צפו ביוסאין בולט זוכה בזהב האולימפי באדיבות ערוץ 1
עריכת וידאו: מיכאל ברגמן
אז עכשיו הכל מובן? מה, באמת יוסאין בולט מתח אותנו ככה במשך שנתיים וחצי? פעם אחת הוא פצוע, פעם אחת הוא לא מספיק טוב, ועוד פעם פוסל בטיפשות. האם זו הייתה מזימה של הוועד האולימפי הבינלאומי ליצור בילד-אפ לגמר ה-100 מטרים? בולט באמת גרם לרבים מאיתנו לחשוב שיתכן שהוא כבר לא האיש המהיר בעולם, אבל כבר בחצי הגמר אפשר להגיד שהוא הפריך את כל מה שאמרו עליו, עם ריצה קלילה ל-9.87 שניות.
ואז הגיעה ריצת הגמר. מה שקרה שם, חוץ מזה שבולט חזר לעצמו, הוא ששיאן העולם זינק יותר טוב משני הפייבוריטים האחרים לניצחון בריצה הזאת. בולט (0.165) היה מהיר יותר בפתיחה מיוהאן בלייק (0.179) וג'סטין גאטלין (0.178), נהנה מרוח גבית כמעט מושלמת של 1.5 מטר לשניה, ואחרי כ-60 מטרים כבר הבין שזו הריצה שלו. יכול להיות שאם היו נותרים עוד 20 מטרים בלייק היה יכול להתקרב אליו יותר, אבל התיאוריה הזאת יכולה רק לעזור לנו להתכונן בקוצר רוח לריצת ה-200, כי בספרינט הקצר והיוקרתי ביותר בולט הוא עדיין מלך העולם, עם התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה.
אז עברו 4 שנים וכלום לא השתנה, זה אותו יוסאין בולט שלמדנו להכיר ולאהוב, וכנראה שהשאלה שהוא יישאל אינספור פעמים במסיבות העיתונאים הקרובות בהן ישתתף היא "איפה היית?". ויוהאן בלייק, עד כמה שזה יישמע מוזר, נראה בסיום הריצה כאילו שידע מה יקרה ויתכונן לתרחיש הסופי. אחרי הכל, השניים מתאמנים ביחד בג'מייקה תחת שרביטו של גלן מילס, המאמן הגדול שאחראי על שני האנשים המהירים בעולם. בלייק יכל אולי לשפר את שיאו האישי ולא להשוות אותו עם זינוק קצת יותר טוב, אבל בסופו של דבר הוא היה רחוק מה-9.63 שניות של בולט.
בולט, ללא ספק הוכיח שוב, שהוא הספורטאי האולימפי הנערץ ביותר בעולם. עם כל הכבוד למייקל פלפס, שום דבר ממה שהוא עשה בקריירה לא גרם לאנשים בקהל להגיב כפי שמגיבים כשבולט נמצא בסביבה, ועוד אחרי ריצה שכזו. ככה זה, בולט פשוט בחר במקצוע הנכון יותר, ואלו הם הרגעים שבהם מבינים למה האתלטיקה היא מלכת הספורט.
ג'סטין גאטלין, שסיים שלישי, מרגש מחדש בכל אחת מהתחרויות בהן השתתף מאז הקאמבק שלו. מי שמאמין בהזדמנויות שניות לבני אדם, יכול לסלוח בקלות לאתלט שחזר מעונש השעיה של 4 שנים בגלל חומרים אסורים אל צמרת הספרינטים, האתלט היחיד שהצליח לעשות את זה. כיף לראות את גאטלין, גם בגלל טכניקת הריצה הנהדרת שלו, גם בגלל שהוא היחיד שנראה שפוי לצידם של בולט ובלייק, וגם בגלל שאחרי כל מה שהוא עבר הוא מגיע למשחקים האולימפיים שמונה שנים אחרי שזכה בהם, שובר שיא אישי עם זמן מדהים של 9.79 שניות, וגורם לכולם לשכוח מהאיש השני הכי מהיר בהיסטוריה, טייסון גיי, שסיים רביעי עם 9.80.
