה הראשונה היא איזה ג'יי קאטלר נקבל. האם נקבל את קאטלר המרשים של השנה שעברה, זה שניקה את כל השדים מהארון שלו, או את קאטלר חסר הביטחון מלפני שנתיים? במידה שקאטלר ימשיך באותו כיוון חיובי של השנה שעברה, הוא קיבל חיזוק משמעותי להתקפה שלו מצדו של ברנדון מרשל. לשניים יש זיכרונות טובים מהימים המשותפים בדנבר, שם מרשל רשם שתי עונות של 100 תפיסות כל אחת, ובשל כך הציפיות מהם גבוהות. רק דבר אחד קאטלר יבקש: שקו ההתקפה של הברס יחזיק מעמד. הקו, שקרס מדי שבוע, הרשה ליריבים 49 הפלות על הקוורטרבק שלו.

        בנוסף, הקבוצה וידאה שמאט פורטה לא ילך לשום מקום, והרץ האחורי שלא סיים את העונה שעברה בגלל פציעה הוא אחד הרצים האחוריים הטובים והקשוחים בליגה. כדי להוריד מהעומס על הברכיים של פורטה, הקבוצה הביאה את מייקל בוש מאוקלנד שיחלוק את הכדור על הקרקע אתו.

        אם כבר דיברנו על ברכיים, אנחנו חייבים לדבר על מעוז ההגנה של שיקגו, בריאן אורלכר. הליינבקר המעולה הוא חלק אחד מתוך שלושת השחקנים המובילים של הגנת הברס. השניים האחרים הם ג'וליוס פפרס ולאנס בריגס, כולם מעל גיל 30. החבורה המנוסה קיבלה קצת דם צעיר בדמותו של הליינבקר מבויזי סטייט, שייה מק'ליין ,שאמור להיות כישרון גדול.

        לא נשכח את האיש שבגללו אף אחד בשיקגו לא נשאר על הכיסא בהחזרות בעיטה, דווין הסטר. האחרון רשם שלושה טאצ'דאונים כחלק מהספיישל טים בשנה שעברה והחזיק בממוצע של 16.2 יארדים להחזרת פאנט. הסטר ימשיך לככב בספיישל טים והנה גם טיפ פנטזי קטן: הבועט רובי גולד סיים את העונה עם 28 מ-32, כולל 5 מ-5 מעל קו ה-50 יארד.

        אז מה יהיה? אי אפשר שלא להתלהב מהקבוצה של לאבי סמית' השנה. הצמד קאטלר-מרשל יחגוג בין הרוחות של סולג'רס פילד ואנחנו מצפים ל-10 ניצחונות ומקום בפלייאוף דרך הווילד קארד.

        מאט פורטה שחקן שיקגו ברס (GettyImages)
        רק שקללת מאדן לא תרבוץ עליו. מאט פורטה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        דטרויט ליונס

        מאזן בשנה שעברה: 6:10, הפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף

        מאמן: ג'ים שוורץ, עונה רביעית

        הגעות בולטות: אוורט בראון (אנד הגנתי), ג'וייק בל (רץ אחורי)

        עזיבות בולטות: אריק רייט (טמפה ביי באקנירס), דרו סטנטון (אינדיאנפוליס קולטס), אהרון בראון (סנט לואיס ראמס)

        בחירות דראפט: ריילי ריף (תאקל התקפי, סיבוב ראשון), ריאן ברוילס (תופס, סיבוב שני), דווייט בנטלי (מגן פינה, סיבוב שלישי)

        דטרויט הייתה אחת הקבוצות היותר מרתקות בעונה שעברה. אם זו הייתה כמות היארדים המרשימה שמאט סטאפורד רשם, או אחד מתוך 16 הטאצ'דאונים של קלווין ג'ונסון, או אפילו לחיצת הידיים של המאמן שלהם ג'ים שוורץ, לאחר המשחק, זה תמיד היה שווה אייטם בספורטסנטר. הדברים התחברו כל כך טוב בדטרויט, שבפעם הראשונה אחרי 10 שנים הקבוצה הגיעה לפלייאוף. ככה שנשאר לנו לברר האם היא יכולה לקחת צעד קדימה, או שדווקא אחד אחורה.

        ההצלחה של הליונס עדיין בנויה על הקוורטרבק מת'יו סטאפורד ומצב הבריאות שלו. אחרי שנים בהם נאבק בפציעות, סטאפורד הצליח סופסוף לרשום עונה בה לא הפסיד משחק. ואיזו עונה זאת הייתה: מעל 5,000 יארד ו-41 מסירות לטאצ'דאון. החיבור בינו לקלווין "מגהטרון" ג'ונסון התברר כאחד הקטלניים בליגה, וגם התופסים טיטוס יאנג ונייט ברלסון והטייט אנד ברנדון פטיגרו השתתפו בחגיגות. הבעיה הכי גדולה של התקפת הליונס היתה הריצה, עם פציעות למייקל לשור וג'וויד בסט. זה יכול להשתפר, אף על פי שלשור יחמיץ את שני המשחקים הראשונים בגלל השעיה על שימוש במריחואנה.

