ביום שלישי שעבר המריאה הטיסה השנייה של ספורטאים מברזיל ללונדון. על המטוס היו חברי משלחת הג'ודו, אתלטים, חותרים ושחיינים חלקם בעלי מדליות אולימפיות עם ניסיון מאתונה ובייג'ינג. זה לא מנע מהם להתגבר על ההפרדה (הכושלת בדיעבד) שנעשתה במכוון, ולהתנהג לפני הטיסה ובמהלכה כעדת מעריצים נלהבת מדי של נבחרת הכדורגל האולימפית של ברזיל.
החותרת פביאנה בלטרמה לא פספסה הזדמנות להצטלם עם ניימאר, ולאחר מכן גם רצה להתגאות בתמונה שהשיגה מול כל העיתונאים שהמתינו לספורטאים בטרמינל 1 בהית'רו. אחרים הסתפקו בלחיצות ידיים ושיחות קצרות עם כדורגלני העל, ורק הקופץ למים הוגו פריסי צפה מהצד כדי לאסוף רשמים ולספק את התובנות שלו לאחר הנחיתה. "אני מצטער עבור החבר'ה האלה", התנצל הקופץ, אשר לו זוהי אולימפיאדה שלישית ברציפות. "אפילו בתוך המטוס אנשים כל הזמן הטרידו אותם. הם שהו בנפרד כדי לטוס בראש נקי, אבל בפועל לא הייתה להם דקה אחת שקטה".
גם לאחר נחיתתם בלונדון, כוכבי הסלסאו הצעירים עמדו במרכז העניינים, כאשר מאות עיתונאים ועוד עשרות אוהדים עטו עליהם ובעיקר ביקשו לראות מקרוב את ניימאר. במקביל, בצד אחר של נמל התעופה הגדול, נבחרת הכדורסל של ארצות הברית עשתה את דרכה לכיוון המלון בשקט חרישי, כשקובי בריאנט ולברון ג'יימס מנסים להבין אם הגיעו למקום הנכון. ככה זה כשמדובר בברזיל. עבור הקהל זו אטרקציה לא פחות גדולה מהדרים טים, אבל ההיסטריה לא עוזבת את הנבחרת לרגע ולא דומה לשום דבר אחר.
טורניר הכדורגל האולימפי נחשב שולי ומיותר מבחינת רבים, על אחת כמה וכמה כשהוא מגיע אחרי יורו כל כך מוצלח. עבור נבחרות רבות זו הזדמנות לטעום מהחוויה האולימפית ולשחק בשביל ההנאה. אצל ברזיל תמיד מדובר בלא פחות מאשר תיקון היסטורי. אחרי חמישה גביעי עולם ועוד שלל תארים, כל מה שחסר לסלסאו זו מדליית זהב אולימפית. אך הפעם, וגם אם ספרד המרשימה ניצבת בדרך, זה הרבה יותר מכך. יש כאן לא רק רצון להוריד את הקוף האולימפי מהגב ולהתגבר על הלחץ העצום המופעל מבית, אלא גם הזדמנות אחרונה לבנות תשתית ראויה ולייצר זהות לקראת המונדיאל הביתי ב-2014.
בשיא הרצינות
דונגה היה המאמן הקודם של נבחרת ברזיל. הוא הצעיד את הסלסאו לזכיות בקופה אמריקה 2007 ובגביע הקונפדרציות 2009, אבל בסיכום התקופה שלו לאחר ההדחה ברבע גמר מונדיאל 2010, עלו פעם אחר פעם הדיבורים על ההשפלה בבייג'ינג. בברזיל הייתה אז תחושה שהנאחס האולימפי נגמר. הנבחרת שלהם העפילה לחצי הגמר האולימפי ב-2008 מבלי לספוג שער, אך דווקא אז התפרקה עם שתי הרחקות ותבוסה כואבת 3:0 מול היריבה המושבעת ארגנטינה.
מרסלו פתח אז בהרכב, אלשנדרה פאטו נכנס כמחליף וטיאגו סילבה צפה בנעשה מן הספסל. אלו השלושה היחידים שהמשיכו לאולימפיאדה נוספת, במטרה ברורה למחוק את הטראומה. "זה הפסד שלא שכחו אצלנו, אבל עכשיו זה זמן מצוין ליצור זיכרון חדש", הבהיר הקפטן טיאגו סילבה, שיחד עם מרסלו והולק משלים את שלישיית השחקנים מעל גיל 23 בסגל. "יש ציפיות אדירות מאיתנו. אנחנו תחת לחץ עצום ומודעים לאחריות הרובצת על כתפינו. זכינו בהכל חוץ מהזהב האולימפי. הגיע הזמן שנשיג אותו".
האובססיה הברזילאית מובנת. שיאנית הזכיות במונדיאל השתתפה כבר ב-11 טורנירים אולימפיים ועד כה הסתפקה בשתי מדליות כסף (1984 ו-1988) ועוד שתיים מארד (1996 ו-2008). בנוסף, בשתי האולימפיאדות הקודמות נאלצו לחזות מהצד ביריביהם הארגנטינאים חוגגים על הפודיום, מבלי שלאף אחד יהיה הסבר מספק לחוסר ההצלחה של הסלסאו. "אין סיבה מובהקת לכישלונות שלנו באולימפיאדה, תמיד לקחנו את הטורניר הזה ברצינות", הזכיר השבוע רונאלדו, שכבש בצרורות לפני שהתאכזב עם מדליית הארד ב-1996 ולעומת זאת חגג זכייה במונדיאל ב-2002. "במידה מסוימת, זו כבר אולימפיאדה מוצלחת יותר עבור ברזיל, כי ארגנטינה הודחה במוקדמות ולא תוכל להגן על התואר שלה. זה יהיה מושלם אם נהפוך לאלופים במקומם".
