הטקטיקה השגויה של קורזיץ

הבשורה לפני שיוט המדליות של לי קורזיץ לא הייתה טובה. מזג אוויר לא סימפטי במיוחד חיכה לגולשים ביום הנעילה של התחרויות. הוא התאפיין בתנודתיות ובהפכפכות, עם עננים שבאו והלכו, גשם שירד והפסיק, וגם רוח לא יציבה. בנקודות מסוימות זה יכול היה להשפיע לטובה או לרעה. התחזית של הרוח, למשל, לא נראתה מזהירה בתחילת השבוע, אבל ככל שהזמן עבר והתחרות הלכה והתקרבה, נראה היה שמזג האוויר הבריטי ממשיך להאיר פנים לגולשת שלנו. למרבה הצער, הוא לא האיר לה פנים. קורזיץ איבדה את המדליה.

בתחילת השיוט עשה רושם שהצי מתחלק לשניים. מחצית מהמשתתפות עלו עם תוכנית לפתוח חזק, האחרות החליטו ללכת על אסטרטגיה של חדות במקום מהירות, אבל גם לעשות דרך קצרה יותר. בכל שיוט, ובמיוחד כשכל כך הרבה מונח על הכף, זה סיכון גדול. לי בחרה לא להמר, ללכת על בטוח ולעשות פחות דרך, אבל ויתרה על המהירות, שהיא היתרון הגדול שלה על כל המתחרות.

בסופו של דבר, היחידה שהחליטה ללכת בכל הכוח על תקיפה היא האוקראינית אולגה מסליבץ, שיצאה מהר קדימה והלכה על כל הקופה כדי לנסות לעשות את המהפך. הספרדייה מרינה אלבאו נראתה טוב כבר מהפתיחה, והיה ברור שהקרב על הזהב הוכרע מיד לאחר פתיחת השיוט. לי לא פתחה טוב ביחס למתחרותיה, גם הפינית טולי פטאיה והפולניה זופיה קלפצ'קה, שדלקו מאחוריה בדירוג, נראו הרבה יותר טוב, וגם הבריטית בריוני שואו נראתה מעולה, כך שהלחץ רק הלך וגדל.

ההגעה למצוף הראשון לא בישרה טובות. לי לא נראתה באופק, ולפחות היה איזשהו מזל שמדובר בשייט ולא בג'ודו, אחרת היא הייתה מוכרזת כמפסידה וכל הסיכויים היו יורדים לטמיון כבר בשלב הזה. אלא שאז הגיעה הצלע המלאה הראשונה, והדברים המשיכו להיראות רע. לי ירדה שני מקומות וצנחה למקום העשירי והאחרון. למרות המצב, עדיין היה זיק של תקווה משום שהשיוט לא היה קרוב להסתיים, ומאחר שהרוח החלה להתחזק, ללי הייתה אפשרות לצמצם.

לקראת המצוף השלישי הרוח שוב ירדה. האוקראינית הייתה בטווח גדול מקדימה והפינית הגיעה לעוד יום עבודה, שבו היא הייתה החלטית: לקחת את המדליה ולעשות היסטוריה. לקראת הקדמית האחרונה המצב נראה רע מאוד ולי הייתה צריכה ללכת על הכל או כלום – לבצע פריצה, מה שנקרא בלשון מקצועית "קדמית חייה", ולקוות להמון מזל. אבל במצוף האחרון הרוח ירדה, והסיכויים של קורזיץ ירדו יחד איתה. האוקראינית שמרה על ההובלה, אלבאו נשפה מאחור והפולניה הצליחה להתקדם ולבצע מהפך גם בצבע המדליה. היא ידעה שאם תשמור על המקום, היא תצליח לזכות במדליה האולימפית הראשונה בחייה, אחרי שקטפה כבר כמעט את כל התארים האפשריים.

ברגע האחרון אלבאו עקפה וזכתה לא רק בזהב, אלא גם בשיוט עצמו. האוקראינית הגיעה שנייה, מה שגרם לה לפספס את המדליה ולסיים בסופו של דבר את התחרות במקום הרביעי. הפתעת התחרות היא יריבת האימונים שלי, הגולשת הפינית פטאיה, שסיימה את השיוט במקום הרביעי, מה שהספיק לה למדליית הכסף. קלפצ'קה, גולשת אהודה בקרב הצי, זכתה בארד, ולי סיימה בלי מדליה, רק עם המקום השישי המאכזב מבחינתה.

לטורים הקודמים שלי הוספתי נימה אישית ואני רוצה לסכם עמה גם הפעם. מגיל 5 אני נמצאת בעולם השייט, ועל הדרך מצליחה להתקדם בהישגי האישיים, בלי שום חלום אולימפי. הדבר היחידי שמוביל אותי הוא הרצון לנצח ולהיות הכי טובה במה שאני עושה. הצלחתי להגיע לבייג'ינג ב-2008 בלי הבנה עמוקה של המשמעות, מהי אולימפיאדה ומה זה עושה לספורטאי. אחרי צפייה אדוקה בטלוויזיה, הבנתי שהמוטיבציה והרצון להתחרות בריו 2016 רק הולך ומתעצם - הרצון להיות שם בפעם הבאה וברגע האמת ללכת על כל הקופה. זה הפך להיות בוער במיוחד ככל שתחרות השייט הגיעה לנקודת הסיום, והמבט לעבר לוח התוצאות גילה כי שתי חברותיי לאימונים נמצאות עמוק בתמונת המדליות. האולימפיאדה הזאת אולי לא הביאה מדליה ללי ולישראל, אבל הפיחה המון תקוות, ולא רק בצד שלי, אלא בקרב כל הילדים שמתחרים בתחומים האולימפיים בארץ.