הנה עוד משהו שנשמע כמו תירוץ ישראלי: הטענה ש"הילדים הלא צפויים" כל כך השתפרו בבריכה והם פשוט באו משום מקום כדי להשתלט על צמרת השחייה העולמית. לשמחתם של גל נבו ונמרוד שפירא בר אור שהסבירו את זה אחרי המשחים שלהם, גם ריאן לוכטה יכול להשתמש בתירוץ הזה, ולהוסיף אליו את תופעת הצרפתים שצצה בעשור הקודם שלא נדבר על רבקה סוני שהפסידה לליטאית בת ה-15 רותה מיילוטיטה.
בעניין לוכטה, יורשו של מייקל פלפס הולך בעקבותיו וגם הוא סיים במקום הרביעי במשחה בו היה צפוי לנצח. זה היה כל כך מוזר כי התפאורה הייתה מושלמת. אלפי אמריקאים ביציעים, הבריכה האולימפית שמזכירה מבפנים כמעט במדויק את הבריכה בבייג'ינג ונראית פשוט הכי יפה בעולם, טירוף במקום. מצד שני, לפני הזינוק למשחה האדיר ל-200 חתירה אפשר היה להרגיש עוד משהו. זה היה משחה עם לפחות שלושה פייבוריטים לניצחון, כשאחד מהם נחשב לשחיין הטוב בעולם היום על כמה משחים אפשר להגיד את זה?
הזינוק הנהדר של ריאן לוכטה גרם לכולם לחשוב כאילו שלא תהיה כאן תחרות גדולה מדי, אבל הזרועות הארוכות של יאניק אנייל המתנשא לגובה של 2.02 מטרים שלחו אותו קדימה אל ההובלה, ואז שוב יציאה תת מימית מושלמת של לוכטה, ושוב גריפות ארוכות של אנייל שלא משאירות סיכוי לאף אחד. בינתיים, סון יאנג ופארק טאה-הואן מנסים להפתיע ונראים מאיימים והקהל בבריכה האולימפית בלונדון בטירוף. ב-50 המטרים האחרונים, ממש בתחילתם, הצופים האמריקאים שנמצאים כאן בהמוניהם מבינים שלריאן לוכטה לא נותר שום סיכוי.
הקהל הצרפתי, שהוא די צנוע, יושב מתחתינו וקופא במקום. אנייל השאיר עשן למתחריו כבר מזמן, אבל רק במטרים האחרונים של המשחה הם מעזים להניף את דגליהם ולהאמין. יש להם מדליית זהב במשחה היוקרתי ל-200 חתירה, ויש להם גם כוכב חדש שזכה במדליית זהב אולימפית שנייה, ועוד לא אמר את המילה האחרונה. מישהו זוכר את ריאן לוכטה בכל הסיפור הזה?
אגב, כשאנייל עמד על הפודיום וההמנון הצרפתי הושמע, אפשר היה להאזין לעוד כמה מאות צרפתים שרים בקולי קולות ביציע אחר בבריכה, שהיה שקט בזמן המשחה עצמו זה רק מוכיח עד כמה ההישג שלו הפתיע אותם. בכלל, בעידן שבו ילדה סינית בת 16 מנפצת שיא עולם וילדה ליטאית בת 15 זוכה במדליית זהב אולימפית ב-100 חזה, צריך פשוט להתרגל להפתעות מסוג אחר, ואיזה כיף שיש כאלה. פעם זה היה שחיין פנומנלי שזוכה בשמונה מדליות זהב וכיום וישחו הצעירים לפנינו.
לשמחתם של האמריקאים, ולמען האנרגיות הכל כך טובות בבריכה, המשחה הבא כלל תסריט הפוך. מיסי פרנקלין, שהחמיצה מדליית זהב ראשונה במשחה השליחות והמומחיות שלה היא דווקא ב-200 גב, הייתה יכולה לספק אותם עם עוד מקום בפודיום במשחה ה-100 גב, אבל עשתה את זה בגדול עם פיניש אדיר על חשבונה של אמילי סיבום האוסטרלית בשניות הסיום. כל זה, 20 דקות אחרי שהשתתפה בחצי גמר משחה ה-200 חתירה ושמרה כוחות כשסיימה במקום השמיני בדרך לגמר.
לוכטה עוד יעשה את שלו במשחקים האולימפיים, גם מייקל פלפס שככל הנראה ישבור את שיא כמות מדליות הזהב של לריסה לטינינה, אבל מהתחושות שמשדר הקהל האמריקאי, שאחרי הבריטים הוא הדומיננטי בבריכה, אפשר להבין שגם בארצות הברית כבר השלימו עם העובדה שהכוכב העיקרי שלהם בבריכה, זו בעצם כוכבת, שזכתה בינתיים במדליות זהב וארד ותנסה להשלים זכייה בשבע מדליות בסך הכל. לא משנה באילו צבעים יהיו המדליות, אבל אם זה אכן יקרה היא תהיה גם הכוכבת הגדולה של השחיה במשחקים האולימפיים.
