בית ה-AFC מערב היה חלש מאוד בשנים האחרונות, אבל באביב האחרון קיבל את הדחיפה שהיה צריך, כשדנבר החליפה קוורטרבקים - מהקוריוז הגדול של השנה לכוכב הגדול של כמעט עשור וחצי. זה כשלעצמו מציב את הבית בקדמת הבמה, כשבתווך ינסו סן דייגו, קנזס סיטי ואוקלנד לעשות את הבלתי צפוי ולעקוץ את ראשות הבית. וכשמדברים על בלתי צפוי, לא צריך ללכת רחוק מדי - די אם ניזכר במעללי טים טיבו בעונה שעברה.
דנבר ברונקוס
מאזן בעונה הקודמת: 8:8, עברו שלב בפלייאוף, הפסידו בסיבוב השני לניו אינגלנד
מאמן: ג'ון פוקס
עזיבות בולטות: טים טיבו (קוורטרבק), בריידי קווין (קוורטרבק), אנדרה גודמן (מגן פינה), ראס הוקסטיין (גארד), בריאן דוקינס (סייפטי, פרש), מריו הגאן (ליינבקר), דאנטה רוסאריו (טייט אנד), אדי רויאל (תופס)
צירופים בולטים: מייק אדמס (סייפטי), ג'ים לאונרד (סייפטי), אנדרה קולדוול (תופס), ברנדון סטוקלי (תופס), ג'ייקוב טאמי (טייט אנד), ג'ואל דריסן (טייט אנד), טרייסי פורטר (מגן פינה), קית' ברוקינג (ליינבקר) וכמובן - פייטון מאנינג (קוורטרבק)
בחירות דראפט בולטות: דרק וולף (תאקל הגנתי), רוני הילמן (רץ אחורי), עומאר בולדן (מגן פינה), פיליפ בלייק (סנטר)
מתבקש לפתוח עם פייטון מאנינג את הסקירה, אבל עוד לפניו צריך להזכיר שני חבר'ה סימפטיים מההגנה - וון מילר ואלוויס דומרוויל. בעוד אשתקד ייחסו לטים טיבו נסים ונפלאות, צריך לזכור שבלי שניים מהפאס-ראשרים הטובים בליגה, לברונקוס לא היה מה למכור והם לא היו מגיעים לינואר.
ההתייחסות לדנבר הייתה בהתאם: לברונקוס חסר קוורטרבק אמיתי כדי להפוך לקבוצה אמיתית. מה שקרה הוא שג'ון אלוויי ביצע מהלך שלא היה מבצע, כנראה, לולא קראו לו ג'ון אלוויי, סילק את טיבו, שמעולם לא הסתיר את חוסר הערכתו אליו, והביא את השחקן שייתן לדנבר צ'אנס אמיתי לחזור לסופרבול, בו לא ביקרה מאז המשחק האחרון של אלוויי עצמו.
דנבר ריפדה את עצמה בשחקני התקפה שיכולים לשמש מטרות נאות למאנינג: ברנדון סטוקלי הוותיק שחוזר לקבוצה כבר לא צעיר, אבל עדיין יכול לבצע מהלך שיעשה את ההבדל. ג'ייקוב טאמי הגיע מאינדיאנפוליס גם משום שמאנינג כבר הספיק להפוך אותו שם לטייט אנד לגיטימי וג'ואל דריסן נתן עונת פריצה ביוסטון.
אבל כל זה לא משנה, משום שמאנינג כבר הצעיד קבוצות פחות מוכשרות באינדיאנפוליס אל הפלייאוף, ומעולם לא הייתה לו הגנה עם פוטנציאל כה גדול לדומיננטיות. ג'ים לאונרד אמנם לא יהיה פקטור לאחר שנכנס לרשימת הפצועים יום לאחר החתמתו וקית' ברוקינג כבר מעבר לשיאו, אבל דומרוויל ומילר יכולים לשתק כמעט כל קוורטרבק בליגה, כפי שהוכיחו בעונה שעברה ובפלייאוף מול פיטסבורג. בנוסף, צריך לזכור שהתדמית של ג'ון פוקס נפגעה, אחרי הכל, משום שהאמין בג'ייק דלהום, אבל הוא מאמן שהציב הגנות טובות לאורך הקריירה. עכשיו, כשעל כס הנהג שלו לא יושב דלהום אלא קוורטרבק קצת יותר מוכשר, יהיה לו זמן לשדרג עוד יותר את משחק ההגנה.