כדי להגשים את החלום וגם לשמור לעצמו על המשרה, מאנו מנזס זימן סגל עתיר כישרון שיהווה גם את הבסיס למונדיאל בעוד כשנתיים. לצד השלישייה המנוסה יותר, נמצאים בסגל כוכבים צעירים דוגמת ניימאר, גאנסו, לוקאס מורה, אוסקר ולאנדרו דמיאו, אשר מהווים מטרות רכש עבור כל הקבוצות הבכירות ביבשת. אוסקר, שהוביל את הנבחרת הברזילאית עד גיל 20 לזכייה באליפות העולם בקיץ שעבר, יהיה כנראה הראשון לעבור לאירופה לאחר שסיכם באלופת היבשת, צ'לסי. על אדמת הממלכה הבריטית תהיה לו הזדמנות להרשים את קבוצתו החדשה תוך כדי השלמת קפיצת המדרגה למעמד של שחקן מוביל בנבחרת הבוגרת. "אלה שחקני ההווה והעתיד של ברזיל", החמיא מנזס לאוסקר וחבריו. "הם לא אשמים שברזיל מעולם לא זכתה בטורניר האולימפי, אבל בכל זאת הם חשים את אותו הלחץ. יש לנו את הכלים להביא את התואר היחיד שחסר לברזיל. מדליית זהב זה החלום".
מנזס לא נבהל מהתגובות החריפות לזימונים שלו. זו נחלתו של כל מאמן בנבחרת ברזיל, השאלה כיצד הוא מתמודד עם העניין. מנזס לקח נבחרת שהתנתקה בימי דונגה לחלוטין מהמורשת שלה לטובת הניסיון להתאים עצמה לכדורגל האירופי, ומצאה עצמה נתקעת ומאבדת את הקהל האוהב. במשך השנתיים שלו בתפקיד ניסה מאמן קורינתיאנס לשעבר לאתר את שביל הזהב, והוא מקווה להמשיך עד תאריך היעד ב-13 ביולי 2014 - גמר הגביע העולמי במרקאנה. מנזס מבין שהמודרניזציה בענף נמצאת באירופה, אבל יודע שכרגע אין לו שחקנים עם חכמת משחק כמו של אנדראה פירלו, צ'אבי ואנדרס אינייסטה. גם העובדה החיובית מבחינת הקהל המקומי, שהעילויים הצעירים נשארים בבית הודות לכסף הגדול שנכנס לליגה הברזילאית בשנים האחרונות ולא מתקדמים במהירות לאירופה, עומדת לו לרועץ.
כך, בעיצומה של תקופת מעבר רעיונית, נדרש מנזס להביא את התואר היחיד בו אף אחד מקודמיו לא זכה. ואת זה הוא צריך לעשות כשהחרב מונחת על צווארו. ברזיל היא היחידה מבין הנבחרות המשתתפות בטורניר הכדורגל האולימפי שערכה כמות מספקת של משחקי הכנה, אותם התחילה עוד בשנה שעברה. את ההבדל ניתן היה לראות במשחק האימון מול בריטניה, שם ברזיל נראתה כמו קבוצה מאומנת וניצחה 0:2 (בקלות יכול היה להסתיים ב-0:6) אוסף אקלקטי של שחקנים מקומיים. היא גם תשהה במהלך המשחקים מחוץ לכפר האולימפי, על מנת למנוע הסחות דעת מיותרות. הכי רציניים שיש.
"נתנו לנבחרת הזו הכל, כך שלא יהיה שום תירוץ לכישלון", כתב העיתונאי פליפה לירה. "זו הזדמנות נדירה לבחון את הצעירים במשחקים רשמיים, שכן לברזיל אין בכלל כאלה עד המונדיאל, מלבד גביע הקונפדרציות נטול האטרקטיביות בקיץ הבא. הבעיות בהגנה מוכרות לכולם, אך היכולות ההתקפיות המגוונות צריכות להסתיר אותן בכל עת. הדרך לגמר ב-2014 מתחילה עכשיו. בלונדון".
למרות הלחץ, בניסיונו ההדרגתי להנחיל סגנון חדש וליצור זהות לנבחרת שלו, מנזס מהמר על כל הקופה. ברזיל נסוגה לאחרונה למקום ה-11 בדירוג פיפ"א והנבחרת האולימפית הזו הפסידה לפני הניצחון על בריטניה במשחקי ידידות למקסיקו וארגנטינה. באותו 4:3 בו כיכב מסי עם שלושער, קיבל מנזס את ברזיל אותה רצה לראות, גם אם התוצאה הייתה לרעתו. הסלסאו עלו עם חמישה שחקנים בעלי אופי התקפי, הפעילו לחץ מפתיע על ההגנה היריבה ושיחקו כדורגל מהיר שלא התבסס אך ורק על מתפרצות. צעד ראשון בשילוב בין הסמבה פוטבול לתמורות האירופיות. המשחק מול ארגנטינה גיבש מבחינת מנזס את ההרכב הברזילאי האטרקטיבי, הכולל שלושה חלוצים ומשאיר על הספסל פליימייקר איטי כמו גאנסו. האופטימיסטים בברזיל משוכנעים שימי התהילה שלהם יחזרו עם זהב היסטורי בלונדון ויתפרסו על פני ארבע שנים, עד סיום האולימפיאדה בריו. מנזס, מצידו, רק רוצה להשלים את התהליך. בתקווה שגם על טיסת החזרה לברזיל יעלה כמאמן הנבחרת.
