וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בין אכזבה ישראלית זמנית, לאכזבה בריטית מתפתחת

שליחנו ללונדון על היום השני והנורא של הישראלים, והקשר הישיר שלו לתוצאות הלא טובות של מארחי המשחקים: לחץ, צפיפות ורשתות חברתיות

1. האכזבה

אחרי יום ראשון בינוני של המשלחת הישראלית, אין ספק שהיום השני היה קשה לכולם. אין צורך להרחיב על האכזבה של כאן, ובמשלחת הישראלית מעדיפים לנסות ולמחוק את היום הזה כמה שיותר מהר, בשאיפה למקצה תיקונים ביום השלישי של המשחקים האולימפיים. סרגיי ריכטר, שהוא אחד הספורטאים שהוזכרו כמי שיכולים לזכות במדליה אולימפית, יתחרה ביום שני, וחלק גדול מהמשלחת יגיע איתו למטווח האולימפי כדי להיות שם במידה וזה קורה. שאלת מיליון הדולר היא האם ריכטר יגיע לתחרות שלו בראש נקי, כי נראה שרבים מחבריו למשלחת סבלו מהפרעות.

חשוב להדגיש שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, וככל שצופים בהופעות של הישראלים במשחקים האולימפיים מרחוק יותר, הכישלונות נראים רע יותר. האווירה כאן מאוד קשה ומלחיצה, אולי הסיבה לכך היא שהמתחמים כאן קטנים יותר ממה שהיה בבייג'ינג, אולי זה בגלל שבעידן הרשתות החברתיות קשה יותר להתנתק ממה שקורה בארץ. מה שברור זה שלחברי המשלחת הישראלית קשה, ואין ספק שהישג חיובי ירים את המורל של כולם כאן. יהיה קשה לעשות את זה, לא סתם אומרים ביחידה לספורט הישגי שספורטאים שלא מצליחים במשחקים אולימפיים יכולים להשפיע לרעה על חבריהם לנבחרת בכפר האולימפי, ולאנשי המקצוע במשלחת הישראלית צפויה בימים הקרובים עבודה קשה כדי להחזיר את כולם לתלם. מצד שני אפשר להסתכל על ההיסטוריה הלא רחוקה ולהיזכר במקרים שבהם הספורטאים הישראלים פתחו טוב, אבל בסופו של דבר המדליה בקושי הגיעה. זה קרה בסידני 2000 וגם בבייג'ינג 2008. אנחנו רק ביום השני של המשחקים, והספורטאים הבכירים שצריכים לעשות את העבודה, עשו אותה בינתיים.

סרגיי ריכטר קלע ישראלי. ברני ארדוב
יצליח להגיע שקט? ריכטר/ברני ארדוב

2. מתחם ווימבלדון

לפני המשחקים היו חששות שהאווירה באול אינגלנד תהיה שונה לגמרי מזו שבטורניר הגרנד סלאם היוקרתי בווימבלדון. בימים האחרונים אנחנו מציינים הרבה את הקהל הבריטי, שהפך אצלנו למצטיין. אז גם הפעם אפשר לפרגן להם. חצי יום במועדון הטניס הכל כך מסורתי גרם לנו להבין שאין יותר מדי הבדל בין מה שקורה שם בגרנד סלאם, ובין מה שקורה בטורניר האולימפי – בטח ביום שבו אנדי מארי משחק. הגשם הופיע בגדול וגרם לסגירת כל המגרשים, אבל הקהל המקומי הגיע בהמוניו, ומילא אפילו את גבעת טים הנמן הידועה. הבירה נשפכה, נקניקיות החזיר אזלו, וההבדל המשמעותי היה שיותר תושבים מקומיים קיוו להשיג כרטיס ונאלצו לחזור הביתה כדי לראות את מארי בטלוויזיה. לא מעט אנגלים סיפרו שהם חשים מקופחים בגלל שיותר מדי זרים תפסו את המקומות ביציעים – כנראה שרק ככה הם הבינו שהמשחקים האולימפיים הם חגיגה בינלאומית, ושעם כל הכבוד – הם לא יכולים לזכות לעדיפות כאן.

מחוץ לחנות במתחם ווימבלדון. קובי אליהו
מחוץ לחנות במתחם ווימבלדון/קובי אליהו

3. חצי נחמה

אפשר לדסקס בלי סוף על יומיים מאכזבים יחסית של המשלחת הישראלית, להוציא את אלכס שטילוב. אבל מה תגידו על הישגיה של המשלחת הבריטית? כמעט בסופו של יום המשחקים השני, מארחי האולימפיאדה השיגו שתי מדליות בלבד. אף אחת מהן לא מזהב, ואת שתיהן השיגו נשים – רוכבת האופניים אליזבת ארמיטסטיד (מרוץ כביש) והשחיינית רבקה אדלינגטון (400 מטר חתירה). שיטוט בין מסכי הטלוויזיה באזור הפארק האולימפי מלמד שהאכזבה כאן גדולה, ומדובר בעוד הוכחה לכך שהלחץ במשחקים האולימפיים הנוכחיים מורגש יותר מאי פעם – כנראה שזה באמת בגלל הקדמה הטכנולוגית והרשתות החברתיות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully