יום לפני טקס פתיחה של משחקים אולימפיים תמיד מתעוררים חששות כבדים. למארגנים הבריטים היו הרבה דאגות לקראת היום הזה. הם היו צריכים להתמודד מול איומי שביתה של עובדי ציבור בעלי תפקידים מאוד משמעותיים, ביניהם אנשי ביקורת הדרכונים בנמלי התעופה, שהיו אמורים לשבות היום במחאה על תנאי העסקתם. למען האמת, בעיתונות הבריטית כבר פורסם שהחיילים האמונים על האבטחה הוכשרו לבצע את העבודה בביקורת הדרכונים, אבל אף אחד לא האמין שזה באמת יפתור את הבעיות ביום העמוס ביותר אי פעם בנמל התעופה הית'רו. בסופו של דבר האיום הוסר רגע לפני, וכך גם האיום של נהגי הרכבות, שמסיעים מדי יום רבבות ממרכז לונדון לאזור סטרטפורד שבו נמצא הפארק האולימפי.
ככה זה, בסופו של דבר הכל מסתדר כאן. אם לפני ארבע שנים בבייג'ינג הצליחו לפתור את בעיית מזג האוויר, כנראה שאפשר לפתור כל דבר. אפרופו מזג האוויר, לבריטים לא איכפת מהחום כמו שהם נושמים לרווחה בזכות התחזית שאומרת שלא יירד גשם בטקס הפתיחה. מדברים על זה הרבה כאן, ועכשיו כולם מצפים להתכונן לחגיגה האמיתית, שתתן את אותותיה ביום שישי כבר ב-8:12 בבוקר לפי שעון אנגליה. 12 שעות לפני טקס הפתיחה, אזור מרכז העיר על נהר התמזה ירעד לקול צלילי פעמונים שיבשרו על פתיחתו של היום הגדול בתולדותיה של לונדון.
זו תהיה בעצם "תפילת השחרית" של מארגני המשחקים האולימפיים לונדון 2012, שיתפללו שמאותו הרגע הכל באמת יתוקתק. שפדיחות כמו החלפת הדגל של צפון קוריאה בזה של דרום קוריאה לא יקרו יותר, שכל ההתרעות על מתקפות טרור יישארו בגדר התרעות וכל אירוע מוזר באזור הפארק האולימפי יהיה בסך הכל תרגיל של הכוחות המקומיים, וכמובן גם שמזג האוויר יהיה סלחן. אחרי הכל, לכולם ברור שהגשם יחזור לכאן בגדול מתישהו, השאלה הגדולה היא מתי. בכל מקרה, הלונדונים מתעסקים רק בדברים האטרקטיביים. תושבי המדינות שצפויות לזכות בהרבה מדליות אולימפיות יוכלו ליהנות במהלך המשחקים מ"בתי נבחרות" מיוחדים, שהכניסה אל חלק מהם תהיה חופשית. מדובר בקומפלקסים שבהם יוצבו מסכי ענק ויוקרנו אירועי הספורט הרלוונטיים לאותן מדינות. כל בית כזה ישמש למעשה כפסטיבל גדול הקשור למדינה שמארחת אותו. מקומות כמו הבית הג'מייקני, הבית הצרפתי, והבית הגרמני פתוחים לגמרי לקהל הרחב ומציעים אזורי צפייה, מאכלים מקומיים ומופעים.
ואיך אפשר לדבר על טרור וכפר אולימפי מבלי להזכיר את הי"א? לשמחתנו, יש שתיים שדואגות לעשות את זה כאן מצוין ערב פתיחת המשחקים האולימפיים. אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו ואנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר, ממשיכות במאבק של משפחות הי"א למען קיום דקת דומיה לזכר הנרצחים במהלך טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. רומנו ושפיצר הפכו למרואיינות מבוקשות בתקשורת הזרה. לשתיים ברור שיום לפני טקס הפתיחה, הוועד האולימפי הבינלאומי לא ישנה את מדיניותו בנושא דקת הדומיה. לכן, הקמפיין הנוכחי שלהן קורא לבצע את דקת הדומיה מבלי לשאול את הוועד האולימפי. הן אוספות חתימות ומבקשות מאנשים שיגיעו לטקס הפתיחה, לעמוד לדקת דומיה בזמן שנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ז'ק רוג, יעלה לשאת את נאומו.
השאלה הגדולה היא עד כמה משפחות הי"א יוכלו באמת להשפיע? אחרי הכל, קולן באמת נשמע בלא מעט מקומות, אבל באירוע כל כך ענק קורים דברים כל הזמן, והסיפורים שקורים כאן נשפכים החוצה כל שניה בכמויות אדירות. יש מספיק מקום לכולם לכל סיפור, ועדיין יש הרגשה שסיפורים אחרים זוכים לחשיפה גדולה יותר, כולל סיפורים על המשלחת הישראלית הנוכחית. כמובן שתקוותנו היא שי"א חללי מינכן יוזכרו בכל מקום אפשרי כאן בלונדון, אבל למארגנים יש כמובן צרות אחרות. בעוד יממה נדע בדיוק איך הם מתמודדים איתן.
אולימפיאדה לונדון 2012 בוואלה! ספורט
