גור שטיינברג על המדליות של גל פרידמן

גור שטיינברג

גור שטיינברג היה מאמנו של גל פרידמן גם כשזכה במדליית הארד במשחקי אטלנטה 1996 וגם כשזכה במדליית הזהב באתונה 2004.

באטלנטה היה מתח עד לשניה האחרונה. בשיוט הלפני אחרון גל ירד למקום הרביעי והתמודד על המדליה נגד ניו זילנדי וארגנטינאי. בשיוט האחרון הוא זינק מצוין ועשה את הקדמית הראשונה טוב מאוד. הזכרון החזק שלי משם הוא שהיה חוסר בהירות לגבי החלטה מסויימת שלו. מה שקרה זה שהיה מסלול פנימי ומסלול חיצוני. נראה היה שהגולשים לא הבינו כל כך טוב מאיפה הם אמורים לגלוש. גל פרידמן הבין, והוא גם הבין מה קורה מסביבו. הוא ידע שהוא צריך לקחת את המסלול הפנימי שקיצר את הדרך, וגם ידע איך להגיע לשם מבלי שהגולשים מאחוריו ישימו לב. אני הייתי בסירת המאמנים, אז הייתה סירה משותפת אחת לכולם אז אפילו לא יכלתי לדבר איתו. בשבילי זה היה רגע של מתח וחוסר בהירות, אבל באמצע השיוט הבנתי שזו באמת הייתה ההחלטה הנכונה, ושגל זוכה במדליה. זה בכל מקרה היה שיוט מצוין שלו, אבל מתחרים אחרים אפילו עשו מסלול ארוך יותר. הרגשנו על גג העולם. גל היה צעיר ועצם זה שהוא הגיע לאולימפיאדה על חשבון עמית ענבר היה הפתעה גדולה. גם אני הייתי מאמן של צעירים בגילאי 17-18, הצלחנו להפתיע את כולם.

באתונה 2004, חזרתי לאמן שנה לפני המשחקים אחרי שכבר הייתי מהנדס וגל התאמן אצל מישהו אחר. כשיצאנו לאתונה המטרה שלנו הייתה ברורה והיא ללכת על הזהב. כל הזמן כיוונתי את גל לעשות את זה במהלך התחרות. אני זוכר שבשיוט האחרון גל היה צריך להקדים את ריקרדו סנטוס הברזילאי בכמה מקומות. סנטוס החליט "לשבת" עליו ואז היה לי ברור שגל לוקח את זה. היה לי ברור כי גל היה גולש הרבה יותר טוב ממנו. זה כמו שיהיה ברור ששומר לא טוב בכדורסל לא יוכל לעצור שחקן התקפי מעולה. היה לי רק חשש אחד והוא שיבטלו את השיוט במהלכו בגלל שהרוחות היו ממש חלשות. לשמחתי, האירוע הזה תועד היטב והועבר בשידור ישיר עם מסוק באוויר שריחף מעלינו. היה ברור שהמארגנים היוונים יעשו הכל כדי לא לבטל את השיוט הזה, וזה מה שקרה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully