הרבה יותר מבעיטות פצצה

היה זה לפני 17 שנה, ב-27 באוגוסט 1995 – רוברטו קרלוס וחבייר סאנטי ערכו יחדיו הופעות בכורה במדי אינטר במשחק הליגה מול ויצ'נצה בסן-סירו. הארגנטיני הפך מאז לסמל הגדול ביותר של המועדון אי פעם, וחסרים לו שני משחקים כדי להשלים 800 הופעות בכל המסגרות. הברזילאי, מבוגר ממנו בארבעה חודשים בדיוק, הבקיע אז את השער היחיד במחזור הפתיחה ההוא, אך נשאר במילאנו במשך עונה אחת בלבד. גורלו היה להפוך לסמל ריאל מדריד, אותה שירת נאמנה במשך 11 שנים, ולה תרם לא פחות מ-66 שערים.

באופן משעשע, את הגורל הזה הכריעו שני המאמנים שעמדו השנה על הקווים של נבחרת אנגליה דווקא. רוי הודג'סון לא אהב בלשון המעטה את הנטיה של רוברטו קרלוס להצטרף להתקפות לאורך האגף השמאלי. האנגלי השמרן העדיף את המגנים בחלק אחר של המגרש, ולכן החליט לייעד לברזילאי את משבצת הקיצוני. הדבר לא התאים לרוברטו קרלוס שנזכר מאוחר יותר: "אני מעדיף לראות שטחים פתוחים לפניי. 80 מטרים עדיפים בעיניי על 20. חוץ מזה, הייתי לפני הטורניר הגדול הראשון במדי הנבחרת, בקופה אמריקה, ושינוי התפקיד עלול היה לפגוע במעמדי". אז הברזילאי יזם שיחה עם הנשיא מאסימו מוראטי, ניסה לשנות את המצב, וכאשר לא הצליח העדיף לעזוב לריאל. פאביו קאפלו, בעונתו הראשונה בסנטאיגו ברנבאו, העניק לרוברטו קרלוס את מבוקשו, ומיצה חלק ניכר מהפוטנציאל שלו בדרך לזכיה באליפות.

זה היה רק התואר הראשון באוסף של רוברטו קרלוס בבירת ספרד. הוא הספיק לצבור שלוש זכיות בליגת האלופות וארבע אליפויות עד שהחליט לא לחדש את החוזה בקיץ 2007. גם את האליפות האחרונה הוא לקח עם קאפלו, והקשר עם הבוס האיטלקי היה ונשאר חם במיוחד. זו הסיבה בגללה קושר קאפלו למשרה השמנה באנז'י מחצ'קלה בחורף האחרון, לפני מינויו של חוס הידינק. במהלך המגעים יצר דון פאביו קשרים ענפים עם האנשים הקובעים בהתאחדות הרוסית, וכך נסללה דרכו לעמדת מאמן נבחרת רוסיה. להגעתו לאיצטדיון רמת גן בעוד חודש יש, אם כך, קשר מסוים לרוברטו קרלוס, אשר מתחיל בחודשים האחרונים קריירה חדשה בניהול ואימון.

פרישתו אמנם הוכרזה באופן סופי רק השבוע, אולם הוא הפסיק לשחק כבר לפני כמעט שנה. למרות זאת, גם על הספסל המשיך הברזילאי לשמש פנים של המועדון הדגסטני המתעשר. לא לחינם בחר בו המיליארדר סולימאן קרימוב לתפקיד והעניק לו רכב בוגאטי ליום הולדת. מעטים השחקנים בעולם שנהנים ממוניטין של כוכב-על ומקצוען למופת כמו המגן הברזילאי. אולי רק סאנטי יכול להקדים אותו בדירוג זה. גם אם אוסף מכוניות היוקרה שלו היה מרשים עוד לפני בוגאטי, נתפס רוברטו קרלוס כסמל לצניעות בקרב הכדורגלנים. "אני חייב את אישיותי לאמא שלי. היא תמיד אמרה לי לא לקנא באף אחד, ולהיות מנומס כלפי הסובבים אותי" מסביר הברזילאי את המוטו שלו בחיים. בזכותו הוא הפך לאליל היציעים במדריד כבר מהיום הראשון, תרתי משמע.

אחרי האימון הראשון בקבוצתו החדשה, כאשר כל השחקנים ירדו מזמן למקלחות, נותר רוברטו קרלוס על הדשא במשך יותר משעה חילק חתימות לכל המבקשים, מבלי לסרב לאיש. כך המשיך לנהוג במשך כל הקריירה הספרדית שלו. לא פעם, לפני המשחקים הגדולים, היה המגן הברזילאי מופיע ליד קופות הכרטיסים ומנהל שיחות ידידותיות עם האוהדים. פעולותיו למען הקהילה נעשות בדרך כלל הרחק מעיני המצלמות. בכל עונה בברנבאו חילק רוברטו קרלוס מאות זוגות נעליים לילדים. בסאו-פאולו הוא תורם לרכישת ציוד רפואי לבית חולים לילדים, בנה אקדמיות בהן יכולים שחקנים צעירים ללמוד חינם, וגם ברוסיה נידב באופן מיידי אחוזים משכרו למטרות צדקה עבור ילדים.

הגישה הזו נובעת בין היתר מילדותו הקשה של הכוכב עצמו. רוברטו קרלוס גדל במשפחה עניה במיוחד, גר בחדר אחד עם שלוש אחיותיו, ונאלץ לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד כדי לסייע להוריו בפרנסה כבר בגיל 12. במשך שנתיים וחצי סדר יומו של הילד התחיל בעבודה במפעל לייצור בדים. בצהריים עשה רוברטו הפסקה בת שלוש שעות לצורך אימוני כדורגל, ואז חזר למפעל עד החושך. "אני זוכר כיצד נפצעתי כמעט כל יום מהמחטים הגדולים. כפות ידיי כאבו ללא הפסקה, אבל זכיתי להכיר במפעל אנשים טובים, איתם אני שומר על הקשר עד היום. סיפור חיי הוא סיפור טוב, וזה חלק בלתי נפרד ממנו. גם את ילדותי המוקדמת אני זוכר לטובה, בזכות האהבה שקיבלתי ממשפחתי, גם אם היינו צריכים להשאיר מחצית מארוחת הצהריים לארוחת הערב" הוא סיפר. הקשיים הובילו אותו לרצות לשנות את המצב באמצעות הכדורגל: "מגיל 15 היה לי חלום לקנות בית להורים, והגשמתי אותו. עשיתי את זה בגיל 20, וזה היה קוטג' ממש קטן, אבל אבא היה מאושר".

מול הטלוויזיה הקטנטנה בבית משפחתו החלה גם המשיכה לתפקיד המגן התוקף. מי יודע, אולי הכל החל מהשער הזה שכבש נליניו, אלילו הראשון של רוברטו קרלוס, במונדיאל-78 לרשת איטליה. בשנות ה-80' היה זה ז'וניור, המגן השמאלי האגדי, שריתק את הנער: "תמיד עקבתי אחריו בדריכות. בגביע העולם ב-1982 הוא היה מדהים, מודל לחיקוי עבורי". שחקני הגנה שהצטרפו להתקפות וכבשו שערים מרהיבים מעולם לא היו נדירים בברזיל. די להיזכר בקרלוס אלברטו שהבקיע את השער המפורסם בגמר מונדיאל-70', ובז'וסימר המופלא, אשר הקריירה שלו ירדה לטמיון אחרי ההופעה הסנסציונית במונדיאל-86, כולל השער המופלא הזה. במונדיאל-94 לא נכלל רוברטו קרלוס בסגל כי את משבצת המגן השמאלי תפס בראנקו האימתני, המפורסם בבעיטות אדירות ממרחק. המאמן קרלוס אלברטו פריירה בוודאי לא הצטער על הבחירה אחרי שער הנצחון הזה של מגן גנואה מול הולנד ברבע-הגמר. ובכל זאת, גם בהשוואה לקודמיו המפוארים, לוקח רוברטו קרלוס בהליכה את תואר המגן השמאלי הטוב בתולדות הסלסאו.

