איך זכיתי במדליה - מיכאל קלגנוב

הרגשתי את הלחץ, כי יום לפני הגמר ל-500 מטר סיימתי במקום הרביעי ב-1,000 מטר. זה היה עוד 'כמעט מדליה' בסידני. ביום האחרון כולם הסתכלו עליי, אני הייתי היחיד שנשארתי, הישראלי היחיד שיכל להביא מדליה אולימפית למדינה. מזג האוויר היה סוער והתחרות נדחתה פעם אחר פעם. זה היה אמור להתחיל בבוקר, אבל אנחנו נאלצנו להמשיך ולחכות לזינוק וזה היה מטורף. זה קשה מאוד להמתין ככה במים לתחרות הכי חשובה בחיים שלך, מה גם שהיו גלים וממש לא הייתי רגיל לחתור במצב כזה.

מזל שבסוף יצא מזה משהו. האמת היא, שעד שזה סוף סוף נגמר וזכיתי במדליה, זה כבר לא ריגש אותי. הייתי סחוט ומרוקן לגמרי, וכל הזמן רק חשבתי לעצמי מתי זה ייגמר. ואז, התחלתי לחזור לעצמי. אכלתי משהו, התמלאתי באנרגיה, דיברתי עם החברים מהמשלחת ופתאום התחלתי לקלוט מה קרה, מה עשיתי.

אני חושב שרק כשעליתי לפודיום הרגשתי באמת שזה נגמר, ונגמר טוב. הרגשתי וגם ראיתי שהמדליה שלי, ואז הייתי פשוט הכי מבסוט בעולם. אני זוכר שבארץ התחילה האינתיפאדה השניה, אבל אריק שרון מצא זמן להתקשר אליי ולברך אותי. הוא היה הפוליטיקאי היחיד שעשה את זה, וזה מאוד ריגש. זה משהו שנשאר לכל החיים.