איך זכיתי במדליה - אורן סמדג'ה

בגדול, קשה לתאר במילים את היום שבו זכיתי במדליה אולימפית. נפלתי לבית הניחומים והגעתי לקרב שאם אני לא מנצח בו, אני לא זוכה במדליה. מקום חמישי ומטה היה אכזבה גדולה בשבילי. ואז עומד מולך יריב שהיה אלוף אירופה, ואתה יודע שזה מובן מראש שהקרב הזה יוכרע באיפון לאחד הצדדים, לא משנה מה יקרה זה יסתיים באיפון. הוא פתח בטיל, הוא פשוט נתן את כל כולו ואני חיכיתי לנקודה חלשה ולרגע שהוא יפול. ואז, בום...הוא נפל.

זה היה קרב נגד יריב גרמני, ואחרי 46 שניות הטלתי אותו על המזרן, ואז מבחינתי נגמר הסיוט הזה כי בסך הכל זה היה סיוט. הנפתי את הידיים אל הקהל הישראלי המצומצם שהיה ביציעים. אני זוכר שראיתי את הספורטאים עם אלדד אמיר שבלט, את המאמן שלי, את ההורים שלי, את המצלמות. מבחינתי זה היה הרגע הכי מרגש, זה פשוט רגע שאי אפשר להגיע אליו בצורה אחרת, לא בעוצמות כאלו. תמיד כשאני נזכר בזה יש לי צמרמורת, זה רגע שחרוט בזיכרון. מבחינתי, גם ניצחתי יריב גרמני וכן, זה מעלה אסוציאציות. כשחזרתי לארץ, הרבה ניצולי שואה אמרו לי 'נקמת את נקמתנו'. אין כמו קרב על חיים ומוות שהוא קרב טוב ומשמח, ועוד באולימפיאדה. אי אפשר היה לאחל שיקרה לי דבר טוב יותר.