אז מה יהיה? בסופו של דבר, הכל תלוי בבריאות של מאנינג. האם הוא יחזיק שניים-שלושה מחזורים או שישמור על יציבות לאורך העונה? גם מאנינג ב-60 אחוזי יכולת הוא טופ 10 קוורטרבק. אם יישאר בריא, השמיים הם הגבול. אם יתברר שהעצב בצוואר עדיין רגיש, הברונקוס יילכו לעונה ארוכה ואפילו יותר מכך. אנחנו נבחר בתסריט האופטימי: 4:12 ומשחק, שניים או אפילו שלושה בינואר.
סן דייגו צ'ארג'רס
מאזן בעונה הקודמת: 8:8
מאמן: נורב טרנר
עזיבות בולטות: וינסנט ג'קסון (תופס), לואיס קסטיו (תאקל הגנתי), מרקוס מקניל (תאקל), כריס דילמן (גארד, פרש)
צירופים בולטים: רוברט מיצ'ם (תופס), ג'קי באטל (רץ אחורי), רוני בראון (רץ אחורי), דאנטה רוסאריו (טייט אנד), אדי רויאל (תופס), לרון מקליין (רץ אחורי)
בחירות דראפט בולטות: מלווין אינגראם (קיצוני הגנתי), קנדל רייס (תאקל הגנתי), ברנדון טיילור (סייפטי), לדריוס גרין (טייט אנד)
שני סיפורים גדולים מחוץ למגרש - ההתאבדות של ג'וניור סיאו והפרישה של לדניאן טומלינסון - מסמלים, אולי, את הסיפור של סן דייגו. הצ'ארג'רס של נורב טרנר ופיליפ ריוורס לא הצליחו להפיק מעצמם יותר מדי, והחדשות המעניינות ביותר שקשורות בהם לא מתרחשות על כר הדשא.
בכל פעם שנראה שסן דייגו מואסת בנורב טרנר, הוא חוזר לעונה נוספת ויחד אתו גם פיליפ ריוורס. לריוורס יש זרוע נפיצה, אבל ב-2012 שוב התגלו כמה בעיות. האחת - הוא הופל יותר מדי פעמים בגלל קו התקפה רעוע במיוחד. השנייה - זה לא קרה רק בגלל קו ההתקפה, אלא משום שקבלת ההחלטות שלו שערורייתית. ריוורס לא מתפקד בשתי הדקות האחרונות, ונראה שכל עוד הוא בסביבה סן דייגו תמשיך לדשדש.
ואולי בכל זאת? כל נמר יכול לשנות חברבורות ב-NFL, אבל כדי שזה יקרה ריוורס יצטרך עזרה מהתופסים. רוברט מיצ'ם הגיע מניו אורלינס כדי לתגבר את מלקולם פלויד ואנטוניו גייטס, כשווינסנט ג'קסון הבעייתי המריא לטמפה ביי. בנוסף, ריוורס יצטרך עזרה גם מההגנה, שלא ממש הייתה מסוגלת לעצור דאון שלישי והסתפקה ב-32 הפלות קוורטרבק בשנה שעברה, פאס ראש עלוב במיוחד. הברקים חיזקו את עצמם בדראפט במאסות של גופים הגנתיים, נראה אם זה יעזור.
אז מה יהיה? לא יותר מדי. סן דייגו צפויה כמו מזג האוויר הנעים שבה - 7:9 או 8:8 בלי פלייאוף.
אוקלנד ריידרס
מאזן בעונה הקודמת: 8:8
מאמן: דניס אלן
עזיבות בולטות: קייל בולר (קוורטרבק, פרש), קווין בוס (טייט אנד), מייקל בוש (רץ אחורי), ג'ייסון קמפבל (קוורטרבק), טי ג'יי חושמנזאדה (תופס), ליטו שפארד (מגן פינה), קמריון ווימבלי (קיצוני הגנתי), לואיס מרפי (תופס)
צירופים בולטים: מאט ליינארט (קוורטרבק), אואן שמידט (פולבק), קווין הסלאם (תאקל התקפי), רון בארטל (מגן פינה), מייק גודסון (רץ אחורי), שאנטיי ספנסר (מגן פינה)
בחירות דראפט בולטות: טוני ברגסטרום (גארד), בוריס מיילס (ליינבקר), ג'ק קרופורד (קיצוני הגנתי)
הריידרס פלירטטו עם הפלייאוף בשנה שעברה, אבל סיימו במאזן חצוי וכמו תמיד, כמעט, בשנים האחרונות פספסו את הפלייאוף. אלא שמשהו אחד בכל זאת נראה באופק: שפיות. לאחר מותו של אל דיוויס מונה רג'י מקנזי ל-GM של המועדון, וגם אם הצעדים שלו עדיין לא הוכיחו את עצמם, נראה שבאוקלנד יש לפחות שקט תעשייתי, לא עניין של מה בכך בצד הזה של המפרץ.