        בהגנה של הליונס אנחנו מוצאים דמויות שמעניינות על ומחוץ למגרש. כמובן שהמוביל הוא נדמוקונג סו, שלא פעם איבד את הראש. בצד השני, יש את ניק פיירלי עם בעיות מחוץ למגרש. שוורץ חייב לנצל את הוותיקים בהגנה, קליף אבריל וקייל ונדן-בוש, שישמשו כמנטורים לבחורים הצעירים והאובר-אנרגטים.

        המשחק האחרון של העונה הרגילה הראה את נקודת התורפה של הקבוצה בהגנה האחורית, כשמאט פלין פירק אותה בכל זריקה. העובדה שאריק רייט, שפתח בכל משחק בעונה שעברה, עזב לטמפה ביי לא ממש תעזור. הקבוצה בחרה שלושה מגני פינה שונים בדראפט והם יצטרפו לכריס יוסטון וארון ברי.

        אז מה יהיה? צמוד, אבל אנחנו מאמינים שהליונס יצליחו לסיים עם מאזן חיובי מעל 9 ניצחונות והשתחלות לפלייאוף דרך הווילד קארד.

        מתיו סטאפורד שחקן דטרויט ליונס (AP , Marcio Jose Sanchez)
        רק שיישאר בריא. מת'יו סטאפורד (צילום: AP)

        מינסוטה וייקינגס

        מאזן בשנה שעברה: 13:3

        מאמן: לזלי פרייזר, עונה שלישית

        הגעות בולטות: ג'ון קרלסון (טייט אנד), כריס קאר (מגן פינה), מרווין מיצ'ל (ליינבקר), ג'רום סימפסון (תופס)

        עזיבות בולטות: טרל ג'ונסון (מיאמי דולפינס), ריאן לונגוול (שחקן חופשי), ויסנטה שאנקו (ניו אינגלנד פטריוטס)

        בחירות דראפט: מאט קליל (תאקל התקפי, סיבוב ראשון), הריסון סמית' (סייפטי, סיבוב ראשון), ג'וש רובינסון (מגן פינה, סיבוב שלישי).

        עונה קשה עברה על הווייקינגס, והאמת היא שאנחנו לא רואים איך היא לא תחזור על עצמה. למרות זאת, יש הרבה דברים חיוביים במינסוטה שכדאי שנדבר עליהם. הראשון יהיה אדריאן פיטרסון, שמגיע עם סימן שאלה על הגב. הרץ האחורי המצוין לא סיים את העונה בגלל קרע ברצועה ועדיין לא חזר ל-100% כשירות. אנחנו יודעים שכאשר הוא כשיר, AP יכול לרוץ כל היום בלי הפרעה. במידה שיוכל להראות את כישוריו, נזכה לראות את טובי גרהאט המוצק בעמדת הרץ האחורי.

        בנוסף, לווייקינגס יש בהגנה את ג'רד אלן, שחוגג כל סאק בריקוד של בחישת מרק. הוא בחש לשיא קבוצתי של 22 פעמים בשנה שעברה. הבעיה של אלן ושל שאר הגנת הווייקינגס, היא שהם צריכים לפגוש את ארון רוג'רס, מאט סטפורד וג'יי קאטלר שש פעמים בשנה. שלושת הק"ב הללו יחגגו על הפינות החלשות של מינסוטה, עליהם נרשם ממוצע רייטינג של 107.6 (גבוה מאוד).

        בעמדת הקוורטרבק נזכה לראות את כריסטיאן פונדר, שקיבל את המושכות בסוף העונה שעברה והראה מדי פעם שהוא זכאי להיות קוורטרבק פותח בליגה. השאלה היא עד כמה רף הסבלנות יהיה גבוה במינסוטה. אם האוהדים והקבוצה יבינו שמדובר במספר שנים של בנייה שצריכה סבלנות, הם יכולים להרוויח את פונדר לעתיד. הקוורטרבק מפלורידה סטייט יזכה למעקב צמוד של מאט קליל, הבחירה השלישית בדראפט 2012 ומי שאמור להיות אחד הכוכבים של הקבוצה בעתיד. בנוסף, פונדר יוכל למצוא את פרסי הרווין, לשעבר רוקי השנה שהלך לאיבוד בשנתיים האחרונות, ואת ג'רום סימפסון, שאחראי על טאצ'דאון העונה בשנה שעברה, עם סלטה מרשימה במדי סינסינטי בנגאלס.

        אז מה יהיה? מדי פעם הווייקינגס יראו לנו שהם קבוצת פוטבול טובה, אבל כמות הכישרון המוגבלת תראה לנו את אותם ניצוצות למספר מהלכים מוגבל ולא למספר משחקים. 3-4 ניצחונות ועוד בחירת דראפט גבוהה בעתיד.

        אוהד מינסוטה וייקינגס קורא לפטר את המאמן בראד צ'ילדרס (GettyImages , Stephen Dunn)
        כמה שנים עוד יעברו להן עד שהם יראו נחת? אוהד וייקינגס מתוסכל בימי בראד צ'ילדרס הלא-עליזים (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)