צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו
שעה וחצי עברה מאז הניצחון 74:83 של רוסיה על ליטא, ודיוויד בלאט עדיין מתרווח על הכיסא שלו בחדר מסיבות העיתונאים בהיכל "נורת' גריניץ'" כשהוא מחויך ומסופק. אחרי שעבר בתום המשחק באזור העיתונאים, ודיבר במסיבת עיתונאים רשמית, הוא ממשיך להקדיש זמן לעיתונאים מרוסיה, ארצות הברית וגם מישראל שלוש "המדינות" שלו. יש לו סבלנות מלונדון ועד למוסקבה כי כנראה שמי שנותן לו את הכבוד הראוי לו מקבל אותו בחזרה. במקום שבו מתייחסים לבלאט כאל מקצוען כדורסל אמיתי, שעושה יש מאין, הוא יודע להחזיר באותו המטבע עם הג'נטלמניות והאדיבות שלו. במשך שעה שלמה הוא דיבר על המשחק עצמו, חצי שעה נוספת הוא הקדיש להישג ההיסטורי של רוסיה וכשחשבנו שסיים הוא רק התחיל לנאום בפני עיתונאי אמריקאי על מהות הכדורסל ועל העובדה שאנגלית היא שפת המשחק הרשמית. לעיתונאי אחר, שהיה יהודי, הוא סיפר על הרבי ממסצ'וסטס שלימד אותו לבר המצווה, ועל הקהילה היהודית במקום בו גדל. וכל זה קורה בזמן שמשחק רבע הגמר השני בין צרפת לספרד כבר בעיצומו, ובמקום לצפות ביריבתו בחצי הגמר בזמן אמת בלאט ממשיך לדבר על באושר ובהתלהבות. האמת, מגיע לו.
לא סתם דיוויד בלאט מחזיק מעמד כבר 7 שנים בנבחרת הרוסית, ונחשב למאמן הטוב ביותר שעבד שם מאז שקוראים לנבחרת רוסיה ולא ברית המועצות. הרוסים מעריצים אותו. בתקשורת הרוסית לא מפסיקים לשבח אותו וגם בסיום המשחק קופץ עליו גדוד עיתונאים אמנם גדוד פחות גדול מזה שקפץ על הקפטן סרגיי מוניה (אחרי הכל הם הולכים על מה שקל להם יותר מבחינת השפה). אגב, מסתבר שדיוויד בלאט דובר רוסית לא רע בכלל, אבל על המגרש הוא נותן הוראות באנגלית, והוא גם לא ממש רוצה לבזות את עצמו בראיונות את הרוסית הוא משאיר לדאחקות עם השחקנים. כשהוא ניגש אל הגדוד הרוסי שחיכה לו, הוא ידע שאחרי משחק כל כך מוצלח נגד ליטא, מה שיקרה זה הרמות להנחתה. הרוסים שאלו אותו על ההיבט ההיסטורי של ההישג, ולפי השאלות באמת היה ניתן להתרשם שהם רואים בו כמושיע שיביא לנבחרת הכדורסל הרוסית מדליה אולימפית בפעם הראשונה בתולדותיה - ויציל את הכבוד של ענף הספורט שבעבר היה מאוד אהוב במדינה, וקצת איבד את זה בעבר הלא רחוק.
דבר אחד ניסתה התקשורת הרוסית להוציא מבלאט, ללא הצלחה. הם נורא רצו שהוא יצהיר שמדליה אולימפית עם רוסיה תהיה ההישג הגדול בקריירה שלו. למעשה, בלאט נשאל על כך פעמיים. בפעם הראשונה הוא אמר בדיפלומטיות שהישג לא נמדד בתואר אחד אלא בדרך שלמה ושמבחינתו ההישג הטוב ביותר שלו היה להביא את נבחרת רוסיה במשך שנים אל המקום שהיא נמצאת בו. בפעם השניה הוא אמר שבאופן ספציפי יש לו כמה הישגים בלתי נשכחים. "היה את התואר שלקחתי עם סנט פטרסבורג במפעל האירופי הזה שאני לא זוכר את שמו, אבל היינו במאזן 0:20, היה תואר עם נבחרת רוסיה ביורובאסקט 2007, היו גם תארים עם בנטון טרוויזו ומכבי תל אביב", אמר בלאט. מכבי תל אביב, הקבוצה הכי מעניינת בקרב חובבי הספורט בארץ, הייתה רק אחרונה ברשימה של בלאט. מבחינתנו, לא צריך להתפלא אבל אפשר להבין מאיפה בא ההבדל בין הגישה לבלאט מעבר לים, לזו בארץ.
ומה עם המדליה? דיוויד בלאט, הג'נטלמן כפי שציינו, לא מוכן לומר מילה רעה על המשלחת הישראלית ועל הכישלונות שלה במשחקי לונדון 2012. הרי ידוע לכולנו שהוא תמיד נותן את התשובות הנוחות והנכונות. מצד שני, כשמזכירים לו שהוא הישראלי היחיד שיכול להביא את המדליה האולימפית בלונדון, אפשר מיד לראות ניצוץ על פניו. עושה רושם שבלאט, שלא צריך להוכיח כלום לאף אחד, דווקא רוצה מאוד שההישג שלו, אם באמת יגיע, ייחרט גם בארץ. ואנחנו, כנראה שבאמת ניאלץ "להסתפק" בזה.