אבל מה יקרה על המשטח? זה כבר לא כל כך ברור, במיוחד כששני הסוסים העיקריים שלך הם קרסון פאלמר ודארן מקפאדן. פאלמר הגיע באמצע העונה שעברה מסינסינטי, אבל הדם החדש והמוטיבציה לא תורגמו לניצחונות. מקפאדן יכול להיות רץ של 2,000 יארד בעונה, אם רק יפסיק להיפצע. ובינתיים, הוא לא מפסיק להיפצע.
לריידרס מערך חדש לחלוטין של מאמנים. מקנזי הביא מדנבר את דניס אלן, ותחתיו יעבדו מתאם ההתקפה גרג נאפ ומתאם ההגנה ג'ייסון טארבר. הצוות הזה הוא עדיין חידה, ונראה שבעידן החדש והשפוי, לפחות כרגע, יקבל קצת קרדיט העונה. האתגר הגדול של טארבר יהיה לעבוד עם קו אחורי חדש לחלוטין, אזור שספג זעזוע לפני שנה לאחר עזיבתו של נאמדי אוסמואה ועדיין לא התאושש.
אז מה יהיה? לא יותר מדי. חמישה עד שבעה ניצחונות ואולי שיפור בעונה הבאה.
קנזס סיטי צ'יפס
מאזן בעונה הקודמת: 9:7
מאמן: רומיאו קרנל
עזיבות בולטות: ג'קי באטל (רץ אחורי), אנתוני בכט (טייט אנד), תומאס ג'ונס (רץ אחורי), לרון מקליין (רץ אחורי), קייל אורטון (קוורטרבק), לאונרד פופ (טייט אנד),
צירופים בולטים: בריידי קווין (קוורטרבק), קווין בוס (טייט אנד), פייטון היליס (רץ אחורי), אריק ווינסטון (תאקל התקפי)
בחירות דראפט בולטות: דונטארי פו (תאקל), ג'ף אלן (תאקל), דונלד סטיבנסון (תאקל), דבון וויילי (תופס)
הצ'יפס החליטו בדראפט האחרון ללכת על כל הקופה בחלק ההתקפי, כששלוש הבחירות הראשונות שלהם היו שחקני קו. אחרי הפציעות של מאט קאסל, שלא הפסיק לחטוף סאקים, וג'מאל צ'רלס, זהו תגבור מתבקש. השאלה היא האם זה מה שיביא את הצ'יפס לארץ המובטחת.
קנזס סיטי הביאה שחקנים מעניינים. בהתקפה, פייטון היליס הגיע מקליבלנד ואם יישאר בריא הוא יכול לצבור יארדים. קווין בוס היה סולידי בג'איינטס, אבל כמו כל מי שעוזב את הג'איינטס, מגיע לאוקלנד או שניהם, הוא דעך עד הבריחה מהחור השחור. היליס ובוס יגבו את צ'רלס וטוני מואיקי, אם כי שניהם יכולים לשחק תפקיד גדול יותר. דווין בואו האליל ימשיך להוביל את חוליית התופסים, כשמתחתיו סטיב ברסטון וטרנס קופר.
בהגנה, ג'סטין יוסטון וטמבה האלי ינסו לעצור את הקוורטרבקים היריבים. הגנה היא מצרך שהיה נדיר בקנזס סיטי לאורך השנים, אבל בשנים האחרונות יש שיפור, ויחד עם גלן דורסי ואריק ברי הסייפטי, ה-GM סקוט פיולי משוכנע שלאינדיאנים יש סיכוי לא רע לקחת את הבית. רומיאו קרנל כבר הצעיד בעבר את קליבלנד לעונה של עשרה ניצחונות, בקנזס סיטי ישמחו לראות את זה קורה השנה בארוהד.
אז מה יהיה? בגדול, לצ'יפס יש סיכוי לעשרה ניצחונות כמו גם לשישה ניצחונות. נלך על האמצע - שמונה ניצחונות, ללא פלייאוף.