הבעיטות המדהימות של רוברטו התפרסמו עוד כאשר עשה את צעדיו הראשונים בקבוצת סאו-ז'ואאו. בגיל 19 הוא נחטף על ידי פלמייראס, למרות שאהד בילדותו את סנטוס, ומיד זכה איתה בשתי אליפויות רצופות. מול פצצות מהסוג שתראו מיד, כמו מול גרמיו בגביע ליברטדורס, לשוערים פשוט לא היתה תשובה. רבים ניסו להסביר את העוצמה יוצאת הדופן, ששברה שיא עולמי עם כדורים במהירות 198 קמ"ש. יש שהניחו כי סודו של רוברטו קרלוס בירכיו השריריים, בעלי היקף מטורף של 60 סנטימטרים. היו שחיפשו תשובה ביכולותיו האתלטיות – הרי הברזילאי יכול היה בקלות להפוך לרץ מצטיין למרחקים קצרים. בלי אימונים מיוחדים, הוא חיסל 100 מטרים תוך 10.6 שניות, וקפץ מהמקום לגובה 67 סנטימטרים. אלא שמבחינת הכוכב עצמו לא היה צורך בהסברים: "חשבתי היכן אני רוצה לשים את הכדור, עצמתי את העיניים ובעטתי בו הכי חזק שאני יכול". זה הכל. כמה שזה נשמע פשוט.

וכך נכנס רוברטו קרלוס לפנתיאון עם מספר שערים פנומנליים. המפורסם ביותר נכבש לרשתו של פביאן בארטז במשחק הידידות מול צרפת, אבל השער המדהים ביותר הגיע דווקא במדי ריאל, במשחק הגביע מול טנריפה, תוך כדי ריצה מזווית בלתי אפשרית לחלוטין. מבחינת הבלאנקוס היתה לכך חשיבות גדולה אפילו יותר. האיצטדיון באיים הקנאריים נתפס כמקולל עבור ריאל, כי הרי היא איבדה בו שתי אליפויות רצופות לטובת ברצלונה של יוהאן קרויף ב-1992 וב-1993, עם הפסדים ביזאריים במחזור האחרון. אז בא המגן הברזילאי, ומ-1998 המילה טנריפה כבר מעלה חיוך על פניהם של אוהדי ריאל, כשהם נזכרים במעלליו. לא לחינם אמר עליו אמיליו בוטראגניו: "רוברטו קרלוס אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון. הוא היה כוכב ענק שהתחבר באופן מושלם לאוהדים".

גם החוש הכלכלי מעולם לא בגד בברזילאי, והוא שמח להמשיך בהרפתקה במחצ'קלה בעמדה הניהולית. מבחינתו, אין פסול בלהרוויח כסף רב ולהבטיח את עתיד משפחתו לדורות ארוכים. "המסר שלי לכדורגלנים הצעירים הוא שצריך לצבור כסף, ולא לבזבז אותו על שטויות. קחו לדוגמא את גרינצ'ה – בהיותו שחקן היו לו ממון ותהילה, אבל הוא מת חסר כל. בשלב מסוים הוא החליט שהכסף שלו לא ייגמר לעולם, ואחרי הפרישה הוא רק הוציא את מה שהרוויח. כל מי שהתמזל מזלו להתעשר מכדורגל צריך לזכור את הסיפור הזה" אומר רוברטו קרלוס. תסמכו עליו – הוא לא ילך בדרכו של גרינצ'ה השתיין. כמי ששמר על אורח חיים ספורטיבי למופת במשך כל הקריירה, ישמיך רוברו קרלוס להוות דוגמא לצעירים, וייתכן מאוד שנראה אותו בעתיד הקרוב בעמדת המאמן. אולי יום אחד הוא יחזור בתפקיד זה גם לברנבאו.