לסיכום ריצת ה-100 מטר, לא משנה מה היו הסיבות שבולט כאילו נעלם לנו לכמה רגעים או שנים, זה מה שכל כך יפה בספורט. ספורטאים מאכזבים לא פעם ולא פעמיים, אבל אם הם מספיק חזקים מנטלית, הם יכולים לחזור ולעשות דברים נפלאים. זה קרה לבולט שהמנטליות היא כנראה הצד החזק שלו, זה קרה לגאטלין, זה יכול לקרות לכל מי שפישל באולימפיאדה הזאת. זה כמובן, אחד המסרים החשובים ביותר שהמשחקים האולימפיים מעבירים.
שובם של הצפון אפריקאים
ריצות חצי הגמר המרתקות ל-1,500 מטר סימלו שתי התפתחויות בריצות למרחקים ארוכים. הראשונה היא שובם של הרצים הצפון אפריקאים. מאז שהישאם אל גארוז' המרוקאי זכה בתואר האולימפי באתונה 2004, אף רץ צפון אפריקאי לא ניצח במרחק הזה במשחקים האולימפיים או באליפויות עולם. והיום, שני הרצים הבולטים בשלב חצי הגמר היו צפון אפריקאים: טאופיק מחלופי האלג'יראי שגבר בריצה טקטית על אלוף העולם הקנייתי אסבל קיפרופ וזה אומר הרבה, ועבדלאט איגוודר המרוקאי, שכבר זכה השנה באליפות העולם באולם, ונראה מצוין במקצה בו התמודד נגד סגן אלוף העולם הקנייתי, סילאס קיפלאגאט.
האם זה סופו של עידן ותחייתו מחדש של עידן אחר? נראה בגמר. ועוד דבר, אי אפשר שלא לציין את הרץ הניו זילנדי המופלא ניק וויליס. לפני 4 שנים, כשכל העולם עדיין היה בהלם מיוסאין בולט, הוא הדהים כשזכה במדליית הכסף בריצת ה-1,500. גם הפעם, נראה שיש רץ לבן שמועמד למקום על הפודיום, וכל זה קורה יממה אחרי מדליית הכסף המרשימה של גיילן ראפ האמריקאי ב-10,000. גם במקרה הזה, אפשר לדבר על לידה מחדש של תופעה שנפסקה בסוף שנות השמונים.
גמר ה-400 מטר לנשים התרחש כנראה ביום הלא נכון, כי היה לו מקום להיות האירוע המרכזי של הערב. לא רק שאלופת העולם, אמנטל מונטשו, לא מצאה את מקומה על הפודיום גם הרצה השניה המהירה ביותר על המסלול, אנטונינה קריבושקפה הרוסיה, סיימה רק במקום השישי. סניה ריצ'רדס האמריקאית, ילידת ג'מייקה, הוכיחה לכל מי שהספיד אותה שהיא לא הולכת לשום מקום, וזכתה בתואר האולימפי הראשון שלה בריצת ה-400 בזמן של 49.55 שניות.
את כריסטין אורוגו באמת לא ספרו פרט ל-80 אלף הבריטים שהגיעו לעודד אותה. היא אמנם האלופה האולימפית מבייג'ינג, אבל מאז היא הידרדרה ביכולת שלה כשהשיא השלילי היה פסילה מוקדמת באליפות העולם האחרונה. כנראה שהאווירה המחשמלת בסטרטפורד, האזור הקשה במזרח לונדון בו גדלה שהיום מארח את המשחקים האולימפיים, עשתה לה משהו.
ועוד נקודה קטנה, אי אפשר שלא לציין את החידושים המרעננים שהביאו לנו כמה מרצי המסלול. קיראני ג'יימס ואוסקר פיסטוריוס החליפו מספרי חזה בתום ריצת החצי גמר ל-400 מטר, אזקיאל קמבוי ומיידין מקיסי, האלוף האולימפי וסגנו ב-3,000 מכשולים, הגדילו ראש ופשוט החליפו גופיות. שלא תגידו שאין אהבה בין הספורטאים הללו